24 שעות בין כאוס ליצירה: איך מרימים הצגה תוך יממה אחת בלבד?

ברגעים אלו ממש 24 במאי, כותבי ושחקני תיאטרון מתכנסים במועדון המרץ2, שותים יותר מדי קפה ומנסים להשלים 5 הצגות תוך 24 שעות - והערב תוכלו לראות את התוצאות ב"תיאטרון בהילוך גבוה". מייסד המרץ 2 אסף המאירי מתאר בטור מיוחד תמונות ממאחורי הקלעים
3:00 לפנות בוקר. מכונת העשן יצאה מכלל שליטה, וביחד עם אורות בצבע סגול-עמוק יש תחושה שהזמן על הבמה במרץ2 עומד מלכת. תחושה מוטעית.
"אני לא מבין את הקו", לוחש שחקן שרגיל לישון מוקדם, עיניים אדומות מעייפות. "הוא לא אמורה להיות יותר מדי מובן. אנחנו בונים על משהו אחר", עונה הבמאית, "אנחנו עולים לבמה לספר חלום. שמתעורר ונעלם". "אני אמור לשחק חלום?" תוהה השחקן. ״כן. פשוט תספר סוד שאתה בעצמך לא מבין".
>> טום הארדי וסצנות האקשן הטובות בתולדות נטפליקס. זה לא מספיק
שיחות כאלה הן לחם חוקם של המשתתפים ״בפרויקט 24״ של המרץ2, המזמין 24 אמני במה – במאים, כותבים ושחקנים – בכדי להתכנס, לקבל נושא ולהכין יצירות קצרות בנות 12 דקות כל אחת עבור הבמה, תוך יממה אחת בלבד. אחרי פרסום הקול הקורא, צוות המרץ2 בוחר צוות כותבים, שחקנים, פרפורמרים והזמין אותם לרצף עבודה אינטנסיבית ביממה אחת – רצף שחושף אותם לעצמם בדרכים שלא ציפו להן, לספר סודות שהם בעצמם לא מבינים.

20:00 בערב. יום קודם. רגע הגילוי.
"המעטפה הוורודה הזאת", אומר המנחה ומניף אותה מעל ראשו, "מכילה את הנושא שילווה אתכם ב-24 השעות הקרובות". השקט באולם כבד. 24 זוגות עיניים עוקבות אחר תנועת האצבעות הפותחות את המעטפה. "הנושא לפרויקט 24 הראשון לשנת 2025 הוא…". נשימות נעצרות. מישהו מצמיד לחיצה על עט כדורי בקצֿביות עצבנית. המנחה מכריז על הנושא, המבטים מבולבלים. גיחוך קל. ״מה?״ נזעק מישהו. אבל כבר רואים את הניצוצות והגיצים.
״המרץ2״ נוסד בסוף 2021 כבית רב תחומי לאמנויות במה. המיזם "פרויקט 24", שכבר הפך למסורת מקומית בתחומה, התחיל כבר בשנת 2022 כחלק מהרצון לפתח פורמטים, לא רק חומרים, כדרך עבודה בתיאטרון. יצירות שנולדו במסגרתו דגמו את חיי היומיום, חקרו מיתוסים והציעו מבט מטאפיזי על החיים כאן ועכשיו – והכל תחת לחץ הזמן של 24 שעות בלבד. הם מקבלים נושא, שנועד להיות מושא להתבונננות ולהשראה. בזמנים מהמאתגרים שידעה החברה הישראלית ואחרי השהייה של הפעילות, הפרויקט מושק מחדש מתוך אמונה ביכולת הטקסית המיוחדת של הפורמט, במיוחד עכשיו. זאת מעבדה לייצור חזון איפה שאין חזון, בהירות איפה שיש רק ערפל, וחיבור אנושי בזמנים מלאי מחלוקת ומטענים.

23:45 בלילה. הבר עמוס בחצאי עוגיות, כוסות ריקות ומלאות, פירורי קפה שנשפך.
"לא יקרה", אומרת הכותבת, מניחה בכבדות את הלפטופ במחסן הפינה שהוסב לחדר עבודה. "את מרשה לי טיפה לגעת נכון?" מבקש הבמאי. "מה תיגע. אין עלילה אני אומרת לך. כלום" היא עונה. "אני רק רוצה שנמתח את זה עוד, את זה שכלום לא מתפתח" הוא אומר, ״הדמות הזאת תקועה. היא פשוט עומדת ולא זזה. לא חושב שזה סתם יצא ככה. אני חושב שזה נכון ויכול לעבוד״. הכותבת מרימה את ראשה. דלת המחסן נסגרת, השחקנים מחכים לגרסה חדשה מהמדפסת.
תיאטרון טוב מצליח ״לדובב״ את הקהל, ומשם הרלוונטיות שלו: לתת מילים, הומור, סיטואציות ותובנות, שמחזקות אותנו במשברים הגדולים ביותר. המטרות של המיזם הן כפולות: לתת רוח גבית לקהילת אמנים צעירה ליצור ולפתח קשרים ומחקר אמנותי מרענן. באותו הזמן, להציע חידוש ל״טקס״ העתיק והעוצמתי של תיאטרון – כזה שנותן קול לקהילה, שובר קלישאות, ומלמד אותנו על עצמנו בכאן והעכשיו.

8:20 בבוקר. חלון פתוח מכניס קרן אור אלכסונית מהעולם שבחוץ.
"אני לא אומר את זה", אומר השחקן, יד רועדת מעט מהרעלת קפאין קלה. "שתית קפה?" מישהו שואל מרחוק, והוא עונה "כן. תודה רבה".
"אז תשתה מים".
"מהברז?"
״אפשר לשחק בלי להבין״
״אי אפשר לשתות מים מהברז", הוא אומר.
הקול מרחוק עונה "אי אפשר לשחק בלי לישון!".
אפשר.

17:00 אחה"צ. בניית תאורה וסאונד. החלל רוטט מלחץ.
"פייד אאוט איטי זה לא בום קאט בלאק" נבהל אחד הבמאים, ותאורן דרוך שכבר 8 שעות לא קם מהעמדה מנסה לענות בקור רוח. "ייקח רגע לסדר את זה מחדש. לא היינו צריכים להתחיל עם האפקטים". עמדת התאורה שמכילה בימים רגילים שני אנשים מזכירה בר בשעת פיק. כסיסת הציפורניים של הבמאי לא יקפיאו את הזמן. "איפה לעמוד עכשיו?" שואלים למטה.
19:30 בערב. דקות לפני כניסת קהל. הדיג׳יי המלווה מוכן.
"תזכרו, שפה אין לנו דרך לדעת אם משהו הוא אמת עד שלא אומרים אותו בקול רם״. מסכמים מסע מתומצת של מחקר ופיזור ערפל. האירוע הקרוב של "תיאטרון ב-24 שעות" יתקיים היום (7.5), והקהל מוזמן לחוות את פירות העמל הייחודי הזה. יצירות שנולדו תחת לחץ, אך לא מתוך פשרה – אלא מתוך הכרח להגיע לעצם העניין הבוער בהם במהירות, ביעילות אמנותית, ביחד. מה תהיה תגובת הרפלקס של הכותבים ללחץ הגדול והכללי יותר שאנו שרויים בו? באיזה תובנות נזכה? על מה נעז לצחוק? איזה אמנות תיוולד?
אסף המאירי הוא במאי תיאטרון, מכוון פנסים ומייסד “המרץ2".
"24 – תיאטרון בהילוך גבוה" הוא יוזמה מיוחדת של עמותת זיגוטה לאמנויות במה, המפעילה את המרץ2. ההופעה מתקיימת הערב (7.5) ב-20:00, וכרטיסים אפשר להשיג כאן