"לאהוב את אנה" מציפה את הקונפליקט הכי בוער של נשים היום

הרבה דברים קשים נאמרו על "לאהוב את אנה" שעלתה השבוע למסך, רובם נגעו לאמינותה של התכנית. אכן, הניסיון לייצר הצצה אותנטית לחיי האהבה של אנה ארונוב לוקה בלא מעט כשלים: הסיטואציות קלישאתיות (מי לעזאזל קובע דייט במטווח בחיים האמיתיים?), המניפולציות של ההפקה גלויות לעין ובהחלט ניתן לשער שארונוב נכנסה ל"תהליך" על מנת לקדם את עצמה ולא כדי למצוא אהבת אמת, כפי שהיא טוענת. אף לא ביקורת אחת הצביעה על הכשל הצורם מכולם: שם התכנית לקוח מסדרה ישראלית אחרת שעסקה בסחר בכלות מאוקראינה (לא כך משתמשים ברפרנס, רבותיי). לכל ההאשמות יש בסיס ברור לעין, אבל אי אפשר להתעלם מכך שעליית "לאהוב את אנה" למסך פיצלה את מדינת ישראל לשניים: אלו שלא יפסלו בחור שלא מכיר את פרידה קאלו ואלו שכן.

העניין הוא כמובן לא בפרידה קאלו עצמה, שכנראה לא באמת מעניינת כל כך גם את ארונוב, אלא במתיחות שהצטברה משחר האנושות בין גברים לנשים והגיעה לשיאה בשנים האחרונות. המתיחות הזו בדיוק, בין האישה החזקה לגבר החושש למקומו, היא זו שעומדת במרכז "לאהוב את אנה" ועולה על גדותיה במפגשיה עם הפסיכולוג. השיח בין השניים הוא הדו-קרב המעניין באמת: מצד אחד עומד הפסיכולוג השנוי במחלוקת, גבריאל בוקבוזה, מחבר הספר "הדרמה של הגבריות החדשה", המזוהה כמגונן על זכויותיהם וסבלם של הגברים בעולם. מולו עומדת אישה קשוחה וקרחונית שדי במבט אחד שלה כדי לשתק את בן שיחתה. את שניהם פוטנציאלית יכולנו לשנוא ולנפנף מעלינו, אלא שלמרבה ההפתעה והאימה, לשניהם נקודות חכמות, מדויקות וצורבות בנשמה.

עוד כתבות שיעניינו אותך:
לא הצלחנו לאהוב את אנה, וזה לגמרי באשמתה
למה אנחנו עדיין שונאים את האלמנות המיתולוגיות של עולם המוזיקה?
11 החתיכים הלוהטים ביותר בנטפליקס

ייתכן ש"לאהוב את אנה" מבויימת ומהונדסת בדיוק כמו כל ריאליטי מצוי, אבל מה שמבדיל אותה מהשאר הוא הסיפור המורכב שמתקבל על המסך. המורכבות הזאת מושכת את הצופה מפני שהיא מספרת את הסיפור שלנו ומפני שהמורכבות שבמציאת בן זוג היא זאת שמטרידה את המין האנושי. במקום עוד רומן גרוטסקי וערוך באופן מגמתי מבית "האח הגדול", עולות לפנינו חוויות היכרות כמעט נפלאות וכמעט איומות שכולן מעוררות במידת מה מבוכה וחרדה, ואלה בדיוק החוויות שממלאות את חיי הרווקות. כשהפסיכולוג של אנה דוחק בה להיות רכה יותר אנחנו מתרגזות, אבל לא מפני שמוצגת לפנינו קריקטורה אכזרית, כי אם ביקורת שאותה אנחנו מפנות יום יום כלפי עצמנו.

"לאהוב את אנה" איננה עוד תכנית דייטינג מטופשת. לא רק כי היא ממתגת את עצמה הרחק משם, אלא כי היא מציפה את הקונפליקט הפנימי האינסופי של האישה החזקה והמודרנית בעולם הדייטינג. אישה שנשבעת שוב ושוב להיות נאמנה לרצונותיה, לדרוש יחס מכבד ולשים את עצמה בראש סדר העדיפויות, כשבו בזמן היא מבינה כי מערכת יחסים בריאה דורשת משני הצדדים ויתור והכלה שההבדל ביניהם לבין ביטול עצמי הוא רק עניין של סמנטיקה.

נחזור לסוגיית פרידה קאלו: מובנת הטענה שלא סביר לפסול אדם על שלא הכיר ציירת מקסיקנית מתחילת המאה הקודמת. באותה המידה אפשר גם לטעון שהסטנדרטים הגבוהים של ארונוב מעידים שהיא אישה שאוהבת את עצמה ויודעת מי ראוי לה. קאלו היא בכלל לא העניין שמפריע לנו כאן, היא רק סמל. מה שמטריד אותנו באמת זו השאלה כמה רחוק מעצמנו נהיה מוכנים ללכת בחיפוש בן זוג, מהם הוויתורים שניאלץ לעשות ואיפה עובר הגבול בין הקרבה בריאה לפשרה. התשובה היא שאין תשובה – שני הצדדים צודקים, טועים, ראויים לאהבה וגם אנשים איומים. זה מה שעושה את עולם הדייטינג לבלתי נסבל, וזה מה שעושה אותו למעניין.

מחפשים סדרה חדשה? בואו לדבר על זה בקבוצת הטלוויזיה של Time Out, "מה רואים היום?"

רוצים להתעדכן ראשונים בכל מה שחם בתל אביב? הורידו את האפליקציה שלנו!
להורדה לאייפון | להורדה לאנדרואיד