זה עליכם. תתנגדו. תסרבו. זה לא ייגמר עד שתתנגדו ותסרבו

אם שמעתם השבוע קולות רעם רמים שמהדהדים ברחבי המדינה כולה, אין כל סיבה לדאגה. זה רק אנחנו, אזרחי ישראל כולם, מתנגשים בדפנות התהום אחרי שנתיים של צניחה חופשית ללא מצנח. הדרך אל הקרקעית כבר אינה ארוכה והיא מתקרבת אלינו במהירות. לא משנה מה נעשה – אנחנו עומדים לפגוש בה בחבטה עזה. דברים ישברו, יתרסקו, יתנפצו. זה בלתי נמנע. רק שאלה אחת נותרת פתוחה: האם נצליח לקום מזה.

>> לא לפחד כלל: נעצרתם בהפגנה? כך תנהגו לפני, אחרי ובמהלך המעצר
>> בשם כל מה שקדוש: 28 מקומות טובים לאכול בהם בירושלים

החדשות הרעות הן שלא בטוח בכלל. עוצמת ההשחתה והריקבון של הבסיס המשותף לחיים בארץ הזאת כה אלימה ועמוקה, שגם אם נשרוד את ההתנגשות לא בטוח שיהיה מה לחבר מחדש. החדשות הטובות הן שזה בכל זאת תלוי רק בנו, ולמרות ששום מצנח לא הולך להיפתח, יש עדיין מה לעשות כדי להיערך לרגע המחליא שבו תחתית החבית תעצור את הנפילה, להפחית את האימפקט של ההתרסקות ולתת סיכוי כלשהו להמשך קיומו של האתוס הישראלי. זה אפילו לא מאוד מסובך:
תתנגדו.
תסרבו.

הפגנות, עצרות, צעדות ומחאות ענק זה מצוין והכרחי. אפילו בדמוקרטיות חצי מתפקדות יש להן כוח והשפעה. אבל אנחנו כבר לא שם. אנחנו מול ממשלה לא לגיטימית שאיבדה את אמון העם ופועלת נגד החוק, ממשלה עבריינית שמחוללת הפיכה משטרית בזמן מלחמה, קואליציית הפקרה וביזה שלא רק שאינה לוקחת אחריות על חלקה המרכזי במחדל שהוביל לטבח שבעה באוקטובר, אלא מנצלת בציניות את עשן הקרבות כדי להאיץ את פירוק שרידי הדמוקרטיה הישראלית. גם חצי מיליון איש מול הכנסת לא יזיזו ל-68 חברי הכנופיה.

תתנגדו.
תסרבו.
מול שלטון לא לגיטימי שמפלס את דרכו לדיקטטורה, כללי המשחק הישנים אינם תקפים יותר. יש לעצור כל סוג של שיתוף פעולה עם הממשלה וכל זרועותיה, יש למסגר את כל פעילותה כבלתי-חוקית בעליל, יש לדחות כל בקשה והצעה שמגיעה ממסדרונות השלטון, יש להחרים פרסים, ועדות וכנסים ממשלתיים, יש לפסול פסילה מוחלטת ולקנסל את כל חברי הקואליציה על עוזריהם וסייעניהם, יש לעשות כל פעולה חוקית ובלתי אלימה שניתן להעלות על הדעת כדי לבלום את המתקפה על מדינת ישראל הדמוקרטית.

תתנגדו.
תסרבו.
אי-ציות אזרחי רחב היקף הוא הנשק החזק ביותר שנמצא בידי מתנגדיו של כל שלטון. הוא יכול להתחיל בנסיעה איטית בכבישים במהירות המינימום החוקית, להמשיך בדחייה קולקטיבית של תשלום מסים עד לרגע האחרון המותר מבחינה חוקית, להתפתח למגוון יצירתי למדי של אקטים משבשי-יומיום ואף לצאת מהקווים של החוק במצבי חירום ועדיין להיחשב כלגיטימי. כשקואליציית נתניהו מכריזה מלחמה על מדינת ישראל, למשל, זה מצב חירום כזה.

תתנגדו.
תסרבו.
זה לא ייגמר עד שתתנגדו ותסרבו. שאלת הסירוב לשירות הצבאי היא כמובן חומר נפץ אמיתי בחברה הישראלית המיליטריסטית ועניין של החלטה אישית. אבל במצב שבו חידוש המלחמה בעזה הוא גזר דין מוות ל-24 חטופים, והסיבה המרכזית לחידוש המלחמה בעיתוי הזה היא האינטרסים הצרים של כנופיית נתניהו-בן גביר שהובילה לשבעה באוקטובר ומפקירה מאז את החטופים ואת המדינה כולה, יתכן שהגיע גם זמנה של קונספציית הציות העיוור לתופי המלחמה.

תתנגדו.
תסרבו.
תעלו היום לירושלים. הישארו כמה שתוכלו. זה הולך להיות מאבק ארוך. צאו להפגין. בואו למאהל בגשר בגין כדי לחזק את משפחות החטופים. תעשו משהו. אבל תעשו סוויץ'. הסיפור שהיינו בו נגמר. בעוד אנו עומדים ומתווכחים אם צריך לצעוק "תעצרו את המלחמה" או "תחזירו את החטופים" או "ועדת חקירה ובחירות עכשיו" או "די לכיבוש", ממשלת החורבן כבר העמידה את עצמה מעל לחוק ומשנה את שיטת המשטר בישראל, בוזזת את הציבור היצרני לטובת שוחד קואליציוני לחרדים ולמשיחיים, ומקריבה חיילים במלחמת ברירה כשבו-זמנית היא עובדת 24/7 כדי להכשיר את השתמטותם של מאות אלפי חרדים. כבר לא כל כך משנה מה תצעקו. זו אותה הצעקה.

תתנגדו.
תסרבו.
אל תשאלו איך. איש בדרכו. תל אביב הייתה בעשור וחצי האחרון מבצר של התנגדות ערכית לשלטון האימים של נתניהו, וזה לא הספיק. הניסיון "לחזור אל החיים" אחרי שבעה באוקטובר לא עשה לה טוב. שנה וחצי של מלחמה פגעו בה פגיעה כלכלית קשה. אבל אתמול בלילה בכיכר הבימה ובגשר בגין, מתוך הייאוש והתסכול והזעם שאיכשהו עדיין כבוש, ובעיקר כשעינב צנגאוקר הצליחה להלהיט בנאומה את קהל הרבבות, אפשר היה לחוש שוב באנרגיה המזמזמת של ההתנגדות. זאת הייתה נקודת התחלה חדשה. אל תחכו לתקשורת שנכבשה, למנהיגי האופוזיציה המהוססים או למובילי המחאה המותשים. זה רק עליכם.