קארדי בי בנסיקה מטורפת: כך הצליח הז'אנר המטומטם בתבל להוציא מתוכו יהלום אמיתי

בפעם האחרונה שמישהי הזכירה נעליים של כריסטיאן לובוטאן בהקשר של חשפנות  זה הסתיים בפיאסקו – איגי אזיליה אולי השיגה להיט עם "Work" אבל עולם ההיפ הופ בז לה (בצדק רב) על הניסיון לספר סיפור שלא שייך לה. מה לעשות, את לא יכולה להיות בחורה לבנה מאוסטרליה ולעשות ראפ במבטא דרומי על שלל סיטואציות שלא קשורות לחיים שלך. שיא הסיפור היה בסדרת טוויטים של קיו טיפ שהשפיט את אזיליה קבל עם ואינטרנט עם הסבר יפה ומדויק מאוד על משמעות היפ הופ מעבר לאסופת דימויים פשטניים. יש שיגידו שהוא סקל אותה בכיכר העיר. כך או כך, אזיליה נפלטה מעולם המוזיקה כמו גופת ליוויתן שמתנפחת על החוף ואף אחד לא רוצה להתקרב מחשש שהריח ידבק בו.

ואילו כעת, צפו וראו, הלובוטאן שלכם חזר בלהיט שמשגע את ארה"ב. קארדי בי (בלקאליס אלמאנזר) שולטת ביד רמה בראש טבלת הלהיטים עם הסינגל "Bodak Yellow" – מקום שלא נכבש על ידי ראפרית מאז לורן היל עם להיט המחץ (Doo Wop (That Thing בשנת 1998. השיר של קארדי שואב הרבה השראה ורפרנסים מהשיר "נו פלוקינ" של קודאק בלאק וכמעט משאיר אותו בצל. אגב, גם טיילור סוויפט נשארה בצל, שכן סינגל הנקמה המטופש שלה הועף מהמקום הראשון ופינה את המלוכה לקארדי. למעשה, סנסציה כזאת לא נרשמה מאז ש"Nevermind" של נירוונה הדיח מראש טבלת האלבומים את "Dangerous" של מייקל ג'קסון ובישר על ביאתו של עידן חדש.

האם גם הסינגל המוצלח של קארדי נושא עימו בשורה דומה? האם האלבום המלא שייצא בנובמבר יצליח לשחזר את ההיסטריה ולנפק עוד להיטים בסדר גודל כזה? הכל עדיין פתוח, חוץ ממה שכבר בטוח – הטראפ כבר לא שייך לנביחות/הימהומים/חירטוטים של הגברים המובילים את הז'אנר. שמעתם, בנים? הסלנג המשובש וההתרברבות ב-5,000 דולר שעשיתם מפרסומת באינסטגרם מיצתה את עצמה כבר במאי. אוטוטיון? אווירת תקופת האבן. הגיגים כמו "בררר פפ טרר פפרררר"? סעו, סעו (אגב אנשי נביחות, בן הזוג הנוכחי של קארדי הוא Offset מההרכב מיגוס).

"בודאק ילו" הוא ההוכחה לכך שהמילים עדיין משנות משהו למישהו. אין חדש תחת השמש – חשיבות הטקסטים היא אקסיומה הכרחית בעולם ההיפ הופ – אם ניחנת גם בביטים רוצחים וגם בליריקה מטריפה, הרי שקוראים לך קנדריק למאר ואתה באמת יחיד בדורך.

אבל מעבר לזה, כמה עוד נוכל לשמוע על ביצ'ז וכסף ועוד כל מיני עניינים שבאמת באמת באמת לא מעניינים אף אחד? אחרי כמה שירים של טראפ, המוח מרגיש שהוא יוצא יותר מטומטם מאשר היה לפני חצי שעה. השיר של קארדי, לא רק שאינו נותן תחושה כזאת, יש בו משהו… (היכונו למילה שלא שמעתם כבר דקה וחצי) מעצים. עוד כשהיתה כוכבת רשת והשתפה בריאליטי "Love & Hip Hop" (מה שהפך אותה לאושייה דרג ב' בזמנו), הוואן ליינרים החדים שלה הבהירו שיסוד פואטי כלשהו, גם אם גטו פואטי, חי ונושם שם מתחת לכל הריסים והפאות.

שיהיה ברור – קארדי אינה אבן גבירול וגם לא ויסלבה שימבורסקה. אבל היא אמיתית וגולמית מאוד והחן הזה עובר ברמה הכי חד משמעית שיש. אפשר להקביל את זה למימרה המפורסמת "30 שקל" של עדן בן זקן. ברגע שהמילים האלו יצאו מהפה שלה בגישה כל כך אוסולית – אין דרך חזרה והדרך לכוכבות נכנסת למהירות של 500 קמ"ש.

הטקסט של "בודאק ילו" הוא Raw (לא נמצאה מקבילה ראויה בעברית) אולטימטיבי, ההגייה של המילים מדבקת, המבטא והצרידות הקלה לופתים מההאזנה הראשונה. מוזיקלית, תכלס, השיר הזה הוא עוד הפקת טראפ. לירית, הוא משהו אחר – הוא סיפור על בחורה שראתה משהו מול העיניים ולא זזה ממנו עד שהוא הפך למציאות. כל החשפניות האלה שאנחנו רואים בקליפים של ראפרים בתור תפאורה? רבותיי – כעת החשפנית היא הסיפור ואתם התפאורה. היא לא צריכה לרקוד, כי היא גורמת לכסף לזוז. אבל אם היא תרצה, היא תמשיך לרקוד, כי (כדאי שתשבו) זה מה שבא לה.

כמה שנים טובות חלפו מאז הסינגל "Pour It Up" של ריהאנה בו היא גילמה את החשפנית, את בעלת המועדון ואת הלקוחה בעצמה שמעיפה שטרות לכל עבר, ואנשים עדיין חושבים שיש דיכוטומיה של זונה/לא זונה בהיפ הופ. צאו מזה. המשכנו הלאה. אפשר להצטלם לקליפ בלי חזייה, אפשר לעוף על הפטמות שלך ולהשוויץ בהן וגם להיות אחת הפילנתרופיות הכי גדולות בכל הקשור למלגות והשכלה. השניים לא נוגדים אחד את השני. בעצם, המקום היחיד שבו השניים האלה נמצאים בניגוד זה במוח של גברים.

ואגב רירי, היא הזמינה את קארדי לנשף היהלום המפורסם שלה שהתקיים ממש לאחרונה בניו יורק – עם עוד מכובדים כג'יי זי, ביונסה וקנדריק. עוד לפני זה, כשקארדי הגיעה למקום הראשון – מיסי אליוט, ליל קים וניקי מינאז' שיגרו ציוצי תמיכה ללא סייג. טינה לוסון (אמא של קווין בי) שיתפה באינסטגרם שלה סרטון של טינאייג'ריות שהיא עובדת איתן שרות בקולי קולות של המילים של "בודאק ילו" (היא טרחה לציין שהם צינזרו את המילים הגסות). אפילו אזיליה בנקס, הייטרית מובהקת/מתישת על, תועדה רוקדת במועדון לצלילי "בודאק" – והבהירה שאפילו אנשים קשים כורעים תחת כובד הלהיט הזה.

לגבי קארדי – ילידת ברונקס, חברה בכנופיית "Bloods" ניו יורקית מאז גיל 16 וחשפנית בעברה – המקום הראשון בבילבורד הוא תמצית החלום האמריקאי, שעבור חלקים גדולים בארה"ב לא כולל השכלה גבוהה או עבודה בעמק הסיליקון, אלא בעיקר מאבק עיקש לצאת מהשכונה הפרברית שאתה תקוע בה ולנסות לשבור את קללת המעמד הנמוך/ביניים שלרוב כמעט בלתי אפשרי לצאת ממנו. בשנת 2017, אחת הדרכים לעשות את זה, זה להיות ויראלי.

"הרשת החברתית התאהבה בי", קארדי סיפרה בראיון ל-VH1. "השכונה איתי וכל הפרברים איתי ובחיים לא חשבתי שכל כך הרבה אנשים יוכלו להתחבר לדברים שאני אומרת. זה לקח אותי לעולם אחר". בראיון נוסף אמרה "אם השיר שלך לא מתנגן במועדוני חשפנות, הוא לא להיט אמיתי. לראות את השיר שלי מתנגן במועדונים ואת הבנות עושות ממנו כסף… גורם לי להרגיש שהשגתי משהו".

אז נכון, יש עוד הרבה דרכים לתרום לקהילה שבאת ממנה, אבל מי אנחנו שנשפוט מה נכון, מה לא נכון, מה מכובד (למכור קראק זה יותר טוב מחשפנית?) ומה ראוי? כשקארדי יורה "בכנות, לא איכפת לי מי נמצא מולי (כשאני רוקדת)" – הרמקולים מאמינים לה. וגם האנשים. ולא סתם מאמינים, אלא נסחפים בהמוניהם. עדות לתחושות שהפלואו של קארדי מעורר באנשים אפשר לראות בתגובות לווידאו של "בודאק ילו" ביוטיוב. רשימה חלקים ביותר:

This song makes me want to kill death-
This song makes me wanna ask an , officer for their license and registration-
This song makes me want to put my parents on punishment-
This song makes me wanna reply to my own comment-
This song makes me want to tell my mom she’s adopted-
This song makes me wanna ask my therapist if he's ok-
This song makes me want to give my car a ride-
This song makes me wanna put honey on my body and hit a beehive with stick-
This song makes my dog wanna walk me –
This song makes me wanna steal my own identity-
This song make me want to order burger king and go to McDonald's to eat it-

ויש עוד דבר אחד בשיר של קארדי שכל מילניאל יכול להתחבר אליו. כשקארדי, מילניאלית בעצמה, נכנסת לחנות נעליים (זוכרים את הלובוטאן מההתחלה?), היא לא צריכה לבחור איזה זוג לקנות, היא לוקחת את שניהם. עול הבחירה, העול הכי כבד על הדור הזה שלא מסוגל להחליט מה המקצוע שלו, מה הוא רוצה לאכול בצהריים, מה הוא רוצה מהחיים, מה הוא רוצה בזוגיות – לא תקף מבחינתה. היא מעמיסה את הגביע הקדוש של נעלי החשפניות – נעלי הלובוטאן עם הסוליה התחתית האדומה, אותן היא מכנה גם "Bloody Shoes".

שם החיבה שקארדי העניקה לנעליה הגיע עד למר כריסטיאן לובוטאן בעצמו. כשהוא נשאל על כך במהלך שבוע האופנה האחרון בפריז, הוא הודה שהוא "לא טיפוס של ראפ" אבל ידע שהיא זאת שעומדת מאחורי "השיר הזה עם ה-Yellow". אחר כך הוא סיים לשחק אותה אדיש והודה שנערות רוקדות היו ההשראה הראשונית שלו בדרך להפוך למעצב אופנה גבוהה. "הנעליים הראשונות שעיצבתי היו בשביל נשים רוקדות, נשים על במה. לנשים כאלה יש גישה ייחודית שמניעה אותן קדימה". את תגובתה של קארדי לא ניתן היה להשיג.

 

***
הערה חשובה: טקסט זה מתייחס אך ורק לקריירה של קארדי בי ולמאפיינייה האישיותיים החזקים שהפכו לחלק בלתי נפרד מההצלחה שלה. טקסט זה לא נותן גושפנקה למקצוע החשפנות שברובו המוחלט מנצל נשים וגוזל מהן את כל כוחן הנפשי והמשפטי. אין לראות בטקסט זה עידוד למכירת גוף עבור כסף. יש לראות בו עידוד ללעוף על עצמך ולהיות היחידה שמכתיבה לעצמה את החוקים.