המרכז לאמנות הפיצוי: ארט פיצה מבטיחה איכויות של שף ולא מקיימת

הדרינק פוינט, הקופיקס של הפאבים ששכן מול הלונדון מיניסטור, נסגר לפני ארבע שנים בערך, אבל בכל הגלגולים הגסטרונומים שהחליפו אותו מאז מוזיקת הטראנס עדיין מנגנת. הגענו בעקבות הצלילים לדגום את פיצה ארט הפיצרייה החדשה שנפתחה במקום ומכריזה על עצמה כ״פיצה שף״.

בדלפק פוגש אותנו השף. לא יודע אם הוא באמת שף. ״אנחנו לא סתם פיצה, יש אצלנו רטבים מיוחדים״. רטבים מיוחדים? על פיצה??? בתל אביב???? מעולם לא נשמע כזה דבר!  התרגשנו לגלות שאפשר למצוא כאן במזרח התיכון פיצה שאין בה רוטב עגבניות. ניסינו ארבעה סלייסים שונים: מרגריטה, מאק אנד צ׳יז (כן, שוב), שמנת וברוקולי ושמנת סלק. יאללה.

ראשית למרגריטה הסטנדרטית. הבצק בפיצה ארט דק ומאוד לא פיצתי, קראנצ׳י כמו טורטייה נפוחה, והרוטב מלוח מדי. לא נהניתי, אבל המשולש תפקד בהחלט כפיצה. בשעה מאוחרת במיוחד אני יכול לדמיין אותו מספק אותי. המאק אנד צ׳יז הוא כבר סיפור אחר לגמרי. תוספת של מאק אנד צ׳יז הפכה לפופולרית במחוזותינו. אפשר למצוא אותה בסנדוויצ׳ייה של ברווזי ובכריכיית הבריוש נונונו. כאן לא מדובר במאק אנד צ׳יז אלא בתוספת של פסטה צבעונית מסוג פוזילי (יעני הצורה של הביסלי גריל). התחושה הייתה שילד בן 12 משחק בפיצה. שף.

ארט פיצה (צילום: עידן גור)

ארט פיצה (צילום: עידן גור)

הברוקולי עם השמנת היה המוצלח יחסית, אך שילוב הגבינות גאודה־מוצרלה־פרמזן יצר תחושה של קיש ולא של פיצה. פיצת הסלק־שמנת כבר הייתה נפילה מוחלטת. לא הבנתי מה רוצים ממני. טוב, ברור לי מה רצו, מה שתמיד רוצים מסלק: שיהיה סגול. והצליח. הפיצה נראתה כמו רגל פצועה.

מבחר הפיצות בתל אביב מעולם לא היה במצב טוב יותר. רק ברדיוס של 30 מ' פיצה ארט מתמודדת עם שלוש פיצריות נוספות (מול פיצה סטיישן ופיצה סרט הזולה והטראשית, וליד פיצה מוצ׳ה שצוברת פופולריות). אם פיצה ארט רוצה לשרוד היא חייבת לבדל את עצמה, ואני יכול לחשוב על דרך: תישארו פתוחים עד ארבע לפנות בוקר, יש המון שבורים שיאכלו כל דבר.

ארט פיצה (צילום: עידן גור)

כוכבים: 2

חשבון: 11 לסלייס רגיל, 13 לפיצה ״שף״

מדד הטראש: טראש במובן הכי מילולי שלו

אופציה צמחונית: כן נו

וייב: הדרינק פוינט לא מת הוא רק מתחלף

טעים: לא אחי