התאילנדית האותנטית ששוק הכרמל צריך – במחיר שאנחנו צריכים

ארבעה חודשים וקצת לתוך המלחמה, ענף המסעדנות ממשיך לחפש את עצמו ואת זהותו במציאות המשתנה. טרנד ברי היין שלפני השבעה באוקטובר הגיע לשיא נרגע מעט ומפנה מקום לגל נוסף של המטבח האיטלקי ולאוכל רחוב, בעיקר המבורגר ופיצה. במילים אחרות: כל מה שמנחם ולא קורע את הכיס. שוק הכרמל, כמו תמיד, מתנהג קצת אחרת.

>> המסעדה ההודית של קאלו פונתה מהצפון, ומצאה בית זמני בפלורנטין

למסעדה תאילנדית מלכותית ובית קפה יפני, שנפתחו לא מזמן, מצטרף ספוט אוכל רחוב תאילנדי טעים וזול (יחסית. שום דבר לא באמת זול בישראל) בשם אהן תאי. ואם הצליל נשמע לכם מוכר, זו אינה טעות: לפני כשנה נפתחה בלילינבלום ברעש גדול מסעדה תאילנדית בשם זהה, שנסגרה לאחר מספר חודשים. בתאילנדית אהן תאי פירושו "אוכל תאילנדי", ואי אפשר לחשוד בבעלים בניסיון להיתלות באילנות גבוהים, מהטעם הפשוט שהיא אינה מכירה את המסעדה ההיא. מיי הגיעה לישראל מתאילנד לפני שש שנים, ונישאה לגבר ישראלי – ועכשיו היא החליטה לפתוח מסעדה. בעידוד חברים מהדוכן התאילנדי קאו סאן, גם הוא בשוק, היא שכרה את החלל שבו פעלה בעבר פיצריית דיברסו הנהדרת, העמידה כיריים חשמליות עבור הווקים, ויצאה לדרך.

אופטימיות ותקווה. מיי באהן תאי (צילום: שרון בן-דוד)

התפריט מזכיר את האייטיז בקטע מחויך, ובצדדים שני באנרים בעיצוב מוכר שאין טעם להרחיב עליהם את הדיבור. מצד שני, תצלומי מנות הם עניין די יעיל שממקד את הבחירה. כשניסינו להבין את גודל המנות כדי להתאים אותן למצב התיאבון, מיי הצביעה על צלחת די גדולה. לכן ויתרנו בחוסר חשק על מנות פתיחה, למשל אגרול עם ירקות ו/או עוף (30/35 ש"ח), סלט פפאיה (38 ש"ח) וכנפיים מטוגנות (45 ש"ח). מתוך המבחר הדי גדול בעיקריות בחרנו טופו ברוטב שום (בכל המנות אפשר לבקש טופו במקום עוף או בקר) וביצת עין (50 ש"ח) ומרק קאו סוי עוף (55 ש"ח). בשעת צהריים מאוחרת המסעדה הייתה ריקה, ומיי ניגשה מיד לבשל. היא ליקטה ירקות ועשבי תבלין מוויטרינה מצוחצחת והקפיצה בווק לנגד עינינו המורעבות.

אהן תאי (צילום: שרון בן-דוד)

הטופו נראה ונטעם טוב בהרבה מאשר בתפריט. הרוטב עוטף את קוביות הטופו בטעם שומי־פיקנטי עמוק ומרקם קטיפתי שמתעצם כששוברים את החלמון. כל היופי הזה יושב על אורז לבן, וכשמערבבים ומוסיפים קצת פלפלים חריפים מוחמצים מתוצרת בית, זו כבר מנה שמתבקש לטרוף. הקאו סוי הוא סיפור שונה לגמרי – מרק צהוב זרחני על בסיס כורכום וחלב קוקוס עם נתחי עוף וכתר אטריות מטוגנות. לידו מוגשים פלח לימון, בצל סגול קצוץ, עלי כוסברה ונבטי שעועית, וכך מתקבלת ארוחה שלמה טעימה מאוד בקערה אחת. שמוסיפים גוף ושכבות טעם.

אפקט הסרת שכבות ביגוד שקורה כשאוכלים מרק עוף מתרחש גם כאן, ואי אפשר שלא לתהות אם זו תרופת סבתא תאילנדית. לקינוח קיבלנו טפיוקה ועליה קוביות בטטה סגולה וכתומה מקורמלות ותפוח טרי קלוף. יש אנשים שמסתייגים מטפיוקה. אנחנו מתים עליה, אבל לבטטה סגולה לא נצליח להתרגל לעולם כנראה. משהו במרקם העמילני פשוט לא עובד, למרות שקירמול מוציא מחומר הגלם את המקסימום. טפיוקה ותפוח, מאידך, הם קינוח מושלם שמנטרל את עומס התבלינים.

אהן תאי. צילום: שרון בן דוד

בתוך החושך הגדול של התקופה והמשבר של תחום הקולינריה המקומי, מצאנו באהן תאי אופטימיות ותקווה – קודם כל בגלל האותנטיות ורמת המחירים. שנית, אין בעיר הרבה מסעדות בבעלות ובניהול נשי, על אחת כמה וכמה מאוכלוסיית מהגרים. רק בשבוע שעבר מצאנו אחת כזו, והנה צצה עוד אחת בדרך להגשים את החלום שלנו – שכונת אוכל אסייתית תל אביבית. סוג של צ'יינה טאון רק לא של צ'יינה, ושלנו. עד אז, נתבוסס בהנאה בטעמי האייטיז הנפלאים.
ישכון 45, ראשון-שישי 11:00-20:00 (בקרוב גם בוולט)