ביג פאפא: איך הטלוויזיה עברה מ"אבא יודע הכל" לאבא לא מתפקד?

"אבא שלי זו המסיבה הזאת שלא הוזמנת אליה. אתה רק שומע מבחוץ את המוזיקה שבוקעת משם, אתה רואה את המוזמנים נכנסים, ורק אותך הסלקטור לא מכניס". למשפט הזה אחראי אביב גפן ב"שנות הירח", אבל כנראה שעוד הרבה דמויות טלווזיוניות מהשנים האחרונות היו חותמות עליו. מהשלטון הדיקטטורי של לוגאן רוי ב"יורשים" דרך הפנטזיות של נייט על מותו אביו ב"אופוריה" ועד לאב הרצחני עם כוחות העל ב"בלתי מנוצח" – הדדי אישיוז שוב שולטים במסך הקטן, ולא פעם מזווית אפלה וקודרת במיוחד.

אז איך הגענו לשם? אפשר לטעון שהדחייה של דמויות אב, במיוחד כאלה עם כסף והשפעה, מהדהדת את התקופה עמוסת השינויים והפרנואידית שבה אנו חיים. כשמושגים כמו גבריות רעילה הופכים מוכרים ונפוצים יותר, יש לזה השפעה גם לדרך שבה אנו רואים את "ראשי המשפחה". מצד שני, כדי שמישהו ירצה לערער על מקומך בתא המשפחתי – או בחברה בכלל – אתה צריך להיות מספיק חזק ודומיננטי.

איך הכל התחיל, בעצם? האבות הראשונים של הטלוויזיה נמנו על הארכיטיפ המוכר של "האב המסור", זה שעובד בעבודה יציבה במשך היום ובערב מגיע כדי לעזור קצת עם החינוך של הילדים. החיים בפרברים לא קלים ולפעמים יש צרות, אבל בסוף (כלומר, אחרי פחות או יותר 20 דקות) הכל מסתדר. גם אם לא צפיתם ב-Father Knows Best או Leave It To Beaver, אתם כנראה מכירים את הנוהל, ולו רק בגלל החצי-פארודיה עליו בוונדה-ויז'ן.

בשנות ה-70 החברה האמריקאית תססה משינויים חברתיים ושערוריות ציבוריות, ובמקביל הטלוויזיה השתכללה והדמויות קיבלו קצת יותר עומק. ארצ'י באנקר, הפאטריארך הזועם של "הכל נשאר במשפחה", הוא כנראה הדמות הטלוויזיונית הכי מוכרת מהתקופה. הוא לא היה "אבא מסור" קלאסי, אלא האבא הזה שצועק על הטלוויזיה ושונא כל מי שהוא לא הוא. שחורים, קומוניסטים ופמיניסטיות לא היו היחידים שעוררו את זעמו – היה לו גם הרבה מאוד מה להגיד על משפחתו הפרטית. כל זה לא מנע ממנו להפוך לאחת הדמויות הטלווזיוניות האהובות והמוכרות ביותר, ובו זמנית שמו הפך למילה נרדפת לשמרנות נרקיסיסיטית.

אבל ההשפעה הכי ברורה על הגל הנוכחי היו סדרות האיכות של סוף שנות התשעים ותחילת האלפיים. "הסופרנוס" ו"עמוק באדמה" אינן "סדרות משפחתיות" בהגדרתן, אבל המשברים בתוך משפחה לא-לגמרי-מתפקדת תפסו חלק עצום מהדרמה. הראשונה הציבה בתפקיד הראשי אב שחושב שהוא ארצ'י בנקר, אבל יש בו גם חלקים פגיעים ועדינים יותר – אלה שהוא מדחיק כל כך חזק עד שהם גורמים לו להתעלף ספונטנית. ב"עמוק באדמה" אב המשפחה מת בפרק הראשון, אך כששלושת ילדיו ממשיכים לחיות בבית העסק הנושא את שמו, הוא אף פעם לא באמת נעלם. נייט, הבן הבכור שחוזר כדי לתפוס את מקומו, הוא הייצוג הבכייני האולטימטיבי של דור האיקס – הוא כל כך רוצה למרוד בממסד ובמערכת, שעל הדרך הוא דוחה גם את התא המשפחתי האישי שלו, כבן ואח אבל גם כאב ובן זוג.

בהמשך הגיעו עוד סדרות דרמה שהרשו לעצמן לפרק את דמות האב הקלאסית – "מד מן", "שובר שורות", "אוזרק", "בוג'אק הורסמן" ועוד. אבל בזמן שסדרות האיכות הולכות מכות מי מציג אבא יותר מחורבן, החלו להופיע עוד ועוד אבות אוהבים ומחממי לב, כאלה שמודל ההורות שלהם הוא יותר גומז אדאמס מאל בנדי. לא בדיוק האב המסור 2.0, יותר כמו האב החמוד, זה שיש לו קשיים ואישיוז אבל האבהות חשובה לו והוא אוהב את משפחתו מכל הלב.