אוכלי סרטים: יום שישי ה-13 הוא זמן טוב לברוח

אנחנו "אוכלי סרטים" – הפודקאסט על קולנוע, פילוסופיה ומה שביניהם ואנחנו מתרגשים להתניע טור קבוע בטיים אאוט. מדי שבוע נבחר סרט שהיינו מתים לראות על המסך הגדול, ונאכל אותו כאן וכמובן גם בפודקאסט עצמו.

השבוע הסתיימו הבחירות בארצות הברית, והחברה האמריקאית המפולגת אמרה שהגיע הזמן לשינוי. תרבות השקר והגזענות שגאתה בשנים האחרונות, והגיעה לשיא המחנק עם רצח ג'ורג' פלויד, קיבלה תשובה מרגשת בקלפי. סוגיית הגזע בארצות הברית עלתה למרכז הבמה בזירה הפוליטית, ולפתע נולד המקום לעסוק בה גם בזירת האמנות, מהשוליים ועד לסרטי קולנוע ממוסחרים. גל חדש של הוגים אפרו-אמריקאים שילב זרועות עם הוליווד, והצליח ליצור יצירות פורצות דרך כמו "הפנתר השחור","סליחה על ההפרעה", "אור ירח", וכמובן "תברח" (Get Out, 2017).

לכבוד הבחירות בארה"ב, ההקרנה בדרייב אין של עיריית תל אביב ויום שישי ה-13, הפרק החמישי שלנו עוסק בסרט זוכה האוסקר "תברח". הסרט מגולל את סיפורו של כריס, צלם אפרו-אמריקאי שנוסע לסופ"ש עם רוז, בת-זוגו הלבנה, כדי לפגוש את הוריה בפעם הראשונה. המפגש אפוף מתח, דווקא בגלל שהוריה קצת יותר מדי ליברלים, מצהירים שהיו מצביעים לאובמה בפעם השלישית ובכל זאת מעבידים שני שחורים. מפה דברים מתחילים להשתבש (***זהירות, ספוילרים***): אנחנו נחשפים לגזענות על-טבעית ואלימות בלתי נתפסת, שמגיעה לשיאה כשהמשפחה של רוז מנסה לגנוב את הגוף של כריס, למחוק את תודעתו ולהשתיל בו מוח של אדם לבן.

בואו נרגיע את החוששים מבינכם: על אף התיוג כסרט אימה, רף הפחד נמוך במיוחד ומדובר בסרט מתח לכל היותר. את המחסור בהקפצות מהכיסא הוא ממלא בתסריט חכם, בימוי סוחף, הומור משובח ובעיקר זווית חדשה לסיפור ישן. הסרט מופלא והצפייה בו לא תשאיר אף צופה אדישה.

בחרנו להתעסק ב-Get Out בעיקר בגלל עומקם של הרבדים הסמויים בו. הסרט מצליח להישאר כייפי ומורט עצבים, ובו-בזמן להדהד את אחד הדיונים המעניינים והחשובים של התקופה, דיון בעל שני צדדים: סוגיית הגזע בארצות הברית וההיתכנות של זהות עצמית בתוך חברה כזו. בפודקאסט אנחנו מנתחים אותו בשני המישורים האלו – הגזעי והתודעתי.

במישור הגזעי נעסוק בכתיבה של טא-נהאסי קואטס, כוכב ספרותי נדיר ומוביל זרם האפרו-פסימיזם, שכתב את הספר הדקיק והמשמעותי "בין העולם וביני". הספר הוא מכתב אישי לבנו בן ה-15 על חברו שנורה על ידי שוטר, על חוויותיו כנער וכגבר שחור, ולבסוף על המסקנה שהשליטה בגופו של אדם שחור בארצות הברית היא לא שלו, אלא של החברה הלבנה סביבו.

במישור התודעתי אנחנו מעלים סוגיה חמה בעולם הפילוסופיה – זהות עצמית. האם "אני" הוא רק רצף של זכרונות, וכמו שאמר לוק "ללא תודעה אין אדם", או שמא יש מקום לקחת את השאלה הזאת צעד אחד קדימה, ולדבר על מיזוג בין שני בני אדם דרך השתלת מוח? זו סוגיה פילוסופית מורכבת שמקבלת ביטוי מצמרר ב"תברח", ובשביל מה יש לנו פודקאסט אם לא כדי להתנגח בה בכל הכוח עם ראש של אייל?

לפני שנלך נזכיר שהתסריט של "תברח" הדוק כמו תחתוני לייקרה מנוילנים בוואקום, ומתחת לכל הדיבורים הפילוסופיים, אוהבי הקולנוע מבניכם יזכו לסקירה מקיפה של המהלך הרגשי וקשת הדמות של כריס. בסוף היום, כמו הרבה דברים בו, "תברח" הוא לא רק שחור-לבן. Pun intended.

>> "אוכלי סרטים" הפודקאסט על קולנוע, פילוסופיה ומה שביניהם, נולד בתקופת הקורונה. ובתוך הוואקום שנוצר, הוא מספק את הדקות המתוקות שמתחילות ברגע שיוצאים מאולם הקולנוע, בהן חוויית הצפייה עוד טרייה, ואפשר לדבר על הסרט לתוך השעות הקטנות של הלילה. בכל פרק אנחנו מנתחים סרט שאנחנו אוהבים מזווית העשייה הקולנועית, התמוֹת הפילוסופיות שעולות ממנו, ההשפעה התרבותית שלו ועוד, בלי לשכוח לצחוק ובעיקר לייצר בית לאוהבי קולנוע.