Five Stones: היקב החדש שבוצר בעמק האלה ופונה לחו"ל

יקב ישראלי חדש הוא תמיד ניוז מעניין, בייחוד כשהמקימים הם סוג של סופרגרופ בתחום. Five Stones, שם שמתייחס לחמש האבנים שדוד בחר כנשק נגד גוליית, התמקם בעמק האלה – האזור שבו נערך הקרב התנ"כי. מאחורי היקב עומדים אילן חסון, מייסד יקב המערה, מנכ"ל יקב בנימינה זה יותר מ־20 שנה והבעלים של חברה לסחר בינלאומי ביין ואלכוהול; היינן הוותיק ששון בן אהרון (המערה, מוני); עפרה גנור בעלת מסעדת מאנטה ריי ורשת הגלידריות אייסברג; עמית קאופמן, שף ובעלים של קייטרינג טעם וצבע ומזל טלה; איש הקולנוע אבינועם לרנר, בעבר הבעלים של יקבי בנימינה; ומשפחת תמיר מגבעת ישעיהו – שלושה דורות של כורמים שמנהלים 70 דונם של כרמים. "זה מקבץ מעניין של אנשים", אומרת גנור. "הכל התחיל באילן חסון. היה לו אטרף להקים יקב, והוא צירף אליו את ששון. מפני שהוא איש של אנשים אילן הביא תוך כדי עבודה את עמית, שהוא אחד האנשים המושכלים בתחום. אני הגעתי כמי שמבינה דבר או שניים במסעדות והצטרפו עוד כמה אנשים, כולם עם ידע מקצועי מעמיק. אילן המנהיג וששון היינן. כל השאר מייעצים. אנחנו חושבים יחד וסוללים את הדרך כקבוצה קטנה ומגובשת".

אילן חסון (עומד) וששון בן אהרון. Five stones. צילום: ישראל פרקר

עפרה גנור. צילום: איליה מלניקוב

אבי לרנר, Five Stones. צילום: Nu Image

הקמת היקב ארכה כשלוש שנים, ועד כה הושקעו בו כ־2 מיליון דולר. כל פרט טופל בתשומת לב מרבית עד לרמת התוויות שמודפסות בצרפת. הפן המקצועי מנוהל על ידי היינן בן אהרון ועל ידי חסון, שאמון על הייצור. גנור וקאופמן מעורבים בעיקר בפן השיווקי־מכירתי, כמי שמכירים מקרוב את ההעדפות של הקהל הישראלי. את לרנר, הבעלים של חברות הפקות סרטים שיושב בלוס אנג'לס, מייצגת אחותו רבקה לרנר־רוזנבלט, לשעבר הבעלים של מסעדות עוף קורס וצימעס בהרצליה.

רק בלנדים, מגוון רחב של יינות

"כיקב בוטיק פרימיום המטרה שלנו היא לייצר יינות איכותיים שיתנו ביטוי לקרקע ולאקלים המיוחד של עמק האלה", מסביר חסון. "אנחנו מנסים לייצר יינות טובים שלא יהיו בהכרח מתחלפים אלא איכותיים וייתנו ביטוי לחומר הגלם. זו הסיבה שבגללה בחרנו בעמק האלה".
היקב משתמש בזני קברנה, מרלו, מרסלן, שיראז, קריניאן ופטי ורדו ליינות אדומים, ושרדונה, סוביניון בלאן, ריזלינג וגוורצטרמינר ללבנים. "כל היינות הם בלנדים. אנחנו לא עושים יינות זניים, לפחות לא בשלב זה – כך אנו יכולים לעשות מגוון רחב של יינות אף שהכוונה היא לא להתפרש יותר מדי", אומר חסון.
הבציר הראשון בשנת 2014 הניב 4,000 בקבוקים. בציר 2016 כבר עומד על 35 אלף בקבוקים. היינות האדומים נסחטים ביקב מוני ועוברים ליישון ובקבוק במתקן ביקב המסרק במושב בית מאיר שבהרי ירושלים. היינות הלבנים עוברים את תהליך הייצור בשלמותו ביקב מוני. "הקמנו בתוך יקב מוני מחלקה קטנה עם מכלים שלנו ועובד שלנו שכפוף ליינן – מעין יקב בתוך יקב", אומר חסון. אם הכל ילך לפי התכניות, יעבור בציר 2020 את כל התהליכים ביקב עצמאי שיוקם בגבעת ישעיהו, בקרבת הכרמים.

שמואל תמיר, כורם יקב Five stones. צילום: גבריאל בהריליה

הכל כשר

היינות הכשרים והמיתוג המוקפד מסמנים את הקהילה היהודית ברחבי העולם כקהל יעד. "היינות שלנו מיועדים לכל מי שאוהב יין בארץ ובחו"ל כאחד", מדגיש חסון, ובן אהרון מוסיף: "אם רוצים חשיפה גדולה במסעדות בארץ כדאי שתהיה כשרות". הבקבוקים נמצאים על המדפים כבר כחודש – מלבד הדיוטי פרי אפשר למצוא אותם במספר מצומצם של מסעדות וחנויות (ראו תיבה משמאל) – וכרגע זמינים לשתייה שלושה יינות: DvsG 2016, בלנד לבן מהסדרה הראשונה שראשי התיבות של שמו פירושם "דוד מול גוליית"; נוביליטי A215 מבציר 2016 – יין לבן יבש מסדרת הביניים (האותיות מתייחסות לבן משפחת תמיר שנהרג במלחמת יום הכיפורים, וקוד הקשר שלו היה 215A. "זו הדרך שבה אילן בחר להנציח אותו", אומר בן אהרון); ווירטואוז 2014 מהסדרה הגבוהה, שלדברי בן אהרון התקבל בהתלהבות בטעימות שנערכו בצרפת (לרשמי טעימה, ראו בהמשך).
לשאלה אם מדובר ביינות עולם ישן או חדש בן אהרון עונה: "אנחנו לא מכוונים למיתוג הזה, אלא רוצים להביא לידי ביטוי עד כמה שאפשר את איכויות הטרואר, לכן אנחנו עובדים עם חביות משומשות כדי שהעץ לא יאפיל על הפרי". עד חודש ינואר הקרוב אמורים לצאת לשוק עוד שלושה יינות אדומים: שניים מסדרות DvsG ונוביליטי, ויין נוסף שיימכר רק במסעדות. "מאחר שהוא אחד האדומים הראשונים שלנו שיוצא לשוק, הכוונה היא לחשוף דרכו את המותג לכמה שיותר צרכנים. אנחנו מאמינים שדרך מכירת היין הזה בכוסות נוכל להשיג את המטרה", מסביר חסון.
פעילות השיווק החלה רק לאחרונה ועדיין לא ידוע באילו מסעדות אפשר יהיה לשתות את היינות של יקב פייב סטונס, אך מן הסתם מאנטה ריי תהיה אחת מהן. חסון מספר שכבר קיבל פניות מבעלי מסעדות ומשפים ששמעו על היקב ושיש התעניינות רבה.

Five stones. צילום: מוטי פישביין

מערבה מכאן: רשמי טעימה 

היינות של פייב סטונס נועדו להרשים, והם עושים זאת בהצלחה, בעיקר אם אתם הדוד העשיר מאמריקה | אבירם כץ

ברור למדי מי קהל היעד ליינות האלו. הם נועדו להרשים – החל מהעיצוב והמיתוג ועד לאופי היינות – ועושים זאת בהצלחה. אני יכול בקלות לראות איך היינות הופכים ללהיט בקרב יהודים אמריקאים אמידים, למשל. אלו יינות שהם כמעט ההפך המוחלט ממה "שהולך" היום – אם לשפוט לפי הביצה התל אביבית והרוחות הנושבות מברי היין ההיפסטריים של לונדון או ניו יורק – אבל זה לא אומר שאין די קהל בארץ (ובעולם) שעדיין מתרגש מבקבוקי זכוכית כבדים מדי באריזות מפונפנות.

DvsG 2016

שילוב לא שגרתי של גוורצטרמינר וסוביניון בלאן. יין ארומטי, שופע פרי מתקתק, ובאופן כללי מאוד מחניף, כזה המנסה להתחבב על כולם. הייתי שמח לקבל קצת יותר חדות ורעננות, אבל גם כך מדובר ביין – שגם אם אינו נושא שום בשורה – עשוי בסדר גמור (75 ש"ח).

Nobility 215a 2016

מבוסס על ענבי שרדונה בתוספת מעט סוביניון בלאן, ששהו זמן רב בחביות שהותירו את חותמן. מלא, חמאתי ועשיר, מהז'אנר של לבן במשקל כבד. עשוי ללא רבב, אך לטעמי האישי נוכחות העץ האגרסיבית והכבדות של היין הופכות את חוויית השתייה למעיקה ( 140 ש"ח).

Virtuous 2014

קברנה סוביניון, מרלו, מלבק ופטי ורדו, והרבה נוכחות חבית. פרי בשל, עמוס טעם וריח. עשוי ממש "לפי הספר" אך חסר כל ייחוד (240 ש"ח).

Five Stones, להשיג בדיוטי פרי ובמבחר חנויות ומסעדות מצוצמם: יינות וטעמים ברמת גן, מסעדת אידי באשדוד, מעדניית אגתה ברמת החייל, שי משקאות באשקלון, מלון דן אכדיה בהרצליה, קוצ׳ינה בר בזכרון יעקב ובית המשקאות של שחר בירושלים