טיים אאוט timeout

"משחקי הכס": הסיבה לאכזבה מעונה 7 היא גם התקווה של עונה 8

"משחקי הכס" - גו ווסטרוז
| מאת: דורון פישלר

התחושה הקשה של הצופים בעונה החולפת נבעה בעיקר מהתסריט המופרך. יש לקוות שבעונה הבאה ג'ורג' ר.ר מרטין יחזור לקחת את המושכות ובניאוף את וייס יחזרו למקומם הראוי. דורון פישלר מסכם את העונה שלא עשתה לנו חיים קלים

  • https://static2.timeout.co.il/media/2017/08/sizes/got_s07e07_macall_b_polay_hbo_photo_3_H_wo_680_382.jpg
משחקי הכס (צילום באדיבות yes)

"משחקי הכס" היא הסדרה הגדולה ביותר בטלוויזיה. מעולם, בתולדות המדיום, לא הושקע כל כך הרבה כסף, ולא הורמה הפקה בסדר גודל כזה שנועדה למסך הקטן. אבל זה לא רק הכסף. אפשר לשפוך הרבה כסף על הפקה ועדיין להיראות רע (לצורך דוגמה, בקרו בסינמה סיטי הקרוב לביתכם). ההפקה של "משחקי הכס" היא לא רק גדולה אלא משובחת. סצינות הקרב בעונה האחרונה היו מדהימות באופן שבו שילבו אפקטים ממוחשבים ופרקטיים; הלוקיישנים היו יפהפיים באופן בלתי סביר; הדרקונים בסדרה הם מהחיות הבדיוניות האמינות ביותר שהוצגו על מסך אי פעם; הפירוט הבלתי מתפשר של הסדרה בכל דבר, מהתפאורה ועד התלבושות, כולל פרטים קטנים שרק צופים אובססיביים וחדי עין יבחינו בהם (עם תחילת שלטונה, סרסיי החליפה את הכוכב בעל שבעת החודים שבחלון בחדר הכס באריה של לאניסטר, מבלי שההשקעה הזאת תוכר במילה אחת של דיאלוג).

ומעבר לכל זה, מעולם לא הייתה סדרה שנכתב עליה כל כך הרבה. ניתוחים, פירושים, פרשנויות, רמזים, תאוריות – יש תעשיה שלמה של כתיבה שמתפרנסת מ"משחקי הכס". ובעידן של נטפליקס, של סדרות שיוצאות ישר לבינג', העובדה שהסדרה הזאת גוררת דיונים עצומים בכל מדיה אפשרית בכל שבוע מחדש היא חד-פעמית לגמרי.

כמו כן, "משחקי הכס" היא, נכון לעכשיו, סדרה שכתובה די רע.

משחקי הכס (צילום באדיבות HOT)

לחטוף זומבי? הממ, זה רעיון! (צילום באדיבות HOT)

תלונות על הכתיבה ב"משחקי הכס" הן לא דבר חדש, וגם בעונות הקודמות היו כאלה, אבל בעונה הזאת זה היה דבר שאי אפשר להתעלם ממנו, להתייחס אליו כאל תופעה זמנית או לפטור אותו כניטפוקים של מעריצים אובססיביים. העלילה הראשית, זאת שכל הסדרה מבוססת עליה, התבססה בשלושת הפרקים האחרונים על תכנית שהייתה – הבה נאמר זאת יחדיו – אידיוטית. מהרגע שבו טיריון אמר "בואו נלך צפונה ונחטוף זומבי" בפרק 5, ומשום מה כל הדמויות האחרות התייחסו לזה ברצינות, ועד שאותו זומבי מוצג לראווה בפרק 7, הרבה דמויות ראשיות סיכנו את עצמן ואת שלום העולם בשביל הרעיון המטופש הזה שלא יועיל בכלום, שבסופו של דבר התברר – למרבה ההפתעה – כרעיון מטופש שלא הועיל בכלום. העלילה הזאת חייבה שוב ושוב דמויות שאנחנו מכירים מזה שש שנים להתנהג בניגוד גמור לאופיין, ובטיפשות מוחלטת. אבל האפקטים היו ממש יפים.

עוד כתבות על "משחקי הכס":
בחנו את עצמכם: מי אתם ב"משחקי הכס"?
עונה 8: כל מה שצריך לדעת
הפרק האחרון: השם שחיכינו לשמוע שבע שנים

יש הרבה סדרות שבהן העלילה קצת טיפשית, וגם בעונה הזאת, זו רחוקה מאוד מלהיות הסדרה הטיפשית ביותר בטלוויזיה. התחושה של הבגידה מגיעה מכך שזאת לא עוד סדרה – זאת "משחקי הכס". סדרה שבמשך עונות ארוכות בנתה עולם בדיוני שלם ולכיד ומפורט להדהים, מלא בדמויות מעולות משויפות עד הקצה ומשוחקות באופן משובח. הסיבה לכך שכל כך הרבה אנשים מנסים להבחין בכל פרט קטן וכל שורת טקסט, מעלים תאוריות ומנסים לפענח נבואות, היא האמון שבנתה הסדרה בכך שלכל דבר בה אכן יש משמעות; שדברים לא קורים סתם, ואנשים לא עושים דברים כי זה מתאים לתסריט, אלא מסיבות טובות שאותן הם אולי מסתירים מאיתנו אבל בוודאי יתבררו בהמשך, וכנראה תהיינה קשורות לאיזו קנוניה על טארגרייני סודי. העונה הזאת, מהרגע שנתנה לטיריון – האיש הכי חכם בווסטרוז, דמות נערצת, ובצדק – להגות את התכנית האידיוטית, הבהירה שזה כבר לא המצב. דברים קורים כי ככה זה מתאים לתסריט, כי הם צריכים איזו סצינת גבורה, כי צריך משהו גדול עם דרקון ולא כל כך משנה מה התירוץ שיביא את הסדרה לשם. בעיני מעריצים שעקבו אחרי הסדרה בגלל מה שהייתה זו לא אכזבה, זאת בגידה.

משחקי הכס 4 X

טוב, לפחות האפקטים היו שווים (צילום באדיבות HOT)

הסיבה לכל העסק הזה ברורה, והיא יוצרי הסדרה, דייויד בניאוף וד.ב. וייס, או בקיצור די אנד די, או בקיצור של קיצור, דנ"ד. וייס ובניאוף הם מעבדים אדירים. כשהם ניגשו לעבד את סדרת הספרים "שיר של אש ושל קרח" של ג'ורג' ר. ר. מרטין, סדרה שנועדה באופן מכוון להיות אנטי-טלוויזיונית, הייתה כל סיבה בעולם להאמין שהם יפלו על הפרצוף. אבל דנ"ד עשו את הבלתי אפשרי – לא רק שהם עיבדו את הבלתי-עביד לטלוויזיה, הם עשו את זה בהצלחה פנומנלית. קשה לדמיין הפקה שהיתה עושה ל"שיר של אש ושל קרח" יותר צדק. דנ"ד לקחו המון סיכונים, עשו דברים שלא עושים בטלוויזיה, העזו להפיל על הצופים מספר עצום של דמויות והרים של אקספוזיציה (כשהם מתבלים את זה בהרבה עירום בשביל הרייטינג והעניין. נו טוב) – וזה הצליח. עיבוד טוב אין משמעותו עיבוד מדויק; זה לא שהיצמדות לטקסט של מרטין הייתה העדיפות העליונה. דנ"ד בהחלט עשו שינויים – ואלה היו בדרך כלל שינויים מושכלים וחכמים.

אבל אז משהו קרה: הספרים נגמרו. מרטין לא הספיק לכתוב את הספרים הבאים בזמן, ועלילת הסדרה עקפה אותם. וזה אומר שהתפקיד של דנ"ד בסדרה השתנה. במקום מעבדים, הם הפכו לכותבים; הם לא צריכים להביא למסך עלילה שמישהו כתב, אלא להמציא עלילה משלהם, ואלה שני תפקידים שונים לחלוטין. אין שום סיבה להניח שמי שיהיה טוב באחד מהם יהיה טוב בשני. אדם יכול להיות מתרגם נהדר, זה לא אומר שהוא גם סופר טוב. ודנ"ד, מתברר, הם מעבדים נפלאים, אבל סופרים ממש לא משהו. ברגע שהם נדרשים ליצור עלילה מקורית משל עצמם, מתברר שהם פשוט לא טובים בזה כל כך, והם נופלים לחורים בעלילה, קלישאות והוליוודיות. אפשר היה לראות את זה כבר בעונות הקודמות – בכל פעם שבה לסדרה הייתה עלילת משנה שסטתה באופן משמעותי מהספרים, העלילות האלה היו מטופשות או מיותרות. עכשיו הם לבד, עם פחות ופחות הדרכה ממרטין. והתוצאה היתה הסמטוכה הזאת.

דייויד בניאוף וד.ב. וייס (צילום: Getty Images)

מעבדים נפלאים, כותבים לא משהו. דייויד בניאוף וד.ב. וייס (צילום: Getty Images)

דנ"ד עשו הכל בעונה הזאת כדי לתת למעריצים כאילו בדיוק את מה שהם רוצים. פגישות בין דמויות שמעולם לא נפגשו עד כה, קריצות מפורשות למעריצים, סצינות קרב עם דרקונים (האפקטים, אין ויכוח, היו ממש יפים), ג'ון ודאני יחד, ווהו. אבל הם כל כך מיהרו לעשות את זה שהם דילגו על כל הדרך – העבודה הקשה שגורמת לנו להתרגש מכל הדברים האלה: האמינות של הדמויות, האמינות של העלילה. במשך שש עונות הסדרה טיפחה וגידלה דמויות מסוימות, והניחה להן – בעמל רב וייסורים – לצבור כוחות אדירים. את העונה הזאת, מנגד, היא בילתה בלמנוע מהדמויות האלה להשתמש בכוחות שלהם. אריה יכולה ללבוש פנים, להסתנן לכל מקום ולהרוג כל אחד; היא השתמשה ביכולת הזאת בדיוק פעם אחת, בסצינה הראשונה של העונה. בראן הוא העורב-בעל-שלוש-העיניים, רואה הכל ויודע הכל, ולכן פוטנציאלית הוא אחת הישויות החזקות בתבל. אבל לאורך כל העונה הוא מוסר בדיוק פריט מידע אחד שלא ידענו קודם. והכי חשוב, לדאני יש צבאות עצומים ודרקונים, שבעזרתם היא יכולה (והסדרה אומרת, שוב ושוב, שהיא יכולה) לכבוש בקלות את מעלה מלך ולהתיישב על כס הברזל או להמיס אותו ולעשות ממנו מזלגות אם בא לה – אבל היא לא עושה את זה, ולא ברור למה.

ובעצם, זה כן ברור: כי אנחנו צריכים את סרסיי לעונה 8. יש לנו גראנד-פינאלה בעונה הבאה, וכל מה שעשינו בעונה הזאת היה רק עבודת הכנה. השאלה היא האם נשאר בכלל למה לצפות, בעקבות מה שאנחנו יודעים על רמת הכתיבה הנוכחית של הסדרה.

ודווקא בנושא הזה, אולי יש מקום לתקווה, אולי עונה 8 תהיה שונה מעונה 7. מרטין אמנם לא כתב עדיין את הספר האחרון, אבל הוא כן נתן לדנ"ד, עוד בתחילת ימי הסדרה, "מפת דרכים". הוא לא אמר להם מה הולך לקרות בדיוק בספרים הבאים – גם הוא לא יודע – אבל הוא יודע לאן הסיפור הולך, ואיך הוא אמור להסתיים. המשימה של דנ"ד היתה לחבר את הקווים, ולהביא את כל הדמויות למקום הנכון בשביל הסוף. כלומר, אפשר להניח שדנ"ד קיבלו הרבה יותר הדרכה לגבי עונה 8 מאשר לעונה 7. אולי אפשר, באופטימיות זהירה, לקוות שבעונה 8 התפקיד שלהם יחזור להיות שוב דומה יותר למעבדים מאשר לסופרים. ובמקרה כזה, יש סיכוי שנקבל סוף מכובד לסאגה הזאת, שיכבד אותה, את ההיסטוריה שלה ואת הצופים האובססיביים שלה.

ואם לא, אז לפחות האפקטים יהיו יפים.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם. עדכונים יומיים על הכתבות הנבחרות בטיים אאוט ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

now Silence is Golden SRV:SRV2 on: c422d06bb