איך להיות יהודי עכשיו: מלחמת התרבות התחילה. באיזה צד אתם?

השאלה תמיד הייתה איך להיות יהודי. אלפי שנים של שאלה ולאורכן טענו רבים, בדרך כלל משיחי שקר וזדון תאבי שליטה, לכתר התשובה. בימים אלה ממש, בעיר העברית הראשונה, באים אנשים משונים ואומרים לנו שאנחנו לא יודעים איך עושים את זה. הבעיה, לדבריהם, היא זהותנו היהודית החלשה שאותה יש לחזק. הם ילמדו אותנו. הם יחנכו אותנו. הם יחזקו אותנו.

בכל תולדות העם היהודי לא קיבלה הזהות היהודית חיזוק כמו זה שתל אביב נתנה לה: העיר שלנו היא הגשמתו המובהקת של פנטזיית המד"ב שכתב בנימין זאב הרצל לפני 120 שנה, הפנטזיה היהודית הגדולה בכל הזמנים

זאת הייתה קומדיה במיטבה אם לא היו אוחזים בגרונה של הדמוקרטיה החלקית והשברירית שלנו, אם לא היו מאיימים לערער, לרסק ולדרוס את אורחות החיים שלנו, אם לא היו מתכננים לפרטים איך לכפות על ילדינו את ערכיהם המעוותים. מה בכל זאת מצחיק פה? אולי חוש האירוניה של ההיסטוריה: הסמוטריצ'ים והאבימעוזים, קרובים בהרבה מבחינה רוחנית לאוונגליסטים הנוצרים המטורללים, או לפונדמנטליסטים המוסלמים המוטרפים, מאשר לכל מודל סביר של זהות יהודית.

איך להיות יהודי עכשיו // טיים אאוט סופ"ש
>> העגלה שלנו רחוקה מלהיות ריקה. הנה ארון הקודש שלנו בתפארתו
>> מיהו (הכי) יהודי? דירוג הדמויות הכי יהודיות בתולדות הטלוויזיה
>> כן, אנחנו שולטים בהוליווד: הסרטים הכי יהודיים של השנים האחרונות
>> מהו הומור יהודי? אחת מהתשובות מתחבאת אצל טאיקה וואיטיטי
>> היהדות הטעימה שלנו: מסע אל אוצרות הקולינריה של בני ברק

כי אם מישהו כאן זקוק לחיזוק הזהות היהודית, הרי אלה מקדשי הדם והאדמה שצוחקים – כמובן, תמיד רק צוחקים איתכם – כשהם מפנטזים על העמסת בחורות בקילשון על משאית או הוצאה להורג של עיתונאים עם תת מקלע. זה לא מקרי שהפנטזיות האלימות שנדמות לינון מגל כהומור הפכו אותו לנער הפוסטר המצפצף של הפאשיזם הלאומני-משיחי. זאת מוטציה כה קיצונית ומעוותת של הזהות היהודית שאם היה אלוהים, האדמה הייתה פוערת את פיה ובולעת את הארץ, בולען אחרי בולען. אה. רגע. 

כמו אצל הוויקטוריאנים בשעתם, דורות של אובססיה לדיכוי יצרים וליבוי תחושת עליונות מתפרצים בסופו של דבר באלימות סוטה וגזענית, כמו מוגלה רעילה של מחלה אוטואימונית. ואולי אוטו-אמונית. הזהות היהודית של הימין המשיחי היא זהות חלשה ומבוהלת, גלותית ובדלנית, כה חסרת ביטחון שהיא מבקשת להכחיד כל פרשנות אחרת ליהדות מזו שלה. העגלה שלה כה ריקה ושבירה שאפילו שבעים פנים לתורה נשתכחו ממנה. את התשובה שהם כל כך אוהבים לחפש הם יכולים למצוא במקום האחרון שבו הם מחפשים אותה. היא ממש כאן בתל אביב.

לכן הים מלוח, אתה אומר? מעניין. חוף הדמעות בתל אביב (צילום: ד. וירצר/שאטרסטוק)

בכל תולדות העם היהודי לא קיבלה הזהות היהודית חיזוק כמו זה שתל אביב נתנה לה. העיר שלנו היא הגשמתו המובהקת של פנטזיית המד"ב שכתב בנימין זאב הרצל לפני 120 שנה, הפנטזיה היהודית הגדולה בכל הזמנים. הזהות היהודית שלה היא תוצר אבולוציוני של מחשבה יהודית, תרבות יהודית ומוסר יהודי המשתרעים על פני עידנים. הזהות הזאת מגוונת, דינמית, פלואידית ומשתנה בין אדם לאדם במרחב העירוני שלנו. הזהות היהודית של תל אביב גמישה וחזקה ויכולה להכיל אפילו מוטאציות חרד"ליות שחולמות על הרס וחורבן כל מה שנבנה כאן ב-110 השנים האחרונות.

ההסתערות של הממשלה האנטי-ישראלית הזאת על הדמוקרטיה, היא גם הסתערות על הזהות היהודית שצמחה כאן בתל אביב ומאיימת על גרסת העליונות היהודית שהם מנסים להנחיל לתושבי הארץ כולה. לא יד המקרה שמה על הגריל כבר בשבועותיה הראשונים את מערכת החינוך והאקדמיה, את כאן 11, את יוצרי הקולנוע והדוקו. כך נראית הכרזה במלחמת תרבות. המלחמה הזאת לא תתקיים במעמד צד אחד.

הזהות היהודית שלנו היא מה שנרצה שהיא תהיה. יום כיפור תל אביבי (צילום: שאטרסטוק)

ואם תשאלו אותנו מה בדיוק הופך אותנו יהודים אם אנחנו חילונים, נאמר לכם, בנימוס המתבקש, מה שפאקינג בא לנו. הזהות היהודית שלנו, של תל אביב, היא מה שנרצה שהיא תהיה. ביאליק וטשרניחובסקי. חנוך לוין ויונה וולך. אתגר קרת והחמישיה הקאמרית. רבי ערן סבאג אוכל ת'ראס בחומוס אכרם. טרנטינו אומר "הפוך על הפוך". הדבר המואר הזה שקורה בעיר ביום כיפור. הים היהודי שלנו. הכבד הקצוץ בדליקטסן. ומעל הכל: רוח השוויון, החופש וכמה רעיונות יהודים יפים ובסיסיים כמו אהבת הגר (מצווה שמופיעה בתורה פאקינג 36 פעמים יא עובדי עבודה זרה).

הזהות היהודית של תל אביב היא תוצר אבולוציוני של מחשבה יהודית, תרבות יהודית ומוסר יהודי המשתרעים על פני עידנים. היא מגוונת, דינמית, פלואידית ומשתנה, ולכן יכולה להכיל אפילו מוטאציות חרד"ליות שחולמות על הרס וחורבן כל מה שנבנה כאן ב-110 השנים האחרונות

גם הניסיון להציג את הזהות היהודית הזאת כאנטי-דתית – ולכן גם לא לגיטימית – לא יעבור את צומת השלום. בתל אביב חיים אנשים דתיים מכל הסוגים והזרמים, והשוני שלהם מאיתנו אינו מאיים עלינו. החרדים בשינקין או המתנחלים בשכונת שפירא אינם מפחידים אותנו. הם חלק מאיתנו. חלקנו לא מאמינים באלוהים כלל, חלקנו חשו באלוהות על רחבת הריקודים בארבע בבוקר, חלקנו שומרי מסורת, חלקנו עושים לנו רב. בכל יום שבו אנחנו חיים ביחד אנחנו יוצרים זהות יהודית מתחדשת ביחד. תשאלו את שי צברי או את מאור זגורי או את אריה הספרי או כל שם אחר שמתחרז לכם על הביט. אין לנו שום עניין לבדוק איזו זהות יהודית "חזקה" יותר, את תחרות השוואת האיברים הזאת תשאירו לישיבות שלכם. לא שיש משהו רע בזה, אנחנו פשוט פחות בקטע.