למה האוסקר והסופרבול לא הצליחו לאייש את משרת החלומות?

טקס האוסקר יתקיים השנה ללא מנחה, ורק ברגע האחרון נמצא מי שהסכים להופיע במחצית הסופרבול. הסיבות לכך דומות אך הפוכות, ושני המקרים נובעים מאותה שאלה מעצבנת

ביונסה וברונו מארס במחצית הסופרבול 2016 בקליפורניה (צילום: עזרא שאו/ Getty Images)
ביונסה וברונו מארס במחצית הסופרבול 2016 בקליפורניה (צילום: עזרא שאו/ Getty Images)
15 בינואר 2019

האקדמיה האמריקאית לקולנוע והליגה האמריקאית לפוטבול (NFL) חולקות כמה נקודות דמיון: שתיהן נוסדו בשנות ה-20 של המאה ה-20; התחרות בשתיהן נחשבת ל"אליפות עולם" למרות שהן תופעה אמריקאית; ושתיהן הסתבכו מאוד בחודשים האחרונים באיוש תפקיד החלומות: ב-NFL שברו את הראש על מי יתן את המופע המוזיקלי של מחצית גמר הסופרבול, באוסקר לא הצליחו למצוא מנחה.

ה-NFL כבר לא נמצאת בתור הזהב שלה ואחוזי הרייטינג של המשחקים דועכים בהדרגתיות (אין חשש כלכלי של ממש, רק המיליארדים שהיא מגלגלת מתכווצים מעט). אחת הצרות הגדולות של הליגה התחילה בקיץ 2016: שורה של שחקני פוטבול, רובם שחורים, החלו לכרוע ברך בזמן שההמנון הלאומי נוגן טרום המשחקים, בהבעת סולידריות עם תנועת Black Lives Matter. המחאה – שקטה, אבל כזו שנגעה לאמריקאים בשני סמלים לאומיים, ההמנון והפוטבול – עשתה הרבה רעש באותה עונה ופגעה בליגה משני הכיוונים. בעלי הקבוצות והנהלת הליגה, שהתעניינו יותר בשקט תעשייתי ובכספי מפרסמים, ניסו בהתחלה לכבות את המחאה, אחר כך איימו בקנסות ובסוף לא עשו שום דבר – ואיבדו תומכים משמאל ומימין (וזה לא שלליגה היו חסרות צרות אחרות, כמו מחקרים על נזק מוחי שנגרם לשחקנים לאחר קריירה שלמה של חבלות ראש, עם קסדות שייתכן ועשו יותר נזק מתועלת).

https://www.instagram.com/p/BJ5tglkg8qg/

עוד כתבות מעניינות:
בפעם הראשונה מזה 30 שנה: לא יהיה מנחה לאוסקר
הרשימות הקצרות לאוסקר: "רומא" בפנים, ישראל בחוץ
מטאור יצר משבר בעולם המוזיקה בישראל

ה-NFL הפך למותג בעייתי והנה, משחק הסופרבול הקרוב, שיתקיים ב-3 בפברואר באטלנטה, הסתבך לגמרי עם מופע המחצית. אחרי שבשנים האחרונות הופיעו כוכבי פופ בסדר גודל של ג'סטין טימברלייק וליידי גאגא, השנה הם הביאו שם גדול אמנם – מארון 5 – אבל כזה שאין לו מחנה מעריצים ליברלי מובהק. על פניו, להקת רוק לבנה מיינסטרימית-מיינסטרימית (כמובן שמארון 5 הם להקת רוק בערך במידה שבה הנוזל החום הדביק שמטפטף משקית זבל קרועה הוא רוטב ברביקיו) אמורה להיות חסינה יחסית ללחץ כזה, אבל העניין הוא שבשנים האחרונות יש לה קשר הדוק לעולם ההיפ הופ. היו להם שיתופי פעולה עם קנדריק לאמאר, אייסאפ רוקי, קארדי בי ושות' – כוכבים אורחים שלא מיהרו להצטרף אליהם למופע המחצית, לא בתקופה שבה ג'יי זי (שסרב להופיע בסופרבול ב-2017) שר "אני לא צריך את ה-NFL, ה-NFL צריך אותי".

אולימפיאדת טוויטר

המצב באוסקר דומה מאוד, רק הפוך לחלוטין. לפני שלוש שנים הטקס ספג ביקורת על היותו לבן מדי, מה שהוביל לתיקון מסלול ראשון ב-2015 עם הנחיה עוקצנית של כריס רוק, ובשנתיים שלאחר מכן עם זכיות מרכזיות ל"אור ירח" ופרס משני אך מכובד ל"תברח". בשנים שעברו הוליווד התמודדה עם שערוריות אחרות לגמרי, אבל הבלאגן התורן של האוסקר קשור דווקא למי שסומן תחילה כמנחה, הקומיקאי קווין הארט. מיד עם ההכרזה על המינוי החלו האמריקאים בספורט הלאומי החדש שלהם (משהו צריך להחליף את הפוטבול הדועך), חיטוט בהיסטוריית הטוויטר של הארט משנים רחוקות, שם נמצאו בדיחות הומופוביות די סתמיות וצפויות – וההמשך צפוי מאוד. בהתחלה הארט הגן על עצמו וסירב להתנצל, אחר כך מחק ציוצים ואז התנצל, אך זה כבר לא שינה כלום ואפילו קמפיין התמיכה של אלן דג'נרס (שהנחתה את האוסקר פעמיים, והייתה האדם הראשון מחוץ לארון שעשה זאת) לא עזר. אבל זה מילא, מה שבאמת היה מפתיע הוא שהאקדמיה פשוט לא הצליחה להחליף את הארט.

להחליף מנחה לאוסקר זה לא עניין פשוט, בטח לא כמה שבועות לפני השידור. זה מופע שלם שנכתב בהתאם למופיע, שצריך להיות כוכב בסדר גודל מסוים מאוד (גדול יותר מכל קומיקאי צעיר ושנון, וקטן יותר מהאנשים שמקבלים את הפרסים הנחשבים). אבל הקומיקאים שעונים לפרופיל היטב כבר הנחו את הטקס בשנים האחרונות (רוק, ג'ימי קימל), או שהם עסוקים בפרויקטים אחרים ולא יכולים להתפנות בהתראה קצרה לתפקיד יוקרתי אך לא רווחי (קימל קיבל עליו 15 אלף דולר). האפשרות השלישית היא שהם פשוט לא רוצים שיתחילו לחפש גם אותם. אגב, האוסקר האחרון ללא מנחה היה לפני 30 שנה, והוא נחשב לטקס הגרוע ביותר בתולדות הפרס. לפי ההמצאות שמכינים לטקס הקרוב (הדמויות מסדרת "הנוקמים" אמורות לצוץ שם ולעשות… משהו, ממש בלי קשר לעובדה שהטקס שייך לתאגיד דיסני-ABC), צפוי לנו שידור חוזר.

אבל רגע, איך נגמר הסיפור של הסופרבול? שם בסוף דווקא מצאו מחליפים – הראפרים טראוויס סקוט וביג בוי (חצי מאאוטקאסט). ג'יי זי וכמה קולגות התלוננו, וסקוט הבטיח לתרום כסף לצדקה עם הנהלת ה-NFL. זה, כמובן, לא הסוף של הביקורת והלחץ עליהם, ואי אפשר לפסול את הסיכוי שמישהו מהם עוד יכנע ללחץ.

https://www.instagram.com/p/BqLh_LggAac/

לבחור את מי לעצבן

לכאורה קיים הבדל מהותי בין שני המקרים: בסופרבול האמנים לא רוצים להופיע מתוך אידיאולוגיה פרוגרסיבית (או מתוך הערכה שרוב הקהל שלהם לא יסלח להם על זה), ובאוסקר האמנים לא רוצים שהקהל יבחן מה בדיוק הם צייצו ב-2008 ובאיזה הקשר. אבל בסופו של דבר זה לא כל כך משנה. הזגזוגים האלה, השמועות והתן-קח (תן תרומה, קח תפקיד) ימשיכו, כי הדבר היחיד שמשותף לכל הצדדים הוא שרוב האנשים מעדיפים לא לעצבן כשלא חייבים. ואם כבר חייבים, אז הם יקפידו לבדוק טוב טוב את מי הכי פחות מזיק לעצבן.

אבל הכי חשוב לא להתבלבל. האוסקר והסופרבול הם מה שנקרא "לחם ושעשועים". גם ראפ וסטנדאפ הם לחם ושעשועים. ומי שמחפש שם צדק פוליטי, בעיקר באזורים שקרובים לצמרת, תמיד יתאכזב. אפשר למצוא אלגוריה על מצבם של שני מוסדות אמריקאיים שקיימים כמעט 100 שנה, ועל ארצות הברית שהשתנתה ומשתנה, אבל הסיבה שקווין הארט לא מנחה את האוסקר היא לא כי באקדמיה חושבים שהוא לא יתאים לתפקיד; והסיבה שג'יי זי מטריח את עצמו במכתבים פומביים לטראוויס סקוט (לא יאומן שככה פותרים מחלוקות בהיפ הופ בימינו) היא לא כי מאוד אכפת לו מסקוט. אפילו לא בטוח שאכפת לו מהסופרבול. אנחנו אומרים "ג'יי זי", "קווין הארט", "אלן דג'נרס", אבל אנחנו מתכוונים לתעשיות-אדם עם פלוגות של יח"צנים, יועצי תדמית, דוברים ושאר מומחים מטעם עצמם או מטעם מומחים אחרים. ומה שכולם שואלים את עצמם, מהאקדמיה והנהלת ה-NFL ועד לאמנים, הוא: אבל מה כולם יגידו?