אובדן חיית מחמד

"אנשים שאין להם חיות מחמד לא יכולים להבין את זה ממש, כי בשבילם חתול או כלב הוא לא בן משפחה או בן בית. אבל למי שגידל חתול או כלב, זה במקרים רבים החבר הכי טוב שלהם, יצור שחי איתנו ואיתו חולקים את הרגעים הכי טובים והכי קשים", אומרת ריבי מאיר, מומחית חתולים כששואלים אותה על ההתמודדות עם אובדן חיית מחמד.

תמיד קשה לאבד מישהו, קרוב משפחה, חבר, מכר, אבל גם חיית מחמד. כשיש בבית חתול או כלב הם תוספת משמעותית למשפחה ולבית. הם תמיד שם כשאנחנו חוזרים הביתה מוכנים ומזומנים לאהוב ולקבל אהבה וליטוף והכי כיף להתכרבל איתם על הספה או על השטיח. אחרי שדאגנו להם, האכלנו, רחצנו, ליטפנו וטיפלנו  – כבר התרגלנו לחיים שלמים במחיצתם ואז פווף – הם אינם. לא קל להתמודד עם אובדן של חתול או כלב, הרבה פעמים זה טראומתי וצריך לעבור תהליך פרידה.

מאיר טוענת שכשמאבדים חתול או כלב עוברים את כל שלבי האבל בדיוק כמו שקורה כשמאבדים אנשים קרובים לנו. "צריך פשוט לתת לזה את המקום הרגשי ולהתייעץ עם אוהבי חתולים וכלבים ותיקים, או להיות עם מי שמבין אותך", מייעצת מאיר לגבי תהליך ההתמודדות עם המוות ומוסיפה שכדאי לקרוא על אובדן של חיה, להבין שאנחנו לא לבד ולא להתבייש ולקבל תמיכה מאנשים קרובים או מקבוצות פייסבוק. "למי שזה משמעותי עבורו, אפשר לקבור את החיה במקום שאפשר לבקר בו, ולהניח אבן קטנה".

מתי מומלץ להביא חיית מחמד חדשה?

"מתי שמרגישים שהלב פתוח להתאהב מחדש. זה לא עניין טכני. חשוב להבין שלעולם לא יהיה תחליף, אז לא לחפש חיה אחרת במקום החיה שמתה אבל גם לא לוותר על זה בגלל האובדן. צריך לעשות את הדברים בדרך שמתאימה לכל אחד, ולהמשיך הלאה".

[tobutton text="%22%u05D4%u05E6%u05D8%u05E8%u05E4%u05D5%20%u05DC%u05DE%u05D5%u05E2%u05D3%u05D5%u05DF%20%u05D5%u05E7%u05D1%u05DC%u05D5%20%u05D4%u05D8%u05D1%u05D4%22" link="%22https%3A//segmanta.com/s/517/%3Fr%3Dta%22" theme="red1" target="_blank" track="true" ]

ג'ינו היה כמו ילד בשבילנו – זה היה מפגש בין נשמות

ג'ינו היה חתול ג'ינג'י יפה, שגדל אצל שרון מאז שהיה גור בן חודש ימים. "היו לי שני חתולים חוץ ממנו, אבל הוא היה הנסיך של הבית", מספרת שרון. כששרון הכירה את אורלי ושתיהן עברו לגור יחד, אורלי מיד התאהבה בג'ינו והוא קיבל את מלוא תשומת הלב שלה. "לרוב, חתולים מסתכלים עליך כשהם צריכים משהו, אבל כשהם לא צריכים ממך שום דבר הם פשוט מסתכלים דרכך. ערב לפני שהוא מת, אני ושרון ישבנו על הספה וצפינו בטלוויזיה, והוא הביט בנו כמו שמעולם לא הביט בנו לפני כן", מספרת אורלי, "רק בדיעבד הבנתי שהוא ידע שהוא עומד למות. הוא היה חתול מיסטי כזה".

ג'ינו (צילום: מערכת טיים אאוט)

ג'ינו נהג לצאת כל הזמן מהבית. מעבר לכביש התגורר זוג מבוגר שנהג לבקר והם אהבו להאכיל אותו. "באותו בוקר אני ושרון רבנו, ג'ינו נכנס פנימה במבט מפוחד והסתכל עליי, הוא ראה שלא שמתי לב אליו, יצא החוצה ואז נדרס. כמה דקות אחרי, כשנכנסנו לרכב, ראינו אותו שוכב על הכביש", מספרת אורלי. שרון מספרת שזה היה טראומטי, " הרבה שנים אחר כך לא יכולנו לקחת חתולים. זמן רב אחרי שמת, ציפינו לראות אותו בחלון, הוא היה מאוד חסר לנו".

ג'ינו מת לפני כ-10 שנים, אורלי מספרת שהמוות שלו מוטט אותה. "ארבעה ימים בכינו ללא הפסקה. זו הייתה חוויה מטלטלת, המוות שלו מאוד הפתיע אותי, ממש כמו רצח רבין. לא יכולנו לחזור לישון בחדר השינה שלנו, הוא היה ממש כמו ילד בשבילנו. כל הזמן שרתי לו: love of my life של קווין. לא היה לי חתול כזה אף פעם, היחסים שלנו חצו יחסי אדם – חיה, זה היה מפגש בין נשמות".
שרון ואורלי קברו את ג'ינו בתל ברוך, "כי הוא אהב מים, וחשבנו שיהיה לו נחמד מול הים". הוא נקבר עם הדברים שהכי אהב: קופסת טונה, הסנדל של שרון שחיבב במיוחד וצעצועים שלו.

הקבר של ג'ינו (צילום: מערכת טיים אאוט)

לא יכולתי להיפרד מנס – נלחמתי עליה כמה שיכולתי

כששי, אחיה של מיכל, הביא איתו את הגורה נס ממושב בצפון לתל אביב, מיכל מיד התאהבה בה. נס הייתה כלבה יפהפייה מעורבת – האסקית וסמויאד. כעבור כמה שנים, שי ומיכל חלקו בה כמו שחולקים ילד במשמורת משותפת. כשנולדה לשי תינוקת, נס עברה להתגורר אצל מיכל ב"משמורת מלאה". "היא נפטרה בגיל 16 וממש כמו שמה, זה נס שהגיעה לגיל המופלג הזה, בלי הרבה בעיות ומחלות", נזכרת מיכל ומספרת כי מגיל 14 וחצי בערך מצבה של נס החל להידרדר עד לכדי מצב סיעודי.

"נאלצתי להרים אותה במדרגות, היא עשתה צרכים בבית, השתינה על עצמה, ולכן רחצתי אותה כל יום ושמתי לה חיתולים. נלחמתי עליה כמה שיכולתי. התגלה לה גידול ולא רצו כבר לנתח אותה. היא ירדה 5-6 קילו בחודש והפסיקה לאכול, הייתי צריכה להאכיל אותה עם מזרק". הווטרינר אליו הלכה מיכל עם נס מדי שבוע, לחץ על מיכל להרדים אותה אך היא סירבה. "התפללתי שזה יקרה באופן טבעי, אבל ראיתי שהיא נגמרת לי מול העיניים ושאני חייבת לחשוב עליה ולא עליי. בסוף, לפני חודש החלטתי להרדים אותה".

נס ומיכל (צילום: מערכת טיים אאוט)

מיכל נפרדה מנס לפני שהיא נכנסה לחדר הווטרינר, "הפנים שלה לא יוצאות לי מהזיכרון, אבל זה עזר לי שהיה תהליך של פרידה. הייתי כל הזמן בלחץ שאמצא אותה מתה. רציתי שתהיה לה קבורה מכובדת, ושלחתי אותה לבית קברות לחיות ליד מושב צופית עם תמונה וכיתוב שלה על המצבה. עדיין לא הלכתי לשם, אבל גם זה יקרה". בינתיים, מיכל החליטה לאמץ כלבה בשם קסם מהכלבייה. "לא האמנתי שזה יקרה כל כך מהר. אבל זה עוזר, ממלא חלל שנפער אבל גם מעלה זיכרונות. קסם היא כלבה צעירה וחיונית בת שנתיים, אבל לנס אין תחליף".

[tobutton text="%22%u05DC%u05DB%u05DC%20%u05D4%u05DB%u05EA%u05D1%u05D5%u05EA%20-%20%u05D4%u05D7%u05EA%u05D5%u05DC%20%u05D5%u05D4%u05DB%u05DC%u05D1%22" link="%22http%3A//timeout.co.il/%25D7%2594%25D7%2597%25D7%25AA%25D7%2595%25D7%259C-%25D7%2595%25D7%2594%25D7%259B%25D7%259C%25D7%2591/page/1%22" theme="blue1" target="_blank" track="true" ]