תם אהרון קיבל בית ריק, עכשיו הוא צריך לשכוח מההורים

לרשותה של "פעם בשבוע" בהנחיית תם אהרון עומד פוטנציאל הבית הריק. כותבים וכותבות מן הגל החדש מקבלים לידיהם את אולפני התאגיד לערב אחד בשבוע, ביכולתם לעשות כמעט ככל העולה על רוחם, ובלבד שהתכנים לא יעוררו חשד מגזרי ויכבדו את הקהל המגוון של השידור הציבורי. המשימה מאתגרת מכפי שהיא נראית, מעצם הגדרתו של הפורמט: שלא כמו "טלוויזיה מהעתיד", שיכולה הייתה להרשות לעצמה ללכת לכיוונים מופרעים, "פעם בשבוע" היא מעין תכנית אירוח ללא אורחים, הכלאה בין "גב האומה" לבין המודל האמריקאי השגור של תכנית הלילה, ובכך תידרש להכיל את המתח שבין השמרנות המעושה של חוקי הפורמט לבין הצורך לרענן ולחדש אותו.

עוד ביקורות טלוויזיה:
"מראה שחורה" הפכה להיות החבר הנודניק של כולנו
פאודה עונה 2: עכשיו ברור מי הרעים, וחבל
"הצרפוקאים": הטריק של רון כחלילי לא מתאים לתפאורה

פרק הפתיחה ששודר אמש (רביעי) הדגים זאת היטב. ברגע שבו עזבו ההורים את הבית, במקום לקפץ על המיטות, התעקשו הילדים לנסות ולהיכנס לדמותם: כנהוג בתכנית לילה, התחלנו עם סטנדאפ אקטואלי שטיפל בחוק המרכולים, בהתבטאויות האחרונות של ביבי ובהפגנות נגד השחיתות, עם פאנצ'ים שחדותם לא הייתה יוצאת דופן. לאחר מכן, בדיאלוג של אהרון את גיא אדלר, עטתה על עצמה התכנית את דמותה של "גב האומה", כשניסתה לפרק מניפולציה פוליטית ("מלכודת גרבוז") תוך לעג לחזיונות הדתיים של השר אורי אריאל. הכלב מנשה, שהגיח משום מקום כדי למנות סדרת נתונים על מפעל הפיס, לא הבקיע את השטף הצפוי המאפיין את הפורמט (האיש המוזר בתכנית של גורי אלפי ממלא משבצת דומה ביתר חן), ואפילו לא פינה עם שם מאורך במפגיע כדוגמת "סטריאוטיפ מזרחי חוזר על דברים שיאיר לפיד אמר כי ככה הם יישמעו לנו טיפשיים כמו שהם באמת".

עם זאת, לרגעים ארוכים ומצחיקים פרץ הפוטנציאל חרף הנאמנות האדוקה למודלים קודמים. תחילה בפינתה של שיר ראובן, שחמקה מהסכנה שבלהידמות לסרטוניה של תום יער ברוח "מישהי מצחיקה הולכת להתנסות במשהו מוזר". ראובן השתמשה בשפה הייחודית והמרעננת שלה (גם אם רק מי שנולד אחרי שנת 1985 יוכל להבינה), עם הערגליות והבכי בשירותים הצה"ליים, כדי להביך נערים פוחזים באימון כושר קרבי. גולת הכותרת שאחריה הייתה הטיפול הביקורתי בעניין מפעל הפיס, שגם הביא את אהרון לשיא הכריזמה וגם היה חד פעמי בדרכו שלו. בהתחשב בתקציבי הפרסום של הפיס, שנדונו בהרחבה כחלק מהביקורת, אין לדעת אם קטע כזה יכול היה לעבור בתכנית קומית המשודרת בערוץ מסחרי.

משימתה של "פעם בשבוע" תהיה לזקק את הרגעים הללו ולבנות את התכנית בדמותם, אפילו מתוך הידיעה שאין לה את החירות להפוך מטורללת לגמרי. סממני השפיות – הפאנצ'ים האקטואליים והפינות המצוטטות מתכניות הלילה האמריקאיות – אינם גסים כשלעצמם, כל עוד ניגשים אליהם מנקודת מבט אמיצה מספיק. ל"פעם בשבוע" יש את הפוטנציאל, ואת המנחה הנכון, להפוך לתכנית קומית משובחת. כעת עליה רק לצבור קצת יותר ביטחון עצמי.