מד מקס: האיש שפיצח את נוסחת הקסם ללהיטי על
מבריטני ועד טיילור סוויפט, יש אדם אחד שעומד מאחורי כל להיטי הפופ שאתם מכירים. במשך שנים פיתח המפיק השבדי מקס מרטין נוסחה מדעית לכתיבת נאמברים שסימניה מורגשים עד ללהיט האחרון של סטטיק ובן אל מהם עקרונות הברזל הסודיים של "המתמטיקה המלודית"?
מועדון המוזיקאים שמכרו יותר מ־200 מיליון אלבומים מצומצם מאוד, וכולל רק שמות ענק המוכרים בכל בית, מסבתא ועד ילד שעוד לא נולד – הביטלס, אלביס, מייקל ג'קסון, מדונה, אלטון ג'ון, לד זפלין, פינק פלויד, ולפי הערכות עדכניות אולי גם ריהאנה. מועדון האמנים שכבשו את המקום הראשון בבילבורד האמריקאי עם יותר מ־ 20 סינגלים מצומצם עוד יותר, וכולל רק את הביטלס. מה אם נגלה לכם שבשני המועדונים האלה יש עוד חבר, שלא בטוח בכלל ששמעתם עליו?
מקס מרטין הוא המפיק המוזיקלי החשוב בתולדות מוזיקת הפופ, כנראה גם המפיק המוזיקלי המצליח אי פעם. השירים שכתב, הלחין והפיק כבר מכרו לפחות 200 מיליון עותקים, והשירים שלו כבשו את המקום הראשון במצעד האמריקאי 22 פעמים – רק פעם אחת פחות מזה של מחזיק השיא, גם הוא מרטין – ג'ורג' מרטין, המפיק של הביטלס (ויותר מכל זמר או הרכב). אלא שלהבדיל מהמרטין ההוא, זה של סיפורנו חתום על הצלחה של מגוון עצום של אמנים ולאורך טווח זמן בלתי נתפס.
לעוד כתבות מעניינות:
האלבומים הכי טובים שיוצאים בחורף הקרוב
דן מאיו נבחר למתופף החדש הטוב ביותר בעולם
אלט ג'יי חוזרים לישראל בפעם השנייה
הבקסטריט בויז, בריטני, סלין דיון, פינק וגם שמות עדכניים כמו קייטי פרי, טיילור סוויפט ואריאנה גרנדה – כולם היו בניו ובנותיו, ולאורך 30 שנות פעילותו הצליח לייצר סביבו הילה של מפיק עם ידי זהב. איך מפיק מוזיקלי אחד, שבדי בכלל, הצליח להשיג לעצמו את מגע המידאס הזה, ואיך הוא מצליח להיות המניה הכי בטוחה בעולם כל כך לא יציב כמו הפופ המערבי, שבו שמות עולים ונופלים כמו מצב הרוח של בריטני, לאורך תקופה כל כך ארוכה?
שנים מסתובבות שמועות בתעשיית המוזיקה שהקסם של מרטין לא מקרי, ושהוא הצליח לגבש מעין נוסחת זהב קבועה שאיתה הוא יוצר את כל השירים שלו; שיטה מדעית כמעט, שפענחה מה מוח המאזין רוצה לשמוע – ואיך לתפוס אותו. "מתמטיקה מלודית" (Melodic Math) נקראת השיטה, ואף שמומחים ומפיקים כבר הבינו איך היא עובדת בגדול וגם מנסים לחקות אותה – מרטין מעולם לא חשף אותה באופן מלא ומפורש.
כאמור, זה לא הפריע לאחרים לנסות לפענח את הקוד ולפעול כמוהו, גם כאן בישראל. "אני רואה בעצמי ראש מועדון המעריצים של מקס מרטין בישראל", מתגאה דורון מדלי, שחתום על כמה מלהיטי הענק של הפופ המקומי, מ"תל אביב" (יא חביבי) ו"הופה" של עומר אדם, דרך "היא רק רוצה לרקוד" שכתב למשה פרץ ועד "Golden Boy" של נדב גדג', שליחנו לאירוויזיון.
"אוקיי, זה אני וג'ורדי בעצם", הוא ממהר לסייג ולהסגיר גם את ירדן פלג – המפיק המוזיקלי הצמוד של סטטיק ובן אל. "כל מפיק פופ בארץ, ואפשר לומר שאנחנו מהמובילים בתחום, מנסה לעשות את העבודה שלו כמה שיותר דומה לשיטה של מרטין. חלק מאיתנו אולי לא יודעים את זה. תסתכל גם על 'זהב' או 'סתם' של סטטיק ובן אל – גם הם בנויים ממש כך". איך בכלל מוצאים למוזיקה נוסחת זהב? איך מייצרים כללים ברורים לתחום כל כך רומנטי? כדי לנסות להבין איך ייצר מרטין את השיטה שלו ולמה היא כל כך מוצלחת, צריך ללכת לנקודת ההתחלה. של מרטין, כמובן.
מפיק העל נולד במקום שנמצא לכאורה אלפי קילומטרים מליבת התעשייה, אבל לא באמת. אם לסעודים יש נפט ולקולומביאנים יש קוק, משאב הטבע שיש לשבדים הוא מוזיקה פופולרית. אפשר להסתכל על שש הזכיות שלהם באירוויזיון, לדבר על הרכבי העל שיצאו משם (רוקסט, אייס אוף בייס וכמובן אבבא) ועל המפיקים שהשפיעו על העולם ומקורם בשבדיה (מרטין, נבהיר מיד, אינו היחיד), אבל דבר אחד ברור: השבדים לוקחים ברצינות את הפופ שלהם. המטאל שלפני הפופ מקס מרטין נולד כקרל מרטין זנדברג ב־1971 בשטנהמרה, פרבר של שטוקהולם, ולאחר שלא מצא עצמו בבית הספר הממלכתי, עבר למסלול המוזיקה המיוחד של החינוך הציבורי השבדי – מסלול שהודה בעבר שהוא חייב את חייו, ושממנו יצאו עוד כמה שמות ענקיים בתעשיית המוזיקה הפופולרית – אנדרס קרלסון (שכתב להיטים לבריטני, לבקסטריט בויז ולאנ*סינק), אנדרס באג (מדונה, ג'ניפר לופז, ג'נט ג'קסון) וכמובן ראמי יעקוב, שותפו לדרך במשך שנים של מרטין, שעבד גם עם מדונה ואביצ'י.
הפופ לא היה הבחירה הראשונה של מרטין. צבגיל 14 הוא עזב את הלימודים כדי להקים את להקת המטאל It’s Alive , ופעל תחת שם הבמה Martin White. הלהקה פעלה במשך עשור, הוציאה שני אלבומים והספיקה גם להשלים טור באירופה, אבל ההישג החשוב ביותר שלה היה שהיא קישרה בינו לבין המפיק המוזיקלי של ההרכב, דניז פופ האגדי, שלפני שנכנע לסרטן בגיל 35 הספיק ללמד את מרטין כמה דברים. "לא ידעתי אפילו מה עושה בכלל מפיק מוזיקלי. שנתיים ביליתי יום ולילה בסטודיו בניסיון להבין מה לעזאזל קורה שם", סיפר מרטין בריאיון שהעניק למגזין "TIME" אחרי לכתו של המנטור. שנתיים אחרי שהלהקה הוחתמה אצל פופ, מרטין הועסק באולפן כדי ללמוד את היסודות והחל לשתף פעולה עם המאסטרו. ב־1995 הוא כבר היה שותף לאלבום השני של סנסציית הפופ אייס אוף בייס, "The Bridge". האלבום אמנם לא היה מוצלח כמו קודמו, אבל עדיין ניפק להיטי על, מכר אלבומים בסיטונות וסימן את כיוון הקריירה הברור של מרטין, שנאלץ לעזוב את It’s Alive.
ב-1996 האולפן של פופ עלה מדרגה, ומרטין איתו. מנהלי הלייבל האמריקאי זומבה שכרו את שירותי האולפן לטובת אלבום הבכורה של להקת בנים מאורלנדו שהרגע החתימו ושקראו לעצמם על שם שוק הבקסטריט בעיר הולדתם. האלבום היה להצלחה היסטורית, ומרטין עצמו היה חתום על כמה מלהיטי העל שבו, סינגלים ששטפו גם את המקלטים במסיבות הכית האצלנו: "Quit Playing Games" ,"Everybody" ו- "As Long As You Love Me". האלבום נמכר בעשרות מיליוני עותקים, ומרטין הפך לשם הכי חם בתעשייה. הוא היה מעורב בכתיבת מרבית השירים באלבומים הבאים והמצליחים של הבקסטריט בויז, אבל הפסיק להיות נחלתם הבלעדית. בשלב הזה כבר כל שם שביקש לפרוץ עלה אליו לרגל.
"אחרי עשור של רוק גראנג', זו הייתה בדיוק התקופה שהפופ חזר לעניינים", מתאר המוזיקאי ושדרן הרדיו נוי אלוש, עוד "סאקר של מרטין", כלשונו. "כשהאמריקאים הבינו את זה, הם חיפשו את הגורו של הפופ, והרכבת האווירית החלה".שמות רבים ומוכרים החלו לזרום לסטודיו של מרטין, אלא שהחשובה מכולם הגיעה אליו עוד לפני שהקליטה שיר אחד. אחרי שכתב לעצמו שיר בשם "Baby One More Time", הוא הרגיש שיש לו פצצת אטום ביד. נאמן לחבריו, הוא מיהר להציע אותו קודם כל לחברים מאורלנדו, אך הם דחו את השיר. הוא ניסה להקליט אותו עם להקת TLC , אך גם היא ויתרה עליו. לבסוף הימר עליו על אחת, בריטני ספירס, והחיבור פגע בינגו: השיר היה ללהיט מטורף, בריטני הפכה לנסיכת הפופ, ומרטין הפך למפיק הבית שלה. הוא זה שעומד מאחורי "Oops!… I Did It Again", וגם מאחורי "Stronger" ,"Overprotected" ו-"Lucky".
מרטין לא עצר בבריטני: הוא כתב לאבריל לאבין, סלין דיון ופינק, וב־2008 הקפיץ לשמים עוד כוכבת, קייטי פרי. לאלבום הבכורה שלה כתב את הלהיט "I Kissed a Girl", וגם את Hot n Cold" ,"California Gurls" " ו-"Roar". במקרה של פרי, ממש כמו בריטני, קשה לא לתהות איפה הייתה בלי הפקות הפופ המלוטשות של מרטין, עם כל הכבוד ליכולת הווקאלית ולנוכחות הבימתית שלה. הנוכחות של מרטין מורגשת עד היום, והלהיטים שלו כיכבו בבילבורד גם בשנים האחרונות. אם אלה "Shake It Off" של טיילור סוויפט, Into You" " ו-"Side to Side" של אריאנה גרנדה, "I Can’t Feel My Face" של דה וויקנד או "Can’t Stop the Feeling" של ג'סטין, כל כוכב רציני הבין שאם הוא רוצה לטוס קדימה, הוא צריך את מגע הקסם של מקס. את הנוסחה ההיא, הסודית.
חמשת הכללים של מרטין
העובדה שמרטין לא מרבה להיחשף לתקשורת ושאת הנוסחה הזו אין לו כמובן סיבה לחשוף, גרמה לכך שבשום מקום לא נחשפו במפורש עקרונותיה עד לאחרונה. וזה לא שחסרים אינטרסים. רשימת להיטי העל, שמיעוטם הוזכרו כאן, שווים לתעשיית המוזיקה מיליארדים. אם היו יכולים למצוא דרך לפתח לעצמם מקס קטן במעבדה, כל לייבל שמכבד את עצמו היה מתנפל על האפשרות. סרטון שהופץ ברשת בחודשים האחרונים היה מעין ניסיון פומבי ראשון, אי פעם אולי, לנסח את העקרונות המנחים של המתמטיקה המלודית.
הווידיאו, שהועלה לבלוג המוזיקה The Art of Songs , ניסח חמישה כללים למתמטיקה של מרטין, ומשיחות שערכנו עם מפיקים שרואים עצמם כחניכיו, נראה שהוא הצליח לתפוס את התורה. החוק הראשון והבסיסי קובע שהמלודיה היא המלכה, או כפי שהגדיר זאת מרטין בעצמו בעבר: "המלודיה היא אלוהים". סבן קוטצ'ה, עוד מפיק חשוב שעבד איתו, אמר בעבר ל-"TIME", שאצל מרטין "ההוראה היא לעבוד על המלודיה לפני הכל. זה בית הספר של מקס למוזיקה". בכיתה של מרטין, עד שהמלודיה לא מדויקת ומהודקת – שום עבודה אחרת על השיר לא יוצאת לפועל. גם זה, כנראה, מגיע מהבית.
"בשבדיה אתה לא עושה כלום עד שאתה לא עושה את זה נכון", אומר קוטצ'ה. זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל כלל לא פשוט ליישום. הגדרת מקומה בהיררכיה של המלודיה מעל חלקים אחרים בשיר – המילים,למשל, מחייבת ויתורים משמעותיים, גם במחיר משמעות היצירה. לא פעם שחרר מרטין תחת ידיו טקסטים שלא באמת אמרו דבר רק כדי לשמור על מלודיה אחידה, מאוזנת, פשוטה וזכירה. זה עצוב וציני, אבל זה פופ. המילים בשורה לא צריכות להעביר מסר חשוב במיוחד – יותר חשוב שיעבירו קצב ומבנה נוח. גם כאן מורגש ה־ DNA השבדי היטב. "הקונספט השבדי בפופ קובע שהשירים צריכים להיות earworms – תולעים שנכנסות לך לאוזניים ולא יוצאות. השיר צריך להיתקע בראש, והטקסט מגיע בסוף. זו תפיסה מאוד שבדית". במילים אחרות: אולי לא הבנתם על מה לעזאזל מדבר השיר של בריטני, אבל עובדה שהמשכתם לשיר אותו.
קידוש המלודיה הוא גם מה שאפשר למרטין ולאנשיו להצליח באמריקה – מבלי שבאמת ידע על מה הוא מדבר. "הוא לא ידע אנגלית ברמה גבוהה", מספר אלוש, "כך נולדה האגדה של 'Hit Me Baby One More Time'. הוא בכלל התכוון 'תתקשר אליי שוב'". לשיר נוצרה משמעות אחרת – או שמא לא נותרה לו משמעות, ובכל זאת כל מי שקורא כעת את השורות הללו מזמזם לעצמו בראש את הפזמון של בריטני בקוקיות. "הטקסט זניח. הכל התחיל מהמלודיה, והיא הייתה פגז". "זה מאוד מתמטי", תיארה את התהליך בוני מקי, מכותבות השירים המצליחות בעולם הפופ, בריאיון לניו יורקר בעבר. "שורה צריכה שיהיה בה מספר מסוים של הברות, והשורה הבאה צריכה להיות מראה שלה. אם אתה מוסיף או מוריד הברה אחת – זה נותן למקס מלודיה אחרת לגמרי. אני יכולה לכתוב טקסט מדהים, אבל אם זה לא נופל טוב למקס באוזן – זה לא יעזור".
כך למשל, בטקסט של "California Gurls" של פרי, שנכתב בחריזה צולבת (שורה א' מתחרזת עם ג' ושורה ב' עם ד'), מחולקת שורה א' לשלושה חלקים מלודיים – של 5 הברות, 6 הברות ו־ 8 הברות, ושורה ב' ל־5 הברות, 6 הברות ו־12 הברות. שורה ג' היא חזרה מדויקת של מבנה שורה א' (5־ 6־ 8 הברות), ושורה ד' – של שורה ב' (5־ 6־ 12). כשמבנה חוזר על עצמו, והוא פשוט – זה גורם לאוזן לזכור אותו. וכשהמוח חושב שהוא כבר מכיר משהו, הוא לרוב גם אוהב אותו יותר, כפי שהוכיחו מחקרים לאורך השנים.
"חרזו לפני מרטין וספרו הברות לפניו", קובע מדלי, "הרבה פזמונאים עושים את זה, אבל לא מתאבדים על זה. אם מסתדר לי שיהיו 13 הברות ובשורה הבאה 12 – אז כך יהיה. אצל קרן פלס נניח, פתאום אתה יכול למצוא שורה של 20 הברות, ובהצלחה עם לשיר את זה. אצלו זה ייהרג ובל יעבור". לא רק הטקסט כפוף למלודיה אלא גם הביצוע הווקאלי. "הזמרים הגדולים שעלו אליו לשבדיה תמיד סיפרו שהם באו אליו 'מאגניבים', עם הסול שלהם, חושבים שהם צריכים לאלתר ולהיות וירטואוזיים", מספר מדלי, "והוא אומר להם מיד – אתם כלי נגינה. אתם צריכים לשיר ישר. המלודיה יותר חשובה מכם, אל תנסו להתחכם עליה".
מאפס לפזמון ב־ 50 שניות
המתמטיקה המלודית לא מתבטאת רק בספירת חלקים והברות, אלא גם בספירת שניות. העיקרון השני של מרטין קובע שהפזמון יגיע תוך 50 שניות לכל היותר. גם זה נשמע טריוויאלי, אבל זה לא בהכרח היה המצב לפני הפריצה של מרטין, וגם היום העיקרון לא נשמר בקנאות אצל אחרים כמו אצלו. מרטין מתעקש שהמאזין יכיר את הפזמון – החלק הזכיר בשיר – כמה שיותר מהר. ב"Shake It Off" של סוויפט הפזמון מגיע כבר אחרי 42 שניות, ב"Roar" של פרי תוך 47 שניות, וב"One More Time" של בריטני תוך 50 שניות.
החוק השלישי, כפי שקבע ,The Art of Songs מחייב לא לייצר יותר מ־3־4 חלקים מלודיים. אם צריך – וכך קובע החוק הרביעי – חזרו על החלקים המלודיים שוב בפזמון או בבית, ומצאו דרך שזה לא יישמע אותו דבר. כך למשל, "E.T". של פרי ממחזר את המלודיה של הבית גם בפזמון – פשוט עם הרבה יותר אנרגיה. כך, כבר אחרי דקה שהוא מקשיב לשיר בפעם הראשונה, המאזין ירגיש שהוא מכיר את השיר היטב. מרטין עצמו התייחס לכך בריאיון שהעניק למגזין "DI Weekend" הדני ב־2016 , והביא כדוגמה את "I Wanna Be Your Lover" של פרינס, שם האמן המנוח חזר על המלודיה מהבית בפזמון.
"זו אותה המלודיה בדיוק, אלא שבגלל ההבדלים באנרגיה של הפזמון, שהוא הרבה יותר loud, אתה לא שם לב שזו אותה מלודיה". גם את הסעיף הזה מעריציו המקומיים של מרטין מיישמים בקנאות. "'גולדן בוי' שלי, למשל, הוא שיר מהפכני", מספר מדלי. "שם בכאב רב לא הגעתי לפזמון ב־50 שניות כי העדפתי לעשות פתיחה שקטה – אבל המשכתי עם אותה המלודיה שמופיעה בהמשך ב־C Part , והרימה למודולציה. אז אולי לא הקפדתי על חוק ה־50 שניות, אבל הקפדתי על החזרתיות. שימרתי אלמנט של הפתעה, אבל רק הפתעה לכאורה: זה אותו החלק המלודי ששמעת קודם, ולכן אתה כן להצטרף ולשיר, אבל אתה לא יכול לדעת מתי הוא יבוא ואיזו צורה ילבש. אז אני מניח שמקס יסלח לי".
החוק החמישי של המתמטיקה, ואולי המורכב שבהם, הוא האיזון שבשיר. מרטין דורש באלאנס מוחלט בכל האלמנטים המוזיקליים. אם הבית קצבי, יש לאזן את אותו בפזמון פחות
קצבי. "אם הבית מבולגן, אתה צריך שההמשך יהיה מסודר יותר. אם האקורדים משתנים הרבה, אז שיהיו מעט קטעים מלודיים. בסוף הכל מתנקז לאיזון מלודי", אמר מרטין בריאיון ההוא ל"DI Weekend".
המתמטיקה המלודית גורמת אמנם לכך שכל החלקים בשיר נשמעים קשורים זה לזה והשיר נשמע מוכר וזכור, אבל גם לכך שהשירים מוכרים ודומים זה לזה. נדב אגמי, די.ג'יי מוכר ויוצר פרויקט קוביזם – סטים של מאש־אפ חי המורכב מחתיכות מפורקות של שירים שמתחברים יחד ליצירות חדשות – מסביר שבעבודה שלו הבין את הגאונות של מרטין בשידור חי על הבמה. "לפעמים הייתי מגלה שבלי לדעת, אני מושך כבר כמה שירים רצופים שהם שלו. אתה יכול לנגן ברצף שני קטעים שנכתבו בהפרש של 20 שנה, וזה נשמע סופר הגיוני. יש שם משהו שפשוט תמיד עובד".
בשנים האחרונות מרטין עבר לפוזיציה ניהולית בסטודיו שלו Maratone , אבל העקרונות מיושמים עד היום על ידי הצוות. "אצל בריטני ובקסטריט, זה הוא שישב על הקונסולה", מספר אלוש, "היום יש נוסחה, והנוסחה ברורה, וכל מי שהוא הביא לעבוד אצלו כפוף לה". כך נוצר בית חרושת של מוזיקת פופ שתמיד עובדת. "הוא תמיד נותן את העבודה. הוא מכניס דם חדש של מפיקים סביבו, מלמד אותם את הנוסחה – "and he always delivers".
חשוב להבהיר: מרטין לא באמת המציא אף אחד מהחוקים הללו, והבסיס שמניע אותם קיים במוזיקה מתמיד. הוא פשוט השומר האדוק והקנאי ביותר עליהם, קנאות שמוכיחה את עצמה. "הוא האבא של כולנו", מסכם אלוש. "תכלס הוא הסיבה שאנחנו במקצוע. הוא דבר מדהים: הזמרות מזדקנות ומתחלפות, הקהל מתחלף, הכלים משתנים – אבל הייצור הוא אותו ייצור. היום יש כבר דור חדש, ילדים עם לפטופ ואבלטון שכותבים ביטים, אבל בסוף, כשרוצים להתמסחר ממש ולעשות כסף – מקס מרטין הוא עדיין הכתובת". עובדה.