בועת הסטרימינג: נטפליקס כבר מזמן לא לבד – והצרכן הולך לאיבוד

דור האינטרנט חווה השבוע את המקבילה המותגית לגירושי ההורים: תאגיד דיסני הודיע כי יפרק את השותפות עם נטפליקס לקראת עלייה של שירות צפייה חדש ובלעדי משלו ב־2019. סרטים חדשים שיופצו החל מאותה השנה יהיו זמינים רק בשירות החדש, ועדיין לא ידוע מה יעלה בגורלם של התכנים הקיימים במאגר כיום לאחר עלייתו.

צעד הגיוני, בסך הכל. כמו שילדי הניינטיז גדלו על ארון מלא קסטות של סרטי דיסני, ייהנו ילידי העשור השלישי של שנות האלפיים מגישה מהירה לכל המצוירים של החברה, מאוחר יותר יחרשו אחיהם הגדולים את סרטי מארוול, ובלילה יירדמו אימא ואבא על הספה תוך כדי צפייה נוסטלגית ב"אינדיאנה ג'ונס". אבל דיסני הם לא היחידים: גם אפל מתכננת דמוי נטפליקס משלה בשנה הבאה, וכך גם ענקית התקשורת האמריקאית Verizon, מותג הקומיקס די.סי וערוץ NBC. כל הכרזה על אתר VOD חדש בתשלום מנפחת עוד ועוד את בועת הסטרימינג וברור מה יקרה בסוף.

>> נטפליקס, ביאסתם: מכתב פתוח עם לב שבור

בקיצור, המעגל נסגר. בעבר היה צופה הטלוויזיה הנלהב מתקין ממיר או צלחת לוויין בבית, משלם על חבילת ערוצים בהתאם לצרכיו, מקבל על הדרך עוד עשרות ערוצים שבהם לא יצפה לעולם ומשלים מה שפספס ב־VOD. בעשור האחרון החליפה הגלילה במאגר את הזפזופ, וה־VOD הפך משחקן חיזוק לכוכב המרכזי. שלוש הגדולות בתחום הן נטפליקס, הולו ואמזון, שהפכו בשנים האחרונות לספקיות תוכן שמציעות תכנים בלעדיים. בינתיים יש לערוצי טלוויזיה כגון HBO או CBS שירות פרטי לתוכניהם בלבד; ובארצות הברית יש גם שירותים נישתיים יותר כגון FilmStruck (מאגר סרטי אינדי ואיכות הכולל גם את כל אוסף קריטריון), Screambox לחובבי האימה ו־ Crunchyroll המציע סדרות אנימה ודרמות אסייתיות.
המחיר נע בדרך כלל סביב עשרה דולרים בחודש.

בקרוב בסטרימינג ייעודי. "מלך האריות"

"מה הייתה התגובה הראשונה שלי כששמעתי שדיסני משיקים שירות משלהם? אולי… תשישות?", כתבה השבוע נינה מטס, כתבת "שיקגו טריביון", בטקסט שנשא את הכותרת "נקברתי תחת שירותי סטרימינג. שלחו עזרה". "לג'נגל בין כמה שירותים יכול להיות כאב ראש, זה מרגיש מסובך אפילו שזה לא. אחרי ההכרזה של דיסני הבהירו הרשתות החברתיות שרוב הקהל הגיע לקצה: אף אחד לא רוצה מנוי על יותר משניים־שלושה שירותים לכל היותר".

נכון לדצמבר 2016 יותר מחצי ממשקי הבית בארצות הברית המחוברים לוויי פיי משתמשים באחד משירותי הסטרימינג הגדולים, נטפליקס בראשם, עם נוכחות ב־75 אחוז מהם. המתחרה המוביל, מלבד אמזון והולו, הוא שירות השכרת התכנים של יוטיוב. 11 שירותי סטרימינג מגיעים למיליון משקי בית ומעלה מדי חודש. מחקר אחר גילה כי 21 אחוז מהצופים האמריקאים משלמים כיום על כמה שירותי סטרימינג במקביל. במקביל לנתון הזה קשה שלא להיזכר באמירתו של ג'ון לנדגרף, מנכ"ל רשת הטלוויזיה FX, שעמד עוד ב־2015 על כך ש"יש פשוט יותר מדי טלוויזיה".

רוב השירותים המדוברים אינם זמינים לצופה הישראלי (לפחות כל עוד אותו צופה עוד לא למד לזייף את מיקומו בעזרת VPN בתשלום). ספריית נטפליקס נפתחה לגולשים ישראלים לפני כשנה וחצי והחל מיולי האחרון היא זמינה עם תפריט מתורגם לעברית ובכ־75 אחוז מהתוכן ובה אפשר לצפות עם תרגום או עם דיבוב לעברית. המחיר מתחיל ב־30 ש"ח לחבילת בסיס, שאיננה כוללת את כל התכנים של הספרייה האמריקאית עקב הסכמי מעבר (זו הסיבה מדוע, למשל, לא תמצאו במערכת עונות חדשות של "בית הקלפים" או "כתום זה השחור החדש"). גם השירות של אמאזון זמין בישראל החל מסוף 2016. בחודשים האחרונים הולכות ומתרבות האפשרויות בישראל גם בלי קשר לשירותים המוכרים מחו"ל, כאשר בשנה האחרונה הכריזו הוט, יס ופרטנר על השקת שירותים משלהן, המצטרפים לסלקום טי.וי שנפתח בשנת 2014. עם זאת, רוב החלופות הישראליות עדיין מדברות ניינטיז ודורשות התקנה של ממיר או מציעות חבילה הכוללת, נוסף לVOD, ערוצים לצפייה ליניארית.

לא תמצאו עונות חדשות של "בית הקלפים" בישראל

הראשונה הייתה סלקום טי.וי, שמלבד צפייה בסרטים וסדרות דרך אפליקציה וטלוויזיות חכמות מציעה גם ממיר HD וחבילות ערוצים לניאריים – הכל תמורת 99 ש"ח בחודש עם אופציה לרכוש חבילות ערוצים נוספות. ההצעה הזולה רק הגבירה את קצב הנטישה של לקוחות הוט ויס, שהובילה כל אחת מהן בתורה כדי לגבש מוצר מקביל משלה. נקסט, מקבילת הסטרימינג של הוט, הושקה במרץ האחרון והיא מעין חבילה מוזלת המיועדת ללקוחות צעירים שאינם מעוניינים להחזיק בממיר על מאות ערוצים. נקסט מציעים חבילה הכוללת את התכנים הישראליים ב־39 ש"ח לחודש לצפייה דרך אפליקציה, חבילה הכוללת סדרות ישראליות לצד סרטים וסדרות מחו"ל ב־49 ש"ח. הקאץ' – תוכן ישראלי יגיע לשירותים רק חודשיים אחרי השידור בטלוויזיה, מה גם שהמאגר כולו קטן משמעותית מזה שב־VOD הרגיל של הוט. החודש הכריזה הוט על שיתוף פעולה עם רמי לוי שבמסגרתו שתי חבילות אינטרנטיות על בסיס תוכני הוט. השירות בעל השם המסורבל "רמי לוי By HOT-TV" כוללת 35 ערוצים וספריית VOD של כ־5,000 כותרים, במחיר של 89 ש"ח לחודש, בעוד נקסט פלוס היא גרסה מורחבת של נקסט, שתמורת 99 ש"ח לחודש תציע גם ערוצי טלוויזיה וממיר ושהתקנתו כרוכה כמובן בתשלום נוסף.

ביוני האחרון הכריזה יס על הרשמה מוקדמת לשירות החדש שלה, סטינג, שיושק באוקטובר 2017. במקום צלחת לוויין יפעל סטינג על סטרימר ייעודי, טלוויזיה חכמה או אפליקציה. ה־VOD איננו העיקר גם כאן, כאשר החבילה תכלול גם ערוצי טלוויזיה. במקביל, פרטנר מציעה חבילת טלוויזיה ב-69 ש"ח לחודש, כולל ממיר k4, VOD וחבילה מעט יקרה יותר שתכלול גם גישה לספרייה של נטפליקס. סמארט, מוצר חדש נוסף מבית טריפל סי שהושק באפריל, מציע ערוצים חיים, VOD, אפשרות להשכרה ורכישה של סרטים ועוד במחיר צנוע למדי – 50 ש"ח לחודש, אך מדובר בחלופה לממיר של הוט או יס יותר מאשר למתחרה של נטפליקס, שכן הוא לא מציע ספריית VOD אטרקטיבית במיוחד לתכנים מחו"ל. אבל מה שמאחד את כל שירותי הסטרימינג הישראלי הוא חוסר נכונות (לפחות בינתיים) להשקיע בתוכן מקורי שיבדל אותם אחת מהשניה, ויהפוך אותם לגוף סטרימינג שהוא מעבר לחבילת ערוצים צרה עם VOD. למרבה הצער מצבם של שירותי הסטרימינג בחו"ל מלמד אותנו שאוטופיית הסטרימינג של נטליקס אינה בת קיימא ושהצרכן שנראה כי נמלט מחבילות רחבות ויקרות ייאלץ בסוף לקנות את אותן חבילות טיפין טיפין, כשהוא מתפזר בין ספריות סטרימינג צרות של שירותים שונים. הבית תמיד מנצח.