שבעת המינים: מסע בעקבות אוכל הרחוב שהכי חסר לנו בעיר

ובכן, ילדים וילדות, אחרי שנרגענו קצת מהעובדה שמדד Time Out הבינלאומי ממקם את תל אביב במקום השני בעולם (מתוך 37) מבחינת שביעות הרצון של תושביה מהיצע האוכל בעיר, הגיעו העצבים: באמת? סירייסלי? כל כך קל לרצות אתכם? כן, יש לנו מגוון וההיצע סביר פלוס, אבל המסעדות פה יקרות ובינוניות ואוכל הרחוב רק התחיל לגרד את קצה הפוטנציאל העירוני ולא ברור ממה אתם כל כך מרוצים, בעצם.

>> 10 ערי האוכל הטובות בעולם לפי מדד טיים אאוט
>> 5 טאקריות תל אביביות שכדאי לכם לבדוק
>> אוכל הרחוב הכי טוב שאכלנו ב-2021 (עד עכשיו)

נלך ישר אל השורה התחתונה: המצב במסעדות לא צפוי להשתפר – יוקר המחייה, עלות ההעסקה, שכר הדירה, איכות חומרי הגלם וכל הג'אז המבאס הזה – אבל לגבי אוכל הרחוב יש כאן עוד הרבה מאוד מה לעשות. התל אביבים אוהבים לאמץ חידושים קולינריים והם סאקרים אמיתיים של מאכלי רחוב מסביב לעולם ואין שום סיבה שההיצע כאן לא יהיה הרבה יותר הרפתקני. כשירות לציבור וליזמי הפופ-אפים אספנו שבעה מינים של אוכל רחוב שאפשר להתחיל למכור כאן מחר בבוקר. אז תתחילו.

1. מקסיקו עכשיו: ביריה טאקו, אהובתי 

שחיתות משוגעת בכל פינת רחוב. בירייה טאקו (צילום: שאטרסטוק)

עשורים שלמים יללנו בצער על כך שהאוכל המקסיקני לא תופס בישראל, והנה השנה הגיעה סופסוף שעתו של הטאקו לכבוש את תל אביב עם מספר נאה של טאקריות מקומיות חביבות. עכשיו צריך לקחת את זה אל השלב הבא: ביריה טאקו. מדובר בטאקו שנטבל ברוטב השומני של הבשר המפורק שימלא אותו, מטוגן על הפלנצ'ה עם תוספת גבינה ומוגש עם כוס נאה של אותו רוטב שמנוני ועשיר לצורך טבילתו בתוכה לפני כל ביס. זאת שחיתות משוגעת לחלוטין, כמובן, וגם הביס הכי מספק ביקום. כמו שאוכל רחוב צריך להיות.

2. תחשבו איסטנבול: איפה שיפודי הרחוב?

למה לא אצלנו? סיחים על האש ברחוב באיסטנבול (צילום: שאטרסטוק)

ישראלים אוהבים שיפודים. ישראלים אוהבים אוכל רחוב. למה אין כאן שיפודיות פופ-אפ ניידות בכל פינת רחוב, לעזאזל? בכל רחבי המזרח הקרוב והרחוק זה הסטנדרט של אוכל הרחוב. אצלנו בגלל ענייני רגולציה, תברואה ושמרנות מוניציפלית הפכו שיפודים למאכל שמתחיל ב-50 שקל לצלחת במסעדה במקרה הטוב ומגיעים עם ערימה של סלטים ולחמים. הגיע הזמן לנפץ את המיסקונספציה העגומה הזאת ולתת לציבור את מה שהוא כמהה לו: לתקתק איזה משהו על האש ולסגור פינה על הדרך. תנו לנו את השיפוד ביד, מקסימום עם קצת טחינה ועמבה עליו, ושחררו אותנו באמא שלכם.

3. אמריקה זה שם: ביף ג'רקי לנשנוש

יאללה ללעוס, לא לבלוע. ביף ג'רקי כהלכתו (צילום: שאטרסטוק)

הביף ג'רקי האמריקאי – או הבילטונג הדרום אפריקאי – מדגימים יפה משהו שטרם הופנם בסצנת אוכל הרחוב הישראלית: זה לא חייב להיות משביע. זאת לא חייבת להיות ארוחה מלאה. אוכל רחוב טוב יכול להיות גם איזה נשנוש קטן או בינוני שרק משמח את החיך, מתאבן את הנפש ומשתיק את קרקורי הבטן עד שתגיע ארוחה אמיתית. אמנות הבשר המיובש מסרבת להיקלט בישראל כבר לפחות מאז תחילת האלף, אבל עכשיו כשמחירי הבשר מאמירים אפשר לתת צ'אנס נוסף לפינוק הקטן הזה ולוותר על בשר בארוחה עצמה.

4. מה שיותר עמוק: עוד לא טיגנו די

שוחר אוכל הרחוב הישראלי אינו זר לטיגון עמוק. אוכל הרחוב הכי בסיסי שלנו – הפלאפל – הוא תוצר מופתי של טכניקת הבישול הפופולרית הזאת. גם את השניצל שלנו אנחנו מעדיפים ככה. אפשר וצריך לקחת את זה לשלב הבא: העולם מלא במגוון של מזונות רחוב בטיגון עמוק, החל מהטמפורה האסייתית ועד לבאטר האמריקאי שמאפשר טיגון עמוק של חטיפי שוקולד, מלפפונים חמוצים ואפילו גלידה. הגיע הזמן שנתחיל לטגן כאן הרבה יותר דברים והרבה יותר ברצינות.

5. לגלות את אסיה: בקושי התחלנו לטעום

דוכן רחוב של אלו צ'אט בדלהי (צילום: שאטרסטוק)

התרגלנו לחשוב על עצמנו כמי שאימצו את האוכל האסייתי, אבל כמה מסעדות תאילנדיות סבירות ומסעדות פיוז'ן עם מנות מלאות סוכר זה לא ממש זה. דרום-מזרח אסיה מלאה ברעיונות מעולים לאוכל רחוב שהיינו שמחות אם היו מאמצים כאן, מדוכני פאניפורי, דוסה מסאלה וצ'יקן טיקה הודיים, דרך דוכני באן מי מוייטנאם ועד לדוכני שיפודים קוריאניים או מנות חריפות אש תאילנדיות שמוגשות בתוך עלה חסה. האמת העגומה היא שבקושי התחלנו לגרד את קצה הפוטנציאל של אוכל הרחוב האסייתי ולא ברור בדיוק למה אנחנו מחכות.

6. פילדלפיה לנצח: הצ'יז, הסטייק והסנדוויץ' 

מוזר מאוד שבעיר כמו תל אביב, שמחבקת באהבה כל הגזמה המבורגרית וכל שחיתות פיצתית, טרם נמצאה מזללה שיכולה לארגן לכם על הדרך פילי צ'יז סטייק סנדוויץ' כהלכתו. אנחנו חולמים בלילות על דוכן אוכל רחוב שזה כל מה שהוא עושה: כריכים עסיסיים שמתפקעים מבשר, בצל מטוגן, פלפלים על הפלאנצ'ה וגבינה שנמסה ומותכת על כל העסק. היו מספר ניסיונות כושלים לכך ברמה העירונית ואסור שניתן להם לרפות את ידינו. יש לנו חלום שיום אחד ננגוס כאן בפלא הנהדר הזה. יש לנו חלום.

7. לאכול בזול: זאת כל הפואנטה

קטן, זול וטעיםםםםם. דוכן כדורי טאקויאקי בטוקיו (צילום: שאטרסטוק)

אבל מה שבאמת חסר בתל אביב, ואולי גם בישראל כולה, זה עוד אוכל רחוב זול. לא חוכמה לעשות מנות רחוב ראויות ב-50 שקל פלוס. אנחנו רוצים לסגור את הפינה בחצי מהסכום הזה או פחות. ולצד הפלאפל, החומוס, הסביח והבוריק אנחנו זקוקות לעוד מיני אוכל רחוב שלא יקרעו לנו את הכיס ויעשו לנו נעים בבטן. זו הרי המהות המקורית של אוכל רחוב – הוא צריך להיות עממי, מזין ומשביע (ואז הוא הופך ללהיט ומתחילים להגיש אותו "מפורק" במסעדות עילית) והוא צריך לתת המון תמורה למעט מחיר. עכשיו סליחה, אנחנו הולכות להקים דוכן טאקויאקי בלוינסקי (זה כדורי בשר תמנון ושאריות טמפורה בתוך בלילת בצק בזיל הזול, הדבר הבא אנחנו אומרות לכם).