"רצח כתוב היטב" חותר תחת הז'אנר של עצמו, וזה סוד קסמו

כאן "אוכלי סרטים" – הפודקאסט על קולנוע, פילוסופיה ומה שביניהם. בכל פעם נבחר סרט שהיינו מתים לראות על המסך הגדול, נאכל אותו כאן ב-TimeOut וכמובן גם בפודקאסט. לכבוד שנה שעשתה דקונסטרוקציה לשגרה של כולנו ושנה חדשה שנותרה בגדר תעלומה, החלטנו לדבר השבוע על סרט שעשה את הבכורה העולמית שלו בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו כשעוד היו פסטיבלים. הוא מחזיק בדירוג של 97% ב-Rotten Tomatoes. סרט ה-"whodunit" הכי פרש של השנים האחרונות – "רצח כתוב היטב" (Knives Out, 2019).

לאחר מסיבת יום הולדתו ה-85, מחבר ספרי הפשע העשיר הרלן טרומבי נמצא מת על ידי משפחתו המורחבת. הבלש בנואה בלאנק (דניאל קרייג) נקרא לפתור את התעלומה. כיאה לז'אנר המוכר מסתבר שלכל הדמויות היה מניע לרצוח את הרלן. כמו שנהוג הסרט מתחיל קודם כל בשאלה, מי הרוצח?

אם אתם כבר יודעים מי, אתם יכולים להצטרף לפרק ולשאול שאלות אחרות כמו – איך הסרט עושה דקונסטרוקציה לז'אנר של עצמו, האם המודעות העצמית שלו מצדיקה את המשחק המסוגנן, והאם הוא מצליח להעביר ביקורת נוקבת על פערי המעמדות בארה"ב?

אפשר להאזין ממש כאן:

אם אתם לא יודעים מי הרוצח יהיו ספוילרים מעכשיו אז תתכוננו – באופן שובר מוסכמות מגלים שדווקא העוזרת מרתה קבררה היא זו שאחראית למותו, לאחר שהזריקה לו כמות גדולה של מורפין בטעות. בזכות הקרבה ביניהם הרלן רוקם תוכנית שתזכה את מרתה מאשמה ומתאבד. לאחר קריאת הצוואה שלו מסתבר שהוא הוריש את כל רכושו דווקא למרתה ולא לאף אחד מבני משפחתו. אם יגלו את מעשיה, לא רק שתיענש אלא גם אמה המהגרת הלא חוקית תגורש מארה"ב. לאחר ייסורי נפש מרתה רוצה להתוודות במעשיה ולוותר על הירושה בשביל בני המשפחה. אך ברגע האחרון הבלש בנואה עוצר אותה ומספר שאחד מבני המשפחה אשם במוות של הרלן. השאלה האמיתית היא מי?!

ז'אנר ה-"whodunit" (וכן, הטעות בשם מכוונת) התחיל בתור סוג מאוד ספציפי של ספרות בלשית. עם תעלומה סבוכה, בלש משונה ודמויות צבעוניות של עשירים במרכז. אחרי הבלש הרקול פוארו של אגתה כריסטי, ושרלוק הולמס של ארתור קונן דויל, התיאטרון חגג את הז'אנר הזה עם "מלכודת העכברים", מחזה המוצג בווסט אנד בלונדון ברצף מאז 1952 ועד היום. כמו כל ז'אנר שרץ הרבה זמן התחילו להיות עליו פרודיות מתוחכמות יותר כמו "המפקח האונד האמיתי" של טום סטופארד, ומתוחכמות פחות כמו "הרמז" עם טים קארי.

מתוך הסרט. דניאל והסכינים

כשהבמאי ריאן ג'ונסון מחליט ליצור סרט מקורי בשנת 2019, ועוד סרט whodunit שלוקח את התעלומה שלו ברצינות, הוא עושה צעד אמיץ. בניגוד לנהוג בסרטי הז'אנר ראין מחליט לגלות לנו מי הרוצחת כבר בשלב מוקדם ולהפוך אותה לדמות הראשית בסיפור. ברגע שהצופים מוצאים את עצמם בעד הרוצחת התמימה כל חוקי הז'אנר מתהפכים על פיהם. במהלך הסרט מרתה מנסה לכסות את עקבותיה ולמנוע מהבלש לגלות את האמת לגביה, ומתוך עצם הידיעה שהבלש חייב לגלות את האמת, ראין ג'ונסון מצליח לשחק עם הצופים ולהפוך את חוקי הז'אנר עצמם לכוח האנטגוניסטי החזק ביותר בסרט.

עוד צעד תסריטאי חכם שג'ונסון עושה הוא להעמיד את מיתוס המעמדות בארה"ב כמוקד המרכזי שסביבו חגה התעלומה – משפחה אמריקאית עשירה שמאבדת את כל הונה לעוזרת המהגרת. נושא ההגירה בוער בארה"ב של 2019, טראמפ בונה חומה נגד מהגרים ובו-בזמן מתפרסם מכתב של סבו שמודה על הזכות לעלות לארה"ב כמהגר. החשיבה שיש לאמריקאי עשיר זכות יתר על מהגר עני היא שגויה, כי כל המדינה מבוססת על מהגרים שבנו אותה מאפס. חוסר הרלוונטיות של התפיסה המעמדית השמרנית בארה"ב באה בהלימה מוחלטת לחוסר הרלוונטיות של חוקי הז'אנר המקוריים, בהם דמויות עשירות אגוצנטריות משחקות ביחד משחק מוחות, בעוד שהמשרתים מגישים להם אוכל ומניחים להם כריות נעימות מתחת לרגליים.

מתוך הסרט "רצח כתוב היטב".

בקיצור, הסרט חותר תחת הז'אנר של עצמו, חושף את דעותיו הפוליטיות ומצליח להיות מוצר בידורי מפנק while doing it. במישור קצת יותר אישי, הפרק הזה גרם לנו להבין שמותר לאחד מאיתנו לחשוב שהסרט ריק ולהבין במהלך הפרק שהוא עשיר בתוכן. מחלוקת מקרבת, תביעו את דעתכם ותהיו סבלניים כשאתם שומעים דעה מנוגדת או מישהו שונה מכם ברשת, אין לדעת, אולי זו תחילתה של ידידות מופלאה.

"אוכלי סרטים" פודקאסט על קולנוע, פילוסופיה ומה שביניהם, נולד בתקופת הקורונה. בתוך הוואקום שנוצר, הוא מספק את הדקות המתוקות שמתחילות ברגע שיוצאים מאולם הקולנוע, בהן חוויית הצפייה עוד טרייה, ואפשר לדבר על הסרט לתוך השעות הקטנות של הלילה. בכל פרק אנחנו מנתחים סרט שאנחנו אוהבים מזווית העשייה הקולנועית, התמוֹת הפילוסופיות שעולות ממנו, ההשפעה התרבותית שלו ועוד, בלי לשכוח לצחוק ובעיקר לייצר בית אמיתי לאוהבי קולנוע.

להאזנה לפרק לחצו כאן: