מה הקשר בין חמין לסושי? המעצב היפני אוקי סאטו מגיע לישראל

אחת העבודות שהוצגו בתערוכה שחנכה את מוזיאון העיצוב חולון ב־2010 הייתה מנורת הנאבי של סטודיו ננדו היפני, שהייתה עשוייה מתכת ששינתה את צורתה והתרחבה עם התחממותה (כלומר לאחר שהודלקה). "הרצון להציג תערוכה שלמה של ננדו אצלנו נבט כבר אז", מספרת גלית גאון, האוצרת הראשית של המוזיאון, "הסתמן כי מתוך המעצבים הצעירים בתערוכה אחד המעניינים ביותר הוא אוקי סאטו, המעצב הראשי של הסטודיו.

"בפעם השנייה נפגשנו בטוקיו. סיימתי לסדר את התערוכה של המעצבים הישראלים, ומעבר לקיר החלו עיתונאים לראיין את סאטו בעקבות עבודתו לקוקה קולה. בשיחה קצרה, מיד אחרי ה'הו כן, חולון', החלטנו ש'צריך לחשוב על משהו לעשות יחד'. נפגשנו שוב במילאנו באותה שנה ושוב לפני שנה וחצי. הפעם כבר קבענו ממש פגישת עבודה".

הרעיון לתערוכה נבט לפני שש שנים. פריט בעיצוב סטודיו ננדו (צילום: מסיוקי היאשי)

בתוצאה של אותם המפגשים ושל הקשר שטוותה גאון עם סאטו ניתן לחזות השבוע במוזיאון, שיכול לזקוף לעצמו הישג בינלאומי מרשים: תערוכת הרטרוספקטיבה הראשונה בקנה מידה גדול של ננדו, מבתי העיצוב החשובים בעולם. מבחינתה של גאון, שעוזבת בימים אלו את תפקידה, זו תהיה סגירת מעגל.

"מובן שמבנה מוזיאון העיצוב בחולון תפס את תשומת לבנו, אבל ההחלטה התקבלה בגלל האנשים", מספר אוקי סאטו בריאיון על ההחלטה לקיים את התערוכה הגדולה ביותר שלו בעולם דווקא בחולון. "זה היה מרגש לדמיין את התערוכה שלנו יחד עם צוות המקצוענים בראשותה של גלית, כולם בעלי תפיסה חדה ותשוקה לעיצוב".

סאטו, יליד טורונטו שבקנדה (1977), סיים לימודי תואר שני באדריכלות באוניברסיטת ווסדה בטוקיו. את סטודיו ננדו הוא הקים בשנת 2002 אחרי ביקור שערך בתום לימודיו בשבוע העיצוב במילאנו. משמעות המילה "ננדו" ביפנית היא חֵמר חופשי – חומר רך וגמיש המסמל את האופן שבו ביקשו מקימי הסטודיו לעבוד. מאז היווסדו הפך סטודיו ננדו לאחת מחברות העיצוב המצליחות בעולם וזכה בהכרה ובפרסים רבים. רק לאחרונה זכה סאטו בתואר מעצב השנה הן של מגזין "Wallpaper" והן של "Elle Décor".

הסטודיו משתף פעולה עם מגוון רחב של מותגים, בהם קפליני, מורוסו, ביזאצה, טוד'ס, לואי ויטון, הרמס, בקראט, קאמפר, פומה, סטארבקס, קוקה קולה – וגם אבן קיסר הישראלית. בסך הכל מוצגות בתערוכה 74 עבודות, שאת כולן מאפיין אותו צמצום יפני מפתיע ויוצא דופן וגם חוש הומור.

הפרטים הקטנים חשובים, לא משנה אם זו קוביית שוקולד או טלפון חכם. סטודיו ננדו (צילום: אקיהירו יושידה)

הכל מואר

"אני לא חושב שיש משהו בעולם הזה שאפשר לקרוא לו 'רגיל'", אומר סאטו ביחס לעבודותיו. "כשמישהו מסתכל על משהו והוא נראה לו רגיל, אני חושב שהמשמעות היא רק שהדרך שבה הוא מתבונן בדברים היא רגילה. יש צד טוב וצד רע לכל דבר בעולם הזה, והיחסים ביניהם דומים ליחסים שבין אור וצל. להסב את תשומת לבו של המתבונן לחלק ה'מואר' של האובייקט הוא אחד מתפקידיו של כל מעצב: בכך הוא מאפשר לעולם להיות מקום עשיר ויפה יותר. לכן אני מנסה להכניס קצת שעשוע לחפצים שאני מעצב ולגרום לאנשים לחבב אותם".

"העבודות של אוקי סאטו מאופיינות בסיפורים, נרטיבים ברורים וקצרים – ובחלק גדול מהמקרים גם בהומור מרומז", אומרת גאון. "הן מינימליסטיות אבל מתקשרות עם אנשים בכל העולם. השיח פשוט ומזמין להיות חלק. כמו שסאטו מצוטט שוב ושוב: 'אפשר להסביר עיצוב טוב בטלפון לאימא שלך או לילד'. לגבי היקף העבודה, מדובר באמת בפנומן. הסטודיו מייצר מאות פריטים חדשים בשנה, וזה מרתק לראות את התהליך שלו, שאנחנו חווינו דרך עיצוב התערוכה שהיא כמו החפצים: מינימליסטית, נגישה, עשויה קו שחור אחד עם מעט צבעים, ויש בה סיפור אנושי מזמין".

בקטלוג התערוכה שואלת את סאטו אוצרת התערוכה, מריה כריסטינה דידרו, מה סוד היצירתיות שלו. "אין לי אף סוד יצירתי", הוא עונה. "מצד שני אני מרגיש שזה חשוב להתעניין בפרטים הקטנים שאנשים אחרים אינם מתעניינים בהם. לא משנה אם זו קוביית שוקולד או אם זה טלפון חכם. בסופו של דבר אלה בני אדם שיבואו במגע עם התוצר הסופי. המטרה – לעורר באנשים האלה תגובה רגשית – לא משתנה כלל".

"יש מוצרים שהם קצת כמו תבשיל קדרה – הטעם שלהם מתפתח אחרי שמבשלים אותם לאורך זמן", הוא מוסיף בריאיון. "אבל התהליך שלי דומה יותר להכנת סושי, במובן שאני מקדיש חשיבות רבה לטריות הרעיונות. אני מנסה לעבוד בידיים זריזות, לטפל בדג לפני שחום הגוף שלי עובר אליו".

אגב סושי, אתה חושב שאפשר לדבר על מקומיות בהקשר של עיצוב בעולם הגלובלי של 2016?

"אני נוסע ועובד עם לקוחות בכל רחבי העולם, ואני תמיד מנסה להביא בחשבון את המקום, את התרבות ואת החברה שבהם אני פועל, ולהוציא מהם את הטוב. עם זאת, אני לא יכול להסיר את ה'יפניות' מהעיצוב שלי מכיוון שאני יפני שחי ביפן. אני אף פעם לא שוקל במודע להוסיף 'יפניות' לעיצוב שלי. מצד שני גדלתי בקנדה עד גיל 10 באזור כפרי, ולכן קיבלתי הלם תרבות כשעברתי למרכז טוקיו. הכל נראה לי חדש ומעניין, ואני חושב שבעקבות החוויה הזאת אני יכול למצוא בקלות דברים יוצאי דופן ומשמחים בחיי היומיום. אני אשמח אם קהל המבקרים בתערוכה ירגיש, יחווה ויבין שאתה יכול למצוא ולראות משהו משמח ויפה בחיי היומיום שלנו אם אתה זז טיפה ומשנה את נקודת המבט שלך. זה מה שמושך בעיצוב".

"מקדיש חשיבות רבה לטריות הרעיונות". עבודה בעיצוב סטודיו ננדו (צילום: מסיוקי היאשי)

מה אתה יכול לספר על תהליך העבודה בסטודיו שפועל מסביב לשעון על פרויקטים רבים כל כך בו זמנית?

"כל הערך של ננדו תלוי בעשרות המעצבים שלנו. אני לא יכול לעשות כלום בלעדיהם. על כל פרויקט בסטודיו אחראי מעצב אחד ואני עובד עם כל אחד מהם, כך שאנחנו צוותים של שני אנשים שאחראים על כל פרויקט ומדברים עליו בזמן הפיתוח שלו. אני זה שהוגה את הרעיון שבגרעין כל פרויקט, אך לעתים קרובות מתפתחות סיטואציות בלתי צפויות, או שפרויקט פונה לכיוון אחר או מתרחב בצורה משמעותית במהלך העבודה עליו. אלמנט הלא נודע הוא אחד החלקים המרגשים ביותר של תהליך העיצוב".

איפה אתה מותח את הקו בין אוקי סאטו לבין ננדו, בין החיים האישיים שלך לבין החיים המקצועיים?

"אין הרבה מקום בין חיי המקצועיים לבין הפרטיים – אני מבלה את רוב ימיי במחשבה על עיצוב. אף פעם לא באמת חשבתי על עיצוב כעל עבודה. זה חלק מחיי היומיום שלי, כמו נשימה או שינה. אני חושב שהיום שבו אתחיל לחשוב על עיצוב כעבודה יהיה היום האחרון שלי כמעצב. אבל אם הייתי באמת חייב לבחור איזשהו רגע, הייתי אומר שזה הזמן שאני מבלה על בסיס קבוע במנוחה עם הכלב שלי, שנמצא איתי תמיד בבית ובמשרד. הרגעים הקצרים האלה הם קרוב לוודאי היחידים שבהם אני 'מכבה את עצמי'. אם תיקח את הסימן היפני לשם שלי, אוקי, ותוסיף סימן שנראה כמו פסיק בפינה, תקבל את הסימן למילה כלב. וזה בדיוק ככה – הכלב שלי הוא מין סימן פיסוק בחיים שלי, שמסמן לי איפה לעצור לרגע".

מה הם הדברים החשובים ביותר שלמדת מאז שפתחת הסטודיו שלך בשנת 2002?

"מה שלמדתי בעיקר הוא שיש עדיין הרבה דברים שאני צריך ללמוד. עולם העיצוב עשוי להשתנות הרבה ב־14 שנים, אך עם זאת שום דבר לא עומד להשתנות מבחינת העובדה שאני באמת אוהב עיצוב".

ננדו במוזיאון העיצוב חולון, עד סוף אוקטובר. 35 ש"ח