"הבית של כולנו כאן נחרב": תיאטרון עוטף הנגב מגיע לתל אביב

>> יסמין בר שלום אגמון היא שחקנית-יוצרת בהצגה "מקום לגור בו" של תיאטרון עוטף הנגב. ההצגה עלתה בבכורה בפסטיבל ישראל ועכשיו עולה לראשונה בתל אביב (חמישי, 2.1, 19:00) בת"א תרבות דה וינצ'י. פרטים וכרטיסים כאן. כל הרווחים ייתרמו למטה משפחות החטופים

>> המדריך לעתיד ורוד: מה עושים כשנגמרת התקווה?
>> בסופ"ש: מיצב וידאו למען החטופים יעטוף את מוזיאון העיר

חששתי לבוא לעבוד בעוטף. לא הכרתי את האזור. אבל הייתה לי קריאה חזקה – להיות חלק מתיאטרון יוצר שעובד עם הקהילה. גדלתי בנווה שלום ואני מלמדת ויוצרת תיאטרון עם הקהילה שלי שם כבר שנים. עניין אותי להגיע למקום אחר ולתת את מה שיש בי. לרגע לא חשבנו שזה מה שיקרה.

היינו אמורים להתחיל לעבוד ב-8.10 על הפקה חדשה, אבל אז הגיע ה-7.10, ושבוע אחר כך כבר היינו באילת ובים המלח עם קהילות המפונים מהמועצה. העברנו סדנאות כתיבה, תיאטרון, אימפרוביזציה, עשינו הופעות, שיחקנו ודיברנו עם כל מי שרק רצה, חברי האמיצים לקבוצה גם צילמו עדויות. לי זה היה קשה מדי, אז התרכזתי בפעילויות לילדים, לתת להם חופש ובמה ליצור ולעבד. אחרי חודשיים הם גם התחילו להיפתח. במפגש תיאטרון אחד הם ישבו וסיפרו כל מה שעבר עליהם באותה שבת וחשבו יחד האם נכון להם להעלות הצגה בנושא. אני דמעתי ושמרתי על המרחב.

והנה אנחנו היום, כבר שלושה חודשים מופיעים עם ההצגה על הסיפור הזה שהוא מצד אחד מאוד אישי, שלנו, של השחקנים, ומצד שני קשור לכולם, כמו שאומר אמיתי יעיש בן אוזיליו, היוצר והבמאי של ההצגה: "הבית של כולנו פה נחרב". בהצגה "מקום לגור בו" אני מביאה קול שזועק מתוכי בשנים האחרונות, אני תוהה האם הבית פה מספיק מוגן ובטוח עבורי ומחפשת מקום מפלט.

בשביל מה המלחמה הזאת? אני מסוגלת להישאר פה? יש פה עתיד? אפשר לגדל פה ילדים? לעשות פה אומנות? לחיות? בחודשים שבהם גרנו בעוטף הייתי מתעוררת בלילה בבהלה מהבומים החזקים, מהלחימה האיומה בעזה, שומעת ומדמיינת את כמויות ההרוגים בזמן שהבית שגרנו בו באותו זמן רועד וגם אני. לצדי שחקנים ותיקים וגם צעירים בתיאטרון ששהו שעות בממ"ד, ביתם נהרס, פונו ועדיין לא חזרו הביתה, חברי צוות שיקירהם נרצחו ונחטפו, וכולנו נאבקים לשובם ולסיום המלחמה היום.

פגשתי בשנה הזו המון אנשים ונשים שנכנסו לי ללב, וזו זכות לקחת מילים ותחושות שלהם ולתת להם מקום על הבמה. יחד עם התחושות שלי, עם החוויות האישיות מהתהליך. זו הצגה שכל אחד ואחת שחיים פה צריכים לראות. תקחו נשימה, טישו, וחבר טוב. ותבואו.