מסיבת הפתעה

ג'ון טלבוט, שבעצמו כבר כמעט שכח שבכלל קוראים לו אוריאול ריברולה, לא תיאר לעצמו שהאהבה האובססיבית שלו למוזיקה תיקח אותו כל כך רחוק. מי שנהג לבלות במסיבות עם פנקס ועט ליד עמדת הדי.ג'יי הוא היום השם הסקסי ביותר בעולם המוזיקה האלקטרונית. מעניין לגלות שכל ההצלחה הזו התחילה כמעט בטעות, בגלל פטיפון שבור שנתן לריברולה את ההשראה לסאונד שהוא רוצה ליצור. "כבר בשלב גילוי התקליטים התחלתי לנסות ולדמיין איך אני יוצר מחדש את הסאונד של אלו שאהבתי", משחזר הדי.ג'יי שיתקלט ביום חמישי (5.12) במועדון הבלוק בתל אביב ביחד עם גרד ינסן. "חשבתי שמוזיקה תהיה התחביב שלי, אבל לא הייתה לי שום כוונה להתפרסם".

את ההפקה הראשונה שלו הוא הוציא ב־2009: קטע בשם "Sunshine", שמתחיל בלופ צנוע ומסתיים בשירת מקהלה בסגנון אפריקאי. "סאנשיין" משך את תשומת הלב של אנשי לייבל הנו־דיסקו הפופולרי Permanent Vacation שהחתימו אותו מיד. "התפטרתי מחברת ההפקה לטלוויזיה שעבדתי בה כי רציתי לעשות אלבום וליהנות מהתהליך", הוא נזכר, "חשבתי שאשוב אחרי שנה כאשר אסיים אותו. זה כבר לא יקרה כנראה".

ההשקעה השתלמה: "Fin", אלבום הבכורה של טלבוט, הפך לסנסציה. ההקפדה על הפרטים, הדגימות המגוונות והלא צפויות, המניפולציות שיישם על כל מרכיבי הסאונד והקול האנושי שחימם את התרכובת הפכו את "Fin" מעוד אלבום האוס להצהרה מוזיקלית מקורית ושלמה שקושרת בין פופ לאינדי, בין דאנס אפל לדיסקו אופורי וכל זאת תוך נונשלנטיות מעוררת קנאה. אולם גם מי שאהב את האלבום לא הכין את עצמו לתמהיל המיוחד וליכולות הטכניות המופלאות שלו כדי.ג'יי.

"בעיקרון אני מנסה לנגן מוזיקה שלא שומעים לעתים קרובות ולא ללכת לדברים המובנים מאליהם", מסביר טלבוט. "יכול להיות שבשעה הראשונה תרגישי מוזר, לא תדעי אם כיף לך. אבל מי שנרגע, ונכנס לזה למרות שהוא לא מכיר את רוב הקטעים, נהנה".

האזינו לטעימה מהאלבום:

לאחר שהשאיר אחריו פיות פעורים בכל העולם – כולל במועדון הבלוק שאליו יחזור השבוע – קיבל טלבוט הצעה מלהקת The xx הבריטית להצטרף אליה לסיבוב ההופעות העולמי שלה כתקליטן הבית. הסיבוב הזה חשף אותו לקהל עצום והוציא אותו מהנישה של די.ג'יי אנדרגראונד – אמנם אחד מצליח – לסקאלה של אמן פופ לגיטימי.

"בטור כזה אתה תמיד מרגיש שאתה ממהר למקום אחר וזה די מלחיץ. אפילו כשאתה בבית לשלושה ימים אתה לא נהנה. זה משהו שלהקות רגילות אליו, אבל אני לא הייתי מוכן אליו וזה היה לא קל".

אז השנה הזו תפסה אותך לא מוכן.

"אין לי זכות להתלונן. לנגן שירים שלך על הבמה ואחר כך להמשיך למועדון ולתקלט שם? אין לי מושג איך כל זה קרה. אני מרגיש אסיר תודה על זה".

נדמה שסוד ההצלחה של טלבוט נובע מהמחויבות שלו לכל דבר שבו הוא נוגע: הוא מספר שהעבודה על "Fin" שחקה אותו נפשית וששלח את ההקלטות הסופיות ללייבל שנייה לפני שהשתגע. את עטיפות התקליטים שלו בלייבל שבו הוא שותף, Hivern, הוא צובע ביד וכאשר הוא מטפל ברמיקס לאמן אחר הוא מסוגל להודיע שאינו יכול להמשיך – לא משנה מה התמורה הכספית – אם הוא מרגיש שאינו מתחבר אל הקטע.

"בכל דבר שאני עושה בחיים אני שם הרבה מעצמי. אני צריך להיות מאוד מעורב בתהליך. זה נהיה חלק מהחיים שלך, אובססיה. כל העיסוק הזה הוא שילוב של ליהנות ולסבול, כמו לאהוב אדם שפוגע בך. היחסים שלי עם מוזיקה די ממכרים. זה מאתגר, לבחון את הגבולות שלך. ללכת רחוק יותר בכל פעם זה בעצם אומר לתת יותר מעצמך. כשאני מסיים משהו אני מרגיש שחוט. זו הסיבה שאני לא מתחיל לעבוד על אלבום חדש. אני יודע שאסבול".

ג'ון טלבוט וגרד ינסן, הבלוק, חמישי (5.12) 23:30