אולימפיאדת החורף של Time Out: תרבות

הסרטים שיחממו לכם את הלב

מקום שלישי: "לשבור את הקרח"

אף שהסרט מתרחש בארץ קפואה שבה שולט חורף נצחי, הוא מפשיר את הלב באגדה יפה על אהבתן של שתי אחיות שגוברת על כל המכשולים והציפיות של הצופים. הלהיט האחרון של דיסני פמיניסטי, רומנטי ומלבב, ואיש השלג החביב שחולם על הקיץ הוא בדיחה נהדרת.

מקום שני: "דיברנו מספיק"

זה לא היה אמור להיות סרט הספד לג'יימס גנדולפיני, אבל ככה יצא, ואם כבר אז עדיף ככה. גנדולפיני כובש לחלוטין בתפקיד גרוש נבון וסימפטי שיודע מה הוא רוצה, והוא רוצה את ג'וליה לואיס דרייפוס המבולבלת. קומדיה רומנטית בוגרת וחכמה שמצילה את כבודו האבוד של הז'אנר החבוט.

מקום ראשון: "סיפור משפחתי"

היש דבר עצוב יותר מילד מתוק שמבין שאבא שלו לא כל כך אוהב אותו? וכי יש מחמם לב אפקטיבי יותר מאשר לראות את אותו ילד סוף סוף זוכה לאהבה שהוא ראוי לה? הירוקזו קורה־אדה מספר בעדינות ובקשב סיפור מרגש להפליא על שתי משפחות שמגלות שילדיהן הוחלפו בלידה ועל אב שלומד להיות אבא.

מופעי התיאטרון והמחול הכי מומלצים

מקום שלישי: "גברתי הנאווה" בהבימה

אם כבר בידור, אז שיהיה עם שירים. משה קפטן ונתן דטנר מאחדים כוחות לראשונה מאז "כנר על הגג" המופלא בעוד הפקה משוכללת של מיוזיקל אמריקאי קלאסי. שני כהן מצטרפת אליהם על תקן נערת הפרחים שהופכת לליידי.

מקום ראשון: "According to Law" בתמונע

להקת הספק מחול ספק תיאטרון Justkatzit של ענת כ"ץ וארז מעיין מעלה בימים אלה בתמונע עבודה נוספת שבודקת את היחסים בין הפרפורמים לקהל באופן משעשע ורווי תעלולים בימתיים שנונים. אמנם המופע סובל מבעיות מבנה משמעותיות, אבל האיכות של הפרפורמרים וכמות ההברקות כמעט ומחפות על כך.

הסדרות שיעשו לכם ערב נעים

מקום שלישי: "בוא לאכול איתי"

ערוץ 2 משדר אמנם ארבע פעמים בשבוע ריאליטי אוכל, אבל ה־ריאליטי אוכל – שלא נאמר הריאליטי המושלם – משודר דווקא בערוץ 1. ל"בואו לאכול איתי" של רוממה (על פי פורמט בריטי) יש בדיוק מה שחסר בכל תוכניות הריאליטי של הטלוויזיה המסחרית – פיינס: התוכניות קצרות (25 דקות), מצחיקה בטירוף, הקריינות של שי אביבי אדירה והסיטואציות הקומיות בין המתמודדים ערוכות היטב. אין טאלנטים (שום שף מנופח שמעליב או מחלק ציונים), והליהוק הנהדר מסדר בכל שבוע צוות של מתמודדים מטורלל מצד אחד, אבל לא מעייף וחף מיומרות רושפלדיות.

מקום שני: "פלפלים צהובים"

שלוש שנים עברו מאז שודרה העונה הראשונה של "פלפלים צהובים", אפשר היה לקוות שזה לא שקשת (כהרגלה) מייבשת אותה על המדף לטובת ריאליטי, אלא שעומריקי פשוט ניצח את האוטיזם. אז לא, אבל אפשר להתנחם בכך שהסדרה שיצרה קרן מרגלית היא הדבר הכי טוב שהטלוויזיה המסחרית מציעה החורף הזה. היא רגישה, מבריקה לעתים (המקהלה היוונית של הפועלים התאילנדים), היא מלוהקת נהדר, עצובה, מצחיקה ואפילו עושה כבוד למוזיקה ישראלית. מה עוד אפשר לבקש? שהעונה השלישית תגיע לפני שעומרי מתגייס.

מקום ראשון: "בלש אמיתי"

שומעים את הרעם המתגלגל? זו לא קריאת התפעלות מכמה שמת'יו מקונוהיי חתיך (לגילו ואבסולוטית), זו אנחת הרווחה שיוצאת ממשרדיHBO  שם הצליחו סוף סוף, אחרי שלוש שנים, להרים דרמה ראויה. "בלש אמיתי" מסמלת סוף של שנת סדרות גרועה מכיוון אימא אמריקה – רשתות ברודקאסט וכבלים כאחד. היא מעולה כבר משלב הפתיח, שעומד בסטנדרטים של זה של "דם אמיתי". היא חדשנית במובן זה שיש בה שני גיבורים ראשיים: מקונוהיי ו־וודי הארלסון, העלילה המותחת נעה על שני צירי זמן – בשנות ה־90 וב־2012 – ויוצריה מבטיחים כי כל עונה תספר סיפור שונה, ככה שבסוף שמונת הפרקים של העונה מצפה התרה ולא גרירת רגליים נוסח "דה קילינג".