העיר מתחממת והחוקרים שוברים את הראש: איך מקררים עיר שהפכה לתנור?
מחקר חדש מצייר תמונה מבהילה: בעשורים הקרובים מספר ימי החום הקיצוני בתל אביב עלול להגיע ל־100 בשנה, וזו רק ההתחלה. ההתחממות הגלובלית בראי העירוני
אם תשאלו בימים אלה את העוברים והשבים ברחוב מה שלומם, תקבלו בעיקר תשובה אחת: חם. כמעט כל אחד מהחודשים האחרונים היה החם ביותר מכל השנים שקדמו לו, ולא צריך פאנלים בינלאומיים של מומחי אקלים כדי לדעת את מה שכולנו כבר מרגישים: העולם הוא סיר ואנחנו צפרדע שמדליקה את הגז מתחתיו. התחזיות לישראל עגומות: אם האנושות לא תחדול לפלוט גזי חממה לאטמוספירה, אזורים רבים בארץ, כולל תל אביב, יהפכו למדבר, והטמפרטורה הממוצעת בחודש יולי – כך על פי מחקר של נאס"א – תגיע עד סוף המאה ל־40 מעלות ואף יותר. אבל לא צריך לחכות כל כך הרבה כדי לסבול מההשלכות, אפשר כבר עכשיו ללכת באלנבי בצהריים.
בתוכנית החוסן האסטרטגית לתל אביב־יפו שפרסמה העירייה בחודש שעבר מוצעים פתרונות שונים לסוגיות כבדות משקל שאיתן צפויה להתמודד העיר בשנים הקרובות. יפו זוכה לפירוט באורך 20 עמודים, הפרק על רצועת החוף זוכה להיקף דומה, הכלכלה המשלימה והשיתופית מפורטת לאורך כ־15 עמודים ואורכו של הפרק בנושא התנדבות עומד על מעט יותר מ־10 עמודים. באופן לא מפתיע, אך משמח בהחלט, הפרק הארוך ביותר הוא פרק הקיימות בקהילה, שמטרתו על פי התוכנית היא "עידוד התושבים לאורח חיים מקיים, להורדת יוקר המחיה והשגת איכות חיים וחוסן". זה נשמע טוב, אלא שיש שיגידו שהגיע הזמן לעבור משיח אוטופיסטי של קיימות וקהילה שתואם את אווירת המחאה של 2011 לשיח של חירום, או במילים של תנועת המרד בהכחדה (XR), שמובילה היום את מחאת האקלים ברחבי העולם, "יש לספר את האמת על המשבר האקלימי ולהכריז על מצב חירום, להפסיק מיד וללא פשרות את הכחדת המינים ולהוריד את הפליטות למאזן אפס עד 2025". קליט ופשוט.
>> כל מה שצריך לדעת על משבר האקלים
בתל אביב, כאמור, מצב החירום מורגש במיוחד בסוגיה אחת: הטמפרטורה. תחזית מזג האוויר הפכה מזמן לבלתי רלוונטית בחודשי הקיץ, עד כדי כך שכדאי לרענן את המושגים שבהם משתמשים החזאים: לא חם מהרגיל, אלא חם כרגיל. העירייה מקדישה לנושא הזה סעיף קטן בפרק הקיימות שבתוכנית האסטרטגית, תחת הכותרת "מעבדה עירונית לקירור המרחב הציבורי". המעבדה הזו, שנחבאת במסמך בן יותר מ־200 עמודים, מגלה בימים אלה נתונים שמתפרסמים כאן לראשונה וצריכים להפחיד את כל מי שגר בעיר הזו – החל מתחזית ההתחממות העירונית בעשורים הקרובים, דרך הבדלי הטמפרטורות הקיצוניים בין החלקים השונים בעיר ועד האוכלוסיות שצפויות להיפגע מההתחממות. את הנתונים האלה מתכוונים אנשי המעבדה להציג בחודש ספטמבר הקרוב כדי לנקוט צעדים מונעים. תקציב לצעדים מעשיים עדיין אין וכולנו יודעים מה קורה כשהפן המקצועי פוגש את משוכות הפן המעשי והביורוקרטי, אבל כוונות בהחלט יש.
דרום אדום
לפני שנגיע לתחזיות, כמה מספרים: בין השנים 1920 ו־2015 חל בישראל גידול משמעותי בשכיחות גלי החום בקיץ, כלומר אירועים שבהם הטמפרטורה היומית הממוצעת עולה על הממוצע בשש מעלות במשך שלושה ימים רצופים. על פי השירות המטאורולוגי קיימת מגמה מובהקת של התחממות בכל אזורי הארץ בכל האלמנטים של הטמפרטורה – טמפרטורה מקסימלית, מינימלית וממוצעת – ובאזור החוף שיעור ההתחממות מורגש במיוחד. מאז סוף שנות ה־80 מגמת ההתחממות עומדת על 0.6 מעלות בממוצע לעשור, או כמעט שתי מעלות ב־30 שנה. את טמפרטורת השיא של תל אביב, שנמדדה במאי 1916 – 46.5 מעלות – עדיין לא עברנו, אבל נראה שגם זה עניין של זמן. כבר היום יש לקחת בחשבון שהטמפרטורה המוצגת בתחזית מזג האוויר עבור תל אביב נמדדת בחוף או בבית דגן ולא בתוך העיר, ולכן יש להוסיף עליה בכל מקרה שתיים־שלוש מעלות.
תל אביב היא אי חום עירוני. היא חמה ביחס לסביבתה, אבל גם בתוכה יש מקומות חמים יותר מאחרים – וההבחנה הזו בין חלקי העיר חשובה, בעיקר למי שגר בשכונות החמות יותר, שהתייחסות שטחית לטמפרטורה הממוצעת של העיר כולה עלולה להפוך עבורו בעשורים הקרובים לעניין מסכן חיים. מי שעוקב מקרוב אחר הסוגיה הזו הוא עומרי כרמון, סגן מנהל חוסן עירוני בעיריית תל אביב־יפו, שמוביל את המעבדה העירונית לקירור. המעבדה משלבת חוקרי אקלים מאוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת קולומביה בניו יורק, נאס"א וארגון C40 המאגד את הפעילות של הערים החזקות בעולם ביחס לאקלים. איחוד הכוחות הזה מניב כמה מסקנות ששופכות אור על ההתחממות הגלובלית בראי המקומי.
"התחברנו עם נאס"א ואוניברסיטת קולומביה והם הכינו עבורנו תחזית לשינוי האקלים בתל אביב עד סוף המאה", מספר כרמון על המחקר, שנעשה בשיתוף אדריכל העיר והרשות לאיכות הסביבה. "זה מודל שמבוסס על דברים שעשו ברמה העולמית, גם בערים כמו ניו יורק ומילאנו. מה שאנחנו בודקים זה את העלייה בטמפרטורות, את ממוצע ימי החום הקיצוניים בשנה ואת המשקעים. מה שראינו בינתיים זה שב־30 השנים הקרובות העיר הולכת להתמודד עם עלייה של כשתי מעלות, ובטווח של 60-80 שנים מעכשיו עם עלייה של כארבע מעלות. מה שיותר מטריד זה שמספר הימים שבהם יש עומס חום קיצוני של יותר מ־33 מעלות יגדל משמעותית ל־30־80 ימים בשנה ובתרחיש קיצוני אף ל־100 ימים".
"בצפון הישן ובצפון בכלל יש תכנון שמתחשב הרבה יותר בבריזה של הים, ויש שם גם יותר צמחייה והצללה טבעית על ידי עצים שגם מקררים את המרחב"
כאן העניין מתחיל להדאיג באמת, כי לא כולם יסבלו מהחום הזה באותה הצורה. ביולי 1995 מתו בגל החום הקטלני בשיקגו 739 בני אדם, רובם מהאזורים העניים והקשים של העיר. התחזית של המעבדה העירונית לקירור צריכה להדיר שינה מעיני כל מי שזוכר את האירועים ההם. "עשינו ניתוח של האוכלוסיות שהכי ייפגעו מהחום הזה. בעזרת צילומי לוויין מיפינו את העיר על פני חמש שנים בין יוני לאוגוסט וראינו את ממוצע הטמפרטורות על פני הקרקע, כלומר איפה איי החום הכי רציניים", אומר כרמון. "ראינו פערים משמעותיים בין הטמפרטורה בדרום תל אביב לצפונה שיכולים להגיע לשבע מעלות בקיץ ואף יותר, בגלל שני דברים: קודם כל בצפון הישן ובצפון בכלל יש תכנון שמתחשב הרבה יותר בבריזה של הים, ויש שם גם יותר צמחייה והצללה טבעית על ידי עצים שגם מקררים את המרחב. חוץ מזה צריך לקחת בחשבון את מצב הבניינים, פליטות חום ממזגנים, תעשייה ועוד. במקביל אספנו נתונים דמוגרפיים וחברתיים ומיפינו אוכלוסיות פגיעות יותר, בהן בתים עם הרבה ילדים, מבוגרים שגרים לבד, אנשים עם הכנסה נמוכה".
בקיצור, דרום תל אביב תיפגע הכי הרבה.
"נכון. מתוך כל הנתונים האלה לקחנו את עשרת האחוזים הפגיעים ביותר וחילקנו לפי שכונות וראינו שיש כמה שכונות יותר פגיעות. מתוכן בחרנו להתמקד ולבדוק ספציפית את שפירא באופן מעמיק. אנחנו מודדים את טמפרטורת האוויר ומבצעים תצלומים תרמיים של אזורים מסוימים, וביצענו גם סקר אדריכלי כדי לראות איך האזורים בנויים כדי להציע פתרונות. בספטמבר נכנס סדנה שתשלב את הקהילה, אדריכלים ואנשי עירייה בדיוק למטרה הזו".
סינגפור כדוגמה
רק המחשבה על מציאת פתרונות, בעיר שכבר עשורים רבים מתעלמת מסוגיית האקלים, יכולה לייאש. איך מקררים עיר שהפכה את עצמה לתנור ענקי? אחד האנשים שעוסקים בשאלה הזו הוא פרופ' עודד פוצ'טר, מומחה לאקלים וסביבה מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב שעוסק בהשלכות של שינויי האקלים על החיים בעיר. בימים אלה הוא חוקר עבור המעבדה לקירור את הנתונים שמגיעים מתחנות הניטור בשפירא ובפלורנטין, ויש לו כמה דברים קשים להגיד על איך תל אביב בנויה היום, תרתי משמע, להתמודד עם החום.
"תוכנית גדס של שנות ה־20 (תוכנית המתאר הראשונה של תל אביב – נ"נ) הייתה בנויה בהתאם לתנאי האקלים והסביבה", אומר פוצ'טר. "פעם הייתה תפיסה לגבי תכנון עירוני, היום אין. גדס הבין שמה שנכון לאדינבורו, למשל, לא נכון לדלהי, והוא הביא את התפיסה הזו לתל אביב. נהוג לתקוף אותו שהוא תכנן את תל אביב עם הגב לים, אבל זה ממש לא נכון. מצאנו בארכיונים של העירייה מחקרים משנות ה־20 וה־30 שמראים איך נכון לבנות את העיר. מאז זה נשכח, המדינה קלטה עליות, היו מלחמות והעיר התפתחה. גדס תכנן צירים ארוכים מדרום לצפון והוא ידע מה הוא עושה כי ככה יש קירור מהים. אנשים חושבים שהמשמעות של הצירים האלה היא שהעיר היא עם הגב לים אבל זו דמגוגיה. ברגע שהעיר בנויה צפון־דרום החלונות נפתחים מערבה לכיוון הים והבריזה מצננת את הבית. הוא חשב על אוורור ועל צל".
ומה קורה היום בתל אביב?
"היום יש מגדלים גבוהים והם עוצרים את הרוחות. הרוח מקררת את העיר על ידי כך שהיא מוציאה ממנה חום ומאווררת אותה. אם הרוח חלשה אז האוורור חלש והעיר חמה יותר. תוסיף את זה שתל אביב מלאה במגדלי זכוכית, שזה בון טון אדריכלי, והם מחזירים את קרינת השמש ומחממים את הסביבה. חוץ מזה יש מלא פעילות אנושית – רק תחשוב על פקק באיילון שכל המנועים עובדים והמזגנים פועלים וגורמים למנוע לעבוד יותר קשה. בתוך הבתים המנוע של המזגן זורק את החום החוצה לעיר ואז יותר חם וצריך עוד מזגן. זה מעגל קסמים".
"בסינגפור יש גנים תלויים וקירות ירוקים, וגם התחבורה הציבורית לא נוסעת על הקרקע אלא יש רכבות עיליות, ולא נותנים יותר אישור למכוניות פרטיות"
אז איך מתכננים עיר שיהיה אפשר לחיות בה ב־40 מעלות בחודש יולי?
"הבעיה הגדולה היא הלחות שתעלה בעוד עשרה אחוזים ולא נצליח ככה לקרר את עצמנו. אז מה אפשר לעשות? להרבות במתקני צל ולשתול עצים גבוהים. צריך צמחייה מצלה, לא כל צמחייה היא טובה – דשא, למשל, הוא מקור של לחות. צריך לא לפגוע במשטר הרוחות, כלומר לאפשר מסדרונות רוח בתוך העיר. אחד הדברים הכי מחממים זה צבע של בתים – בתים כהים מתחממים אז הקפדה על צבעים בהירים יכולה כבר לעזור במעלה או שתיים".
נהוג לומר שלגור בעיר חסכוני ומתחשב יותר בסביבה מאשר לגור בפרברים. לנוכח מה שאתה אומר כאן, זה עדיין נכון?
"ברור, אבל גם במטרופולין צריך לבנות נכון. את בת ים, למשל, צריך להעלות לגובה אבל לא כמו מנהטן. אם ייווצרו מרווחים נכונים בין המגדלים אז אפשר לבנות עיר ידידותית לסביבה עם 30 קומות. סינגפור היא דוגמה מדהימה. יש שם גנים תלויים וקירות ירוקים, וגם התחבורה הציבורית לא נוסעת על הקרקע אלא יש רכבות עיליות, ולא נותנים יותר אישור למכוניות פרטיות, אין דבר כזה יותר. יש דרכים לבנות עיר ידידותית לסביבה".
מי שאחראי במידה רבה על יישום החזון הידידותי לסביבה הזה הוא אדריכל אוריאל בבצ'יק, מנהל בנייה ותכנון בר קיימא בעיריית תל אביב־יפו, שאחראי על מיסוד גישת הקיימות בהליכי התכנון בעיר. בבצ'יק, תחת אדריכל העיר יואב דוד, מייצג את העירייה בצוות Cool Cities בארגון C40, ויש לו תוכניות רבות הקשורות בוויסות החום ובשיפור האקלים בעיר – רובן עדיין בשלב התכנון. "החום העירוני הוא אתגר משמעותי שהעירייה צריכה להסתגל אליו", הוא אומר. "עד 2020 אנחנו אמורים לסיים את תוכנית קביעת היעדים בנושא, אבל כבר עכשיו אנחנו עושים כמה פעולות. לפני שנתיים אישרנו מסמך ראשון בארץ לתכנון מינימלי של צל. לפני אישור תוכניות אנחנו דורשים לראות את תכנון הצל בפרויקט בשלוש תקופות בשנה ובשלושה זמנים במהלך יום, כדי לראות אם התוכנית עומדת ביעדים. כיכרות היום, למשל, מחויבות ל־40 אחוז צל משטחן".
אני מניח שזה לא רטרואקטיבי – כיכר הבימה, למשל.
"לא, זה לא רטרואקטיבי, אלא אם עושים עבודות באותו מקום. יש גם התחייבויות לאמנים, כמו במקרה של הבימה (הכוונה למתכנן הכיכר דני קרוון – נ"נ)".
מה לגבי עצים?
"המרכיב החשוב ביותר לשיפור המיקרו אקלים בעיר הוא עצים. לפני שנתיים־שלוש זיהינו שבכל הערים בישראל, לא רק בתל אביב, בתי הגידול של העצים ברחובות קטנים מאוד ולא מאפשרים לעצים להתפתח, יש להם רק קובייה קטנה של אדמה, ולכן בקפלן או בדרך בן צבי, למשל, העצים נשארים קטנים – אין לשורשים שלהם מקום. אז היום עושים בתי גידול רציפים עם אדמה מתאימה, מה שיאפשר לעצים לגדול ולתת צל".
האם אתם חושבים גם על פתרונות שנהוגים בעולם, כמו גגות ירוקים או צביעת האספלט בלבן?
"לגבי צביעה בלבן – האספלט אצלנו לא שחור, הוא מהר מאוד מתיישן ונהיה אפרפר. מה שכן, בפריז יש אספלטים קרים ואנחנו רוצים להשתלב בפיילוט הזה, כמו גם בפיילוט לחצרות בתי ספר קרירים שעושים בפריז ובאתונה, על ידי שתילה מסיבית של עצים. גגות ירוקים זה משהו שאנחנו בוחנים. השאלה היא איך מחייבים את זה, אבל גם אם תהיה חובה לעשות גגות ירוקים על מבנים עולה השאלה מי מתחזק את זה, כי אין בישראל תרבות כזו, והסיפור מורכב בגלל מזג האוויר כאן. אבל כן, זה באג'נדה".
זה יקרה להערכתך?
"אני מקווה מאוד".
אל תיסעו למדריד
נחמה פורתא אפשר למצוא, אולי, בעובדה שאנחנו לא לבד. מחקר חדש של Crowther Lab, מעבדה בינתחומית החוקרת את שינויי האקלים ומבוססת בשווייץ, מצא שהתחממות גלובלית של שתי מעלות בממוצע לעומת התקופה הטרום תעשייתית תביא לשינוי תנאים דרמטי ב־75 אחוז מ־520 הערים הגדולות בעולם. על פי המחקר, ב־2050 הטמפרטורה הממוצעת בלובליאנה בשיא הקיץ תעלה ב־8 מעלות, במדריד ב־6.4, בלונדון ב־5.9, בניו יורק ב־4 ובטוקיו ב־1.9 מעלות.
על פי הפאנל הבין ממשלתי לשינוי האקלים של האו"ם (IPCC), הטמפרטורה הממוצעת היום בעולם גבוהה במעלה אחת מכפי שהייתה בתקופה הטרום תעשייתית, לפני התגברות פליטת גזי החממה על ידי האדם. אם הפליטות לא ייחתכו בחצי עד 2030 ויגיעו לאפס עד 2050, כדור הארץ ימשיך להתחמם באופן שלא יאפשר לקיים את הציוויליזציה האנושית כפי שאנחנו מכירים אותה כעת, עם בצורות, עלייה של פני המים ואסונות טבע בלתי צפויים שיסכנו אזורים נרחבים על פני כדור הארץ. הערים הגדולות בעולם נדמות כמקום בטוח, אבל הן לא חסינות מפני השלכות המשבר. עשרה מיליון תושבי צ'נאי – העיר הרביעית בגודלה בהודו – לומדים את זה על בשרם בקיץ הזה בעודם מכתתים את רגליהם בחיפוש אחר מים ומתחננים לרשויות לעזרה אחרי שחלק גדול ממאגרי המים של העיר התייבשו לחלוטין. גם בהארארה, בירת זימבאבווה, יותר משני מיליון תושבים נותקו ממים זורמים בשל הבצורת. כדי למנוע את הפיכת החיים בערים הגדולות לגיהינום רותח, לא מספיק להסתמך רק על צעדים מונעים ברמה העירונית. אין עיר שהיא בועה. צעדים גלובליים הם תנאי הכרחי כדי לאפשר חיים נורמליים. ובכל זאת, קובעי המדיניות בערים יכולים וחייבים לעשות ככל שביכולתם כדי להילחם בהתחממות. הדוגמה שהערים יספקו אולי תורגש מקרוב, אבל תיראה ותישמע למרחוק.
ערים נגד בעירה
מה עושות ערים בעולם נגד ההתחממות שלהן?
ניו יורק
בעוד שאר ארצות הברית מדשדשת מאחור, ניו יורק הכריזה לאחרונה על "ניו דיל ירוק" שבמסגרתו היא תצמצם את פליטת הפחמן ב־40 אחוז עד 2030. חלקים בתוכנית כוללים סגירה אפשרית של 24 תחנות כוח בעיר הפועלות על נפט וגז ומעבר לאנרגיות מתחדשות, הקמה של גגות ירוקים הכוללים טורבינות רוח, צמחייה או פאנלים סולאריים, הורדת פליטות הפחמן ממגדלי העיר בשיעור של 80 אחוז עד 2050, וקיצוץ של 50 אחוז בכמות הבשר בבתי חולים, בתי ספר ומתקני כליאה.
סינגפור
עיר המדינה המתקדמת כוללת היום בשטחה כמעט 1,000 דונם של גנים תלויים, עם כוונה להכפיל את השטח עד 2030. זה לא קורה מטוב לבם של מתכננים ואדריכלים – סינגפור חתמה על צווים שמחייבים כל יזם לכלול שטחים ירוקים בפרויקטי נדל"ן בקרקע או בגובה, ויזמים רבים הולכים מעבר למינימום הנדרש, מה שהופך את העיר לגרסה המודרנית של גני בבל התלויים.
לוס אנג'לס
אחד הגורמים המחממים ביותר הוא צבע העיר. בלוס אנג'לס, שבה 10 אחוז משטח העיר עשוי מאספלט שחור (שסופג עד 95 אחוז מאנרגיית השמש), החלו לצבוע בשנה שעברה חלק מהכבישים בלבן, מהלך שמקרר אותם בכ־10 מעלות בממוצע.
אבו דאבי
צמד מגדלי אלבחר בנסיכות המפרצית, שבה הטמפרטורות מטפסות בקיץ לאזור ה־50 מעלות, הם דוגמה מאלפת לשילוב בין מסורת בנייה מקומית שמותאמת לאקלים של הסביבה וטכנולוגיה עכשווית. הבניינים, בגובה 145 מ' כל אחד, כוללים בחזיתם 2,000 אלמנטים דמויי משרבייה להגנה מפני השמש, אלא שבמקרה הזה מדובר בחלקים שזזים בהתאם לתנועת השמש ולעוצמתה.
חם במוזיאון
תערוכה חדשה מציגה רעיונות להתמודדות עם משבר האקלים
גם מוזיאון תל אביב לאמנות מצטרף למגמת האקלים, ואחרי שנה וחצי של הכנות נפתחת בו בימים אלה התערוכה "סולאר גרילה: תגובה בונה לשינויי אקלים", שעוסקת במקרי מבחן מערים גדולות ברחבי העולם – כאלה שיושמו וכאלה שצפויים להישאר בגדר רעיונות אוטופיים. הפרויקטים בתערוכה בוחנים את התגובה לשינויי האקלים בעיר מגישות שונות – חברתית, פוליטית, סביבתית וטכנולוגית, והם מחולקים לכמה פרקים: 1.5־2 מעלות צלזיוס, סולארפאנק, עיר ספוג, אנטי ערפיח, גג שמש ובית פסיבי.
לדברי אוצרת התעורכה מאיה ויניצקי, "רוב האנשים לא מקשרים בין הרגלי היומיום שלהם לבין שינויים החלים בסביבתם. החלטות כמו איך להגיע ממקום למקום, כמה ומה לצרוך, היכן לגור, מה לאכול וכיצד לבלות, משפיעות באופן ישיר על כילוי המשאבים ופליטת גזי החממה. חלק גדול מההחלטות הללו מותנה כמובן על ידי הסביבה שבה אנו חיים – המרחב, התשתיות וההזדמנויות הגלומות בהם – ולכן יש לראות בערים סוכנות שינוי מובילות בדרך להבטחה של עתיד מקיים".
בזווית המקומית אפשר למצוא בתערוכה את בניין צ'ק פוינט בתל אביב שכולל קירות ירוקים שמצלילים ומקררים את הבניין, ואת רובע 3700 המתוכנן בצפון מערב תל אביב, שאמור להיות הרובע המקיים הראשון בעיר.
אחד הפרויקטים המעניינים בתערוכה הוא מכון מסדר למדע וטכנולוגיה באבו דאבי, חלק ממה שכונה "עיר העתיד" בעשור הקודם ומשך תשומת לב רבה עם בנייתו. מכון מסדר עושה שימוש מלא באנרגיה סולארית ויש בו פתרונות צל שתל אביב יכולה להתקנא בהם, ניתוב זרמי רוח דרך המרחבים הציבוריים ואדריכלות נוף ירוקה בשילוב מים זורמים שתורמים לקירור. במסדר סיטי עצמה אין כלי רכב המונעים בדלק והתנועה בה מתבצעת באמצעות רכבים אוטונומיים ללא נהג מתחת למפלס הולכי הרגל.
גם הפרויקטים הסינגפוריים שווים תשומת לב: לכל קומה במלון אואסיה הירוק יש גן פתוח משלה שמיטיב עם כיווני האוויר והאוורור בבניין; פרויקט הענק סקייוויל, בן 960 דירות, בנוי כעיר אנכית ירוקה עם פארקים ומתחמים ירוקים בכל הקומות; פארק רויאל הוא מלון שבנוי מול פארק הונג־לים ומחקה אותו: במקום להסתפק בפארק בלבד הבניין מאמץ אותו לתוכו.
עוד בתערוכה: תוכניות של משרדי אדריכלים בקופנהגן, מילאנו, רוטרדם, בייג'ין וערים אחרות, ופתרונות של מוסדות שונים בעולם לאתגרי משבר האקלים, בהם של MIT וסטארטאפים ישראלים.
"סולאר גרילה: תגובה בונה לשינויי אקלים", מוזיאון תל אביב לאמנות, שד' שאול המלך 27 תל אביב, פתיחה: חמישי (18.7)