אוכלי סרטים: כיצד השפיעו פלטפורמות הרשת על הקולנוע?

כאן "אוכלי סרטים" – הפודקאסט על קולנוע, פילוסופיה ומה שביניהם. בכל פעם נבחר סרט שהיינו מתים לראות על המסך הגדול או נושא שמלווה את עולם הקולנוע, ונאכל אותו כאן ב-TimeOut וכמובן גם בפודקאסט.

לכבוד חציית גבול ה-10K האזנות בכל הלטפורמות הפודקאסט החלטנו לעוף על עצמנו ולהמליץ לכם על סנסציות רשת שחובה עליכן להכיר. אבל יש קאץ' אינהרנטי בהחלטה הזאת: אנחנו בראש ובראשונה פודקאסט קולנוע ועולה השאלה האם אפשר להחשיב את פלטפורמות הרשת השונות כ-"התפתחות של הקולנוע"? הרי לא כל GIF של חתול או וידאו של תינוק בשיחת נפש עם מקרר הם יצירה קולנועית מרגשת.

אבל התופעה המעניינת היא שמאז עליית ה-YouTube ב-2005 התפתחה נוסחה ברורה ליוצרי רשת: מבחירת זוויות הצילום, סאונד אפקטס, מניירות ברורות ובקשות ללייק וסאבסקרייב, ועד לטרנדים, פורמטים שקנו משרדי פרסום וגישות יצירתיות שאימצו חברות הפקה. אין ספק שהצורה הזאת מכתיבה תוכן, והרבה ממנו.

אתן מוזמנות וגם מוזמנים להאזין לפרק מלא בהמלצות שימלאו לכם את הפיד בכל טוב, ובו ניסינו להבין: האם הפלטפורמות האלו הן שלב אבולוציוני בקולנוע, או שהן סתם מערכות הפצה? איך משפיעה הטכנולוגיה על הדרך בה אנחנו תופסים תוכן? ועוד!

בפרק יש קרוב ל-60,000 המלצות (לפחות!) אבל הוספנו את שלוש המרכזיות גם פה בטור:

ההמלצה של ניתאי היא סרטו הקצר של Dramatic Relationships | Dustin Guy Defa (2016)

בשונה מיוטיוב, וימאו היא פלטפורמה עם תהליך אוצרות, מה שמשנה קצת את מטרת היוצרים. במקום לעשות את המקסימום בשביל כמה שיותר צפיות הם עושים את המקסימום בשביל להיות "בחירת הצוות". זה גורם לתוכן להיות יותר מעניין ואיכותי בעיני."Dramatic Relationships" היא קומדיה שחורה ונוקבת בה דסטין גיא דפה משחק ביחסים בין השחקניות בסרטיו לבינו, הבמאי הגבר. באמצעות סדרת וינייטים בדיוניים הוא עושה חורים בסקסיזם, מנספליינינג, אלימות ולעג, שיכולים להתקיים על סטים ולצערינו קיימים גם בחיים האמיתיים. הוא מציג את מה שגבר יכול לומר או לעשות לאישה, אבל אף פעם לא לגבר אחר. לאחר הקרנה בפסטיבל הסרטים בניו יורק, פסטיבל AFI ואחרים, הקצר הזה יצא לרשת. קבלו את הבעיות הטמונות בנטיות הלא מודעות של רובינו. (בקאסט אפשר לראות את האנה גרוס שהתקדמה מאז שיחקה בעונה הראשונה של Mindhunter).

ההמלצה של ליעד היא Too Many Cooks | Adult Swim (2014)

ישנו ז׳אנר שלם של סרטונים ברשת שהצליחו להיות סנסציה על תחושה של מוזרות מוחלטת, קריפיות כזו שצועדת לך במורד הצוואר ולא משחררת עד שהסרטון נגמר. אבל מבין ה-Don’t hug me I’m scared של המרשתת יש אחד שתפס אותי (ואת העולם) במיוחד: Too many cookes. עם 20 מיליון צפיות כבר מאחוריו הסנסציה של Adult swim זה משהו שצריך לראות לפחות פעם אחת. הבעיה מהמלצה מהסוג הזה היא שככל שנספר יותר כך נוריד מתחושת ה-What the fuck שהצופה נכנס אליה ככל שהסרטון מתקדם. רק נגיד שהסרטון מתחיל כשיר פתיחה לקומדיית ניינטיז בסגנון אריזה משפחתית וממשיך, וממשיך, וממשיך והופך למשהו ביזארי, ייחודי, מצחיק, מפחיד ובעיקר נפלא. בסרטון אחד הצליחו לייצר איזה בן רוחני לאימה הכל אמריקאית של דוויד לינץ׳ והזיזו מהשלמות של שנות השישים לזו של שנות התשעים.

ההמלצה של ארנון היא ערוץ היוטיוב Vsauce | Michael Stevens (2007-present) 

מייקל סטיבנס, האיש והזקן, הוא אושיית אינטרנט מהדור הישן, אחד מחלוצי ז׳אנר ה-Video essay בפרט ומראשוני היוטיוברים בכלל. הוא מצליח, בקלילות ייחודית ובחינניות אין-קץ, להעביר לצופים מצד אחד המון ידע – כמו ״מהו המקום הכי חם בעולם״ או ״מה זה זמן״ – ומצד שני להעביר את הצופים חוויה רגשית מטלטלת עד לנבכי הנפש ומשמעות החיים. סטיבנס באמת דיבר על הכל, והוא ממשיך בימים אלו, אז מי שלא שמעו עליו – שווה לצלול אל מיזוג מופלא בין ידע ובידור, שהוא פשוט עושה הכי טוב מכולם.

יש כל כך הרבה תוכן זמין ואיכותי ברשת שבאמת קשה למקד את ההמלצות שלנו אבל נשמח להציע לכן שתי נקודות מבט מרכזיות על העושר האינסופי הזה האחת היא כתשובה של התאגידים הגדולים לצורך של דור שנות האלפיים – דור של פתיתי שלג מיוחדים שרוצים להופיע, להיחשף ולצרוך תוכן באותה נשימה. השנייה היא כספקטרום שמכיל בתוכו מגוון רחב של יצירות, מהניסיוניות עד לקולנועיות ביותר. יש לנו הצרכנים את החופש ליצור דרכו מכנה משותף עם קהילה נישתית שאוהבת בדיוק את מה שאנחנו אוהבים. אז תעקבו אחרינו בפייסבוק, אינסטוש, ספוטיפי, בטיקטוק של ארנון וספרו לנו מה סנסציית הרשת האהובה עליכן. סתם! תרשו לעצמכן למצוא ברשת יותר מהצרכים הכלכליים שמתחבאים מאחורי המצאתה.

"אוכלי סרטים" הפודקאסט על קולנוע, פילוסופיה ומה שביניהם, נולד בתקופת הקורונה. בתוך הוואקום שנוצר, הוא מספק את הדקות המתוקות שמתחילות ברגע שיוצאים מאולם הקולנוע, בהן חוויית הצפייה עוד טרייה, ואפשר לדבר על הסרט לתוך השעות הקטנות של הלילה. בכל פרק אנחנו מנתחים סרט שאנחנו אוהבים מזווית העשייה הקולנועית, התמוֹת הפילוסופיות שעולות ממנו, ההשפעה התרבותית שלו ועוד, בלי לשכוח לצחוק ובעיקר לייצר בית אמיתי לאוהבי קולנוע.

להאזנה לפרק לחצו כאן: