טיים אאוט timeout

הכל או כלום: 32 דברים שלמדנו על החיים מג'רי סיינפלד

אפשר להיפרד ולהישאר ידידים (אבל לא יזיזים), אסור לטבול את הנאצ'ו פעמיים בסלסה, מותר להיות בררן לגבי נשים גם אם אתה שמן, קירח ועדיין גר אצל ההורים וידה ידה ידה. לקראת ההופעות בישראל הנה כמה לקחים שלמדנו מג'רי סיינפלד. לא פלא שיצאנו כאלה כלומניקים

  • https://static2.timeout.co.il/media/2015/12/sizes/seinfeld_h_wo_680_382.jpg
"כלום זה לא סתם". סיינפלד וחברים

1

מותר לטבול רק פעם אחת

את השיעור המאלף הזה צריך לשדר בלופים בחינוכית. אם זה לא היה ברור לכם עד עכשיו, כשאתם חולקים מטבל עם עוד אנשים זה לא צריך להפוך למאורע אינטימי. טובלים פעם אחת וזהו – לא ביס ואחריו עוד טבילה, ולא משנה כמה הנאצ'ו שנשאר לכם ביד יבש. זכרו: כשאתם טובלים פעמיים, אתם טובלים עם האדם שלפניכם ועם החברה שלו ועם החבר של החברה שלו. איכס.

2

אלא אם התינוק הזה חולק איתנו מטען גנטי, אין סיבה שנרצה לראות את התינוק שלו

בואו נגיד את זה ככה: זמננו הפרטי הוא קדוש וגם אתם לא הייתם מבדילים בין העיסה הפרטית שלכם ל־50 האחרות שנולדו באותו יום. בואו נסכם שעד שהילד שלכם לא מגבש אישיות – אתם יורדים לנו מהגב.

3

שאין דבר כזה יום הולדת שמח

סיינפלד העניק לפלח אוכלוסייה שלם גושפנקה לסלידה הלא מקובלת חברתית מימי ההולדת. בנאום המדכא שלנצח ינוגן ביוטיוב כהוכחה ניצחת לצדקת דרכם = יום ההולדת רק משקף את החיים העלובים שלנו, את חוסר ההתקדמות המוחלט מאז השנה החולפת ואת העובדה שזה לא הולך להשתנות.

4

שעדיף שההורים שלך ימותו לפני שיגיעו לפנסיה

אם נשפוט לפי דמויות ההורים שב"סיינפלד", ובייחוד לפי ההורים של ג'רי וג'ורג', ההורים של ג'רי וג'ורג' – משועממים, טרחנים ומאוד מאוד חטטנים – לא הפסיקו להיות נטל על ילדיהם אפילו לרגע אחד. בין שזה להיתפס לשיחת טלפון של האימא היהודייה או להיתפס על ידי אימא במהלך אוננות – המבוגרים של "סיינפלד" לא רוצים הורים. ואל תתחילו אפילו להזכיר לנו את הבובה המקריפה שהזכירה לג'ורג' את אימא שלו.

5

שליהוק זה ממש חשוב

הקאסט של "סיינפלד" הוא ללא ספק הליהוק המושלם ביותר בתולדות הטלוויזיה. ולראיה: את ג'יימס בונד אפשר להחליף. את ג'ורג' קוסטנזה לא.

6

שאין תפקידים קטנים, רק קריירות שעוד לא המריאו

זוכרים שד"ר קאדי יצאה עם ג'ורג'? שלוק דיינס ניסה לשכנע את איליין שהוא שווה ספוגית? שארי גולד עשה אודישן לסדרה "ג'רי"? אם כן, הגיע הזמן להירגע עם השידורים החוזרים. אחוז מפתיע של שחקנים אורחים בסדרה התארגנו בהמשך על ליהוק שהולם יותר את כישוריהם. מלבד הנ"ל, הרשימה כוללת, בין היתר, את קורטני קוקס, פאטון אוסוולט, בריאן קרנסטון, טרי האצ'ר, ג'ון פאברו, דברה מסינג, שרה סילברמן, דניס ריצ'רדס, רוב שניידר ובוב אודנקירק. לא ברור אם מדובר במלהקים כישרוניים במיוחד, או שמספר הדייטים והבוסים האסטרונומי בסדרה הקפיץ לאולפן כל שחקן מתחיל שעבר בסביבה.

7

שלא צריך להיות שחקן טוב (או בכלל) כדי להוביל סיטקום

וגם לא צריך להיות מצחיק כדי לעשות סטנד־אפ. הקול הגבוה והחיוך המעוקם הקבוע הם מנעד ההבעות הכי רחב שהצליח סיינפלד להפיק מעצמו בסדרה, ומשום מה זה הספיק לנו. גם בקרב הצופים המושבעים יש כאלה שמודים שמעברוני הסטנד־אפ לא היו מוצלחים, ואלה שלא מאמינים כבר יגלו את זה בהופעה. לא, אנחנו לא מקנאים. אולי קצת.

8

שצריך לדעת מתי ללכת

ג'רי סיינפלד רצה לפרוש בשיא הצלחתו. לא רק מהסדרה, אלא גם מהחיים שלו. התכנון שלו היה לסתום את הגולל על הסדרה המצליחה בהיסטוריה לפני שתהפוך לחיקוי דהוי של עצמה ולפרוש לחיי המשפחה שהקים רגע אחרי. אבל משהו לא היה שלם. פרק הסיום המאכזב של הסדרה רדף אותו, וסיינפלד – שכבר לא היה באותו המקום בחיים – נאלץ לחפש את הקלוז'ר הנכון לסדרה שהפכה אותו למי שהוא. אחרי כמה ניסיונות לא מוצלחים בדמות סרט מצויר מביך ("כוורת בסרט") וכמה ספיישלים דוקומנטריים על סטנד־אפ, הוא הבין שהדרך היחידה תהיה איחוד. כשההזדמנות הנכונה צצה בתור עלילה עונתית ב"תרגיע" של לארי דיוויד, הצליח סיינפלד לשחרר סוף סוף את רוחות העבר. יש.

9

שסטלה זה שם שמתגלגל טוב על הלשון

10

שלא מזיק להיות גבר לבן ויהודי

לא קשה להפוך למלך כשאתה הדבר הכי הגמוני בסביבה. סיינפלד בא משושלת של מלכים – הקומיקאים היהודים שצמחו באזור "חגורת הבורשט" שבצפון ניו יורק. סיינפלד אמנם לא מאותו הדור, אבל בהחלט בא מאותו הטון – ההומור היהודי שלוקח את האינטרוספקציה האובססיבית וממיר אותו לבידור פופולרי. "סיינפלד" הציגה לנו את מה שברבות הימים זכה לביטוי "צרות של עולם ראשון" כמעט בלי מתח גזעי, בלי נגיעה בשכבות החלשות ובלי שום חספוס מיותר. הפרצוף הלבן והחייכן של ג'רי ירד בקלות במורד הגרון האמריקאי ובוודאי לא היה מגיע למקום שהגיע, עם הגאונות והכל, לו היה שחור או חס וחלילה אישה.

11

שמהגרים לא צריכים בהכרח את עזרתו של הגבר הלבן

הרבה לפני שארצות הברית התמכרה לשיח הזהויות והפריבילגיות, ג'רי סיינפלד נתקף באשמה לבנה שמביאה לתוצאות שליליות בלבד. בפרק "הקפה" ג'רי מתעצב למראה המסעדה הריקה של בבו הפקיסטני. הוא מבקש לתרום מחוכמתו כ(סוג של) ניו יורקי צעיר ואופנתי, ומציע לבבו להחליף את התפריט האקלקטי בתבשילים פקיסטניים מסורתיים ואף לעצב את המקום בהתאם. בבו משתכנע ופועל בהתאם, אבל ההשקעה הכספית לא מחזירה את עצמה וג'רי מואשם בהיותו "Very, very bad man!". אפשר להלביש אינספור תיאוריות על הגירה ואותנטיות על קו העלילה הזה, אבל כפי הנראה (כמו בכל פרק ממוצע של הסדרה) – מוסר ההשכל הוא "העולם מבאס וכל דבר רע שעלול לקרות יקרה".

12

שאפשר להישאר ידידים

ג'רי ואיליין הם לא רק חברים טובים, הם גם אקסים, אבל את הדרמה הם השאירו לרוס ורייצ'ל ולברוק לוגן ורידג' פורסטר. מערכת היחסים שלהם היא ייצוג ריאליסטי בצורה לא אופיינת לסיטקום – הם מדברים על זה מדי פעם, אפילו שוכבים לפעמים (רק כדי לגלות שהסקס מפריע לחברות ביניהם), אבל גם אם נותרו בהם שאריות רגש לא תראו אף אחד מהם מחכה לשני מתחת לבניין עם זר פרחים, או את ג'רי זורק את בת הזוג "כי היא לא איליין". באיחוד של "תרגיע", אגב, מתברר שלשניים ילדה משותפת שנולדה מתרומת זרע, מעין גרסה מודרנית ואפלטונית ל"והם חיו באושר לעושר". אם הם הצליחו אולי גם אנחנו.

13

שאסור להבטיח טובות לבנות זוג של חברים

החברה החדשה של חברכם הטוב רוצה שתלבשו את החולצה שהיא עיצבה? ובכן, לא תודה. שלא תגמרו עם חולצת נפוחה שתשווה לכם מראה של פיראט. זוהי כמובן לא עצה הנוגעת בלעדית לענייני חולצות. אם בן או בת הזוג של החבר נמצאים בשטח פחות משנתיים, אין שום סיבה שתעשו להם טובות, אתם לא אלה שנהנים מההטבות אחר כך.

14

שמותר להיות בררן

ג'ורג' קוסטנזה לימד אותנו שאין כל קשר בין נתוניך הפיזיים והמנטליים לדרישות שאתה מציב. אתה גמד קרח מובטל שגר עם ההורים בפרבר? בכל זאת זכותך הטבעית לכוון גבוה. זכור עם זאת שנפילה מגבוה כואבת יותר.

15

שלא כדאי לצאת עם מי שדומה לך מדי

לכולנו נדמה שאם רק היינו מוצאים אותו, את הטבעוני שאוהב את בריטני ומכור ל"רואים עולם", היו חיינו מושלמים. סוף סוף נפש תאומה: מישהו שאפשר לצחוק איתו על כל העולם ולהתענג איתו על אותה גבינת קשיו ויוטיובים של נגינה על ירקות. נחשו מה? זה לא עובד ככה. החיים מול מראה גורמים לך לא לסבול את האחר וגרוע מכך – לא לסבול את עצמך.

16

שאפשר להתעשר משטויות

בין שהמצאת בושם בריח של "רק באתי מהים" ובין שהמצאת סדרה על שום דבר – יש סיכוי טוב שהעולם רוצה בדיוק, אבל בדיוק, את מה שיש לך למכור.

17

שנשים חכמות יכולות להתאהב במוסכניקים

אנחנו יכולות להיות אינטליגנטיות, אינטלקטואליות, חילוניות ומשוחררות מינית, ובכל זאת להימשך בכוח אדיר למוסכניק דתי בעל תחכום של פגוש. לתובנה הזאת קיימות כמה גרסאות בעולם אמרות הכנף: "לווגינה אין אוזניים", "הליבידו לא למד מגדר" וכמובן "גמרתי את מובי דיק".

18

שאסור להיכנס לשירותים ציבוריים בלי לבדוק קודם שיש נייר טואלט

מי יודע מי נמצא שם בתא לידך? אולי הוא קמצן? אולי הוא פסיכופת? הלוא האנושות כולה היא מפגש של פסיכופתים וסוציופתים בדרגות שונות של תפקוד והכרה, ועליך למצוא את הדרך להצליח לנגב בלי שידקרו אותך. את ההבנה הזאת זיקק וחידד לארי דיוויד, שותפו לכתיבה של סיינפלד, ב"תרגיע", שמרגיעה כל חובב "סיינפלד" שקץ בשידורים החוזרים.

19

שכולנו מאוננים

ב־18 בנובמבר 1992 התרחשה מהפכה קטנה על מסך הטלוויזיה האמריקאי. בפרק "התחרות" הודו סיינפלד וצמד מרעיו שבעצם כולנו מאוננים. ארבעה מבוגרים, בעלי עבודה, מערכות יחסים ו(סוג של) שאיפות לחיים מבזבזים את זמנם בהבאה ביד. ולא זו בלבד – הם אפילו לא יכולים להחזיק מעמד בלי זה. הייתה זו הפעם הראשונה שסדרה הודתה בפה מלא (או ביד מלאה) שאנשים מבוגרים בעצם מאוננים ושלא מדובר במנהג מלוכלך. זאת אומרת, לא לחלוטין.

20

שקטנוניות היא מדרון חלקלק

מי שנפרד מבחורה כי יש לה ידיים גבריות מדי, ימצא את עצמו נפרד מבחורה כי היא מצחצחת שיניים במברשת שנפלה, בלי ידיעתה, לאסלה. שזה בסדר אם יש לכם חברים טובים ורווקים נצחיים שתמיד יהיו שם בשבילכם, אבל בואו נהיה רגע כנים עם עצמנו – למי בכלל יש כאלה? אנחנו מוקפים בשמוקים.

21

ש"תמיד מסתדר איכשהו" זה מקצוע

קוזמו קריימר לא ממש עובד בשום שלב של הסדרה, אבל יש לו דירה נחמדה ואפילו כמה בגדים להחלפה. איך זה ייתכן? בשלב מסוים מתברר שהוא עובד ברשת בייגלס אבל שובת זה יותר מעשור, בפרקים אחרים הוא מציין עבודות עבר מוזרות, מנצל הזדמנויות או מוביל יוזמות שונות (למשל ספר שולחנות קפה שהופך לשולחן קפה, עסק חזיות לגברים עם אבא של ג'ורג'). יש לו גם חברים שהוא משנורר מהם אוכל ומוצרים יד שנייה. בקיצור, האיש פיצח את הסוד לעקיצה מתמדת של השיטה הקפיטליסטית, והפך למלך המשונררים הבלתי מעורער. אבל קריימר לא לבד. מלבד איליין שהחזיקה בכמה משרות יציבות שנעו בין הנחשק (הוצאת ספרים) לביזארי (עוזרת אישית למיסטר פיט) – לא ברור איך מתפרנסות יתר הדמויות, ואיך הם מחזיקים את החיים היפים שלהם בעיר היפה שלהם.

22

ש"כלום" הוא מושג רחב מאוד

פשוט כי "סדרה שלא סובבת סביב נושא ספציפי" לא נכנס בטאגליין. ה"כלום" של "סיינפלד" הצליח למלא 180 פרקים, והעובדה שעד היום אנחנו מוצאים את עצמנו מזדהים עם רגעים רבים בה מוכיחה שכשאומרים על דבר מה שהוא כלום – הוא בעצם הכל.

23

שבדיחות מטא זה מצוין

ג'ורג' וג'רי מקבלים הזדמנות להפוך את חייהם לסיטקום – "סדרה על כלום" העונה לשם "ג'רי". באודישן לשחקנים מוקראים טקסטים שכבר הופיעו בפרקים אחרים של הסדרה, והשחקנית שמגלמת את איליין אפילו יוצאת עם ג'רי כדי להיכנס לדמות. קריימר עושה אודישן לתפקיד של עצמו, ושחקן אחר שמגיע נבחן לתפקיד קריימר ב"סיינפלד" האמיתית. כן, בשנות האלפיים כל סדרה שנייה משחקת בהפוך על הפוך ("קומיוניטי" פחות או יותר מבוססת על המשחק הזה), אבל בואו לא נשכח מי היה שם קודם והפציץ גם שנים אחרי הסיום עם פרק איחוד בדמות פרק מטא של "תרגיע".

24

שהפאנצ'ים הכי טובים אף פעם לא מגיעים ברגע הנכון

זה בסדר, המוח שלכם לא אטי יותר משל אחרים, וכן, זה קורה לכולם. במקרה הטוב רק אחד מ־20 איש מסוגל לענות לדושבאגז במשפט מחץ מפוצץ שיפיל את כולם על הרצפה. כשאחד הקולגות של ג'ורג' יורד עליו שהוא מגזים עם הכיבוד ("האוקיינוס התקשר, נגמרים לו השרימפס"), הוא מתקשה לחשוב על תשובה שנונה, ובמפגש חוזר מנסה את "התקשרו מחנות האידיוטים, נגמר להם הדגם שלך"; ואת הג'וקר "אה, כן? אני שכבתי עם אשתך!". האחרון מוביל לרגע מביך במיוחד כיוון שאשתו של הקולגה בקומה, אבל אולי לכם זה יעבוד יותר טוב, נסו את זה בפעם הבאה שתוזמנו לפגישה בשנות ה־90.

25

שכנראה המתנה הזאת בכלל לא נקנתה עבורנו

"סיינפלד" הייתה סדרה מהפכנית קודם כל בכך שחשפה נורמות חברתיות שאף אחד לא מוכן להודות בהם, אם זו אוננות או מִחזור מתנות. כשג'רי מקבל מתנה מרופא השיניים טים ווטלי, הוא מגלה שזו מתנה שניתנה לווטלי על ידי איליין. ולפתע יצא הסוד המלוכלך של כולנו – מתנות הן דבר די מעפן, נורמה חברתית שתודה לאל פסה מן העולם. הוצאה כספית ביזארית שרק מוסיפה שכבה אנטי חברתית נוספת לצורה המוזרה שבה אנחנו מתקשרים עם אנשים שלא קרובים אלינו בכלל. אל תסמכו על מתנות. הן יביאו רק צרות.

27

שאפשר להגיד לא לאורגיה

כי לא לכולם בא לגדל שפם ולהתחיל להסתובב עם חלוק סטייל יו הפנר. סיינפלד אמר לא לאורגיה, והעולם לא קרס לתוך עצמו (אף שג'ורג' כמעט איבד את זה כשהוא שמע את הבשורה: "מה אתה מטורף?! זה כמו לגלות פלוטוניום בטעות!"). למרות הריקנות שבקיום שלהם, סיינפלד וחבריו מעולם לא בחרו בהדוניזם כתשובה ובסופו של יום חיו חיים די שמרניים (אולי חוץ מקריימר) – ביקורת סמויה על הפוריטניות של ניו יורק בתחילת שנות ה־90 שהייתה מבוהלת עד אימה ממגפת האיידס.

28

שזה מתכווץ

ג'ורג': "נשים מכירות את ההתכווצות?".
איליין: "מה, כמו בכביסה?".
ג'ורג: "לא".
ג'רי: "כשגבר הולך לשחות… אחר כך…".
איליין: "אה… זה מתכווץ?!".
עד הפרק ההוא היה מדובר בסוד כמוס שרק המין הגברי מודע לו ומתנהל בהתאם – תסמונת הצב המפוחד. בעקבות הפרק ההוא הפכה האנטומיה של הגבר לנושא שיחה ליד הברזיות וחסכה להרבה מאוד גברים הרבה מאוד הסברים.

29

שקארמה היא ביץ'

האובססיה הקטנה של "סיינפלד" לסימטרייה (שרק בימי "תרגיע" גילינו שמקורה בלארי דיוויד) הובילה להבנה הפשוטה שלכל פעולה יש תגובה, והתגובה הזאת תיגמר לרוב בג'ורג' מושפל. ובצדק. ג'ורג', כמו ג'רי, איליין וקריימר, הוא אדם רע. הסדרה אמנם זכתה לביקורת על הצגת גיבורים מרושעים, אבל היא בהחלט לא נתנה להם פרסים על רשעותם – הפעולות הנבזיות באו תמיד עם מחיר. למעשה, כשנזכרים בפרק האחרון שמים לב שלפעמים גם לאי ביצוע המעשה הטוב יש מחיר כבד.

30

שלפעמים צריך לפעול נגד האינסטינקט

בפרק הנהדר "The Opposite" ג'ורג' מבין שחייו הלכו בדיוק למקום ההפוך מזה שרצה. אז הוא בוחר, כמו אוטיסט שמגלה לראשונה את כישרונו, לפעול בדיוק ההפך מתחושת הבטן שלו. "אם כל אינסטינקט שיש לך הוא מוטעה, אז ההפך צריך להיות הנכון". השינוי מוביל אותו לעבודת חלומותיו, יציאה מבית הוריו והופך אותו לאדם שהוא תמיד חלם להיות – ההפך מעצמו.

31

שיש חשיבות למקומות "שלך" בעיר הזאת

"סיינפלד" שמה את ניו יורק על ראש שמחתה, וכך גם את התרבות שלה. אחד הדברים הכי חשובים בניו יורק הוא לשמור על מה ששייך לך. ומה ששלך בעיר קשה, מהירה וחסרת רחמים כל כך הם המוסדות שאליהם אתה הולך: מוכר המרק שלך שיכול לשנוא לך את הצורה, מוכר הירקות שיכול בבת אחת להעיף אותך לעד ולגרום לך להתחנן בפני חבריך שילכו לקנות לך פירות טריים, ואפילו מקום לתיקון נעליים כמו מום אנד פופ.

32

שהרהורים על החיים לא בהכרח מובילים אותך למקומות טובים

"סיינפלד" היא לא רק סדרה, היא צורה מאוד מסוימת להסתכל על החיים. והצורה הזאת אינה רואה בעין יפה התחבטויות נפשיות או כל סוג של לבטים. למעשה מי שמנסה להרהר על האופן שבו החיים פועלים תמיד נענש על כך. לראיה – ג'ורג'. יום אחד הוא הולך להסתכל על יונים על המזח ולפתע הוא מבין – אני מבוגר שחי כמו ילד. בתגובה הוא מציע נישואים לאישה הלא נכונה, נאלץ לחיות איתה באימה בזמן שהוא מרגיש כלוא יותר ויותר, ולבסוף רואה אותה מתה ואת עצמו בתור האחראי האחרון לזכרה בעולם. אל תנסו לשנות את מה שאין לשנות – זה לא ייגמר טוב.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV1 on: c422d06bb