וויקנד קלאסי: 10 סרטי איכות בדיסני+ שיסגרו לכם פינה בסופ"ש

הולכת רחוק (2014)

העיבוד היפה וכובש הלב של ז'אן מרק וואלה לספרה של שריל סטרייד, שבו תיארה את המסע הרגלי שעשתה לאורך כ-1,760 ק"מ בשביל הרכס הפסיפי, הוא תוספת משמחת לרפרטואר המאוד מצומצם של סרטי מסע נשיים. ריס ווית'רספון, שגם הפיקה, משילה מעליה את תדמיתה הנקייה ומגלמת אישה פגומה, עקשנית, לא מתנצלת, שלאורך הדרך בוחנת את יחסיה את אמה האהובה והאופטימית תמיד (לורה דרן הנהדרת). היא אינה מתחנפת לצופים ואינה מצהירה הצהרות, והיא קונה את אהדתנו בזכות היושרה שלה והאותנטיות של הופעתה. התסריט הנבון שכתב ניק הורנבי ("נאמנות גבוהה", תיכף נגיע גם לזה) מרסק את הרצף של המסע הארוך עם קולאז' אסוציאטיבי של זיכרונות, אבל הסצנות היפות ביותר הן הרגעים של שריל לבד עם עצמה, עם תרמיל הגב הענקי שלה ועם הנוף.

נאמנות גבוהה (2000)

ספרו הראשון של ניק הורנבי מ-1995, הפך בידיו של סטיבן פרירס לקומדיה רומנטית נבונה, עתירת אבחנה, קצת עצובה ומענגת במיוחד. ג'ון קיוזאק מגלם את רוב, די-ג'יי ובעל חנות תקליטים שמנסה להבין מדוע כל החברות שלו עוזבות אותו. התחביב העיקרי שלו הוא להרכיב רשימות של שירים שמתאימים לכל סיטואציה, ובאותו אופן הוא מנסה לבחון גם את מערכות היחסים שכשלו. קתרין זיטה ג'ונס, ליסה בונה ולילי טיילור הן בין האקסיות, ועכשיו הוא מנסה להחזיר אליו את לורה (איבן איילה הדנית). הוא אפילו מרחיק עד כדי הצעת נישואים. ג'ק בלאק גונב את ההצגה בתפקיד שהפך אותו לכוכב, והפסקול מוצף בשירים של אלביס קוסטלו, הקינקס, סטיבי וונדר ורבים אחרים שתורמים לנימה הנוסטלגית הצורבת.

ברבור שחור (2011)

נטלי פורטמן זכתה באוסקר על הופעתה הרדופה במעשיית אימה פיוטית ומכשפת על רקדנית בלט שמתקשה למצוא בתוכה את הברבור השחור. נינה המעודנת והבתולית מושלמת לתפקיד הברבור הלבן ב"אגם הברבורים" של צ'ייקובסקי, אבל המנהל האומנותי של להקת המחול הניו יורקית (ונסן קאסל) חושש שאין בה את הלהט והחושניות שנדרשים לגלם את הכפילה השחורה. הוא בכל זאת מעניק לה את התפקיד, אך היא חוששת שתאבד אותו לרקדנית חדשה וסוערת (מילה קוניס), והלחצים שמפעילה עליה אמה הדורסנית (ברברה הרשי) מאיימים לרסק את נפשה השברירית. דארן ארונופסקי יצר סרט מסויט ועתיר יופי אפל על אומנות ועל האובססיה שמניעה אותה.

דרכים צדדיות (2004)

בקומדיות רומנטיות יש לעתים קרובות הפוגה קומית, שבמהלכה הגיבורה יוצאת לסדרת דייטים עם לוזרים טיפוסיים. המגוחך והפתטי שבהם הוא תמיד זה שמדבר באופן אובססיבי על נושא שולי שמעניין רק אותו. אלכסנדר פיין (שזכה באוסקר על התסריט) לקח אדם כזה והפך אותו לגיבור סרטו היפה, שמחזיר אותנו לקצב ולקשב של סרטי שנות השבעים על אנשים שתקועים בצד. מיילס (פול ג'יאמטי, האנטי-כוכב הכי נפלא באמריקה), מורה בודד, מתוסכל ועלוב מראה, הופך לחובב יין מקצועי כדי להעניק טעם לחייו המשמימים. הסרט עוקב אחר מיילס וחברו המצליחן ג'ק (תומאס היידן צ'רץ) שיוצאים למסע תענוגות אחרון לפני חתונתו של ג'ק, ובדרך מצרפים אליהם שתי נשים (וירג'יניה מאדסן וסנדרה או). באחת הסצנות היותר יפות, מיילס יוצא לדייט עם מאיה היפה (מאדסן), ובמבוכתו פוצח במונולוג ארוך על היין שהוא אוהב. מאיה מאזינה לו באמת, מבינה שהוא בעצם מדבר על עצמו, וליבה נפתח אליו. כמותה, הסרט מקשיב למצוקותיו, מלווה אותו ברגעי הגיחוך והפאתטיות, וחושף אותו כאדם שלם וראוי לאהבה.

על כלבים וגנבים (1961)

אחרי הכישלון הקופתי של "סינדרלה" ב-1959, חשבו באולפני דיסני לסגור את חטיבת האנימציה. במקום זאת הם החליטו לאמץ טכנולוגיות חדשות בניסיון לחסוך בהוצאות (כמו לעבוד עם מכונת צילום במקום לצייר הכל ביד). התוצאה היתה אחד מסרטיהם המקסימים ביותר. העיבוד לספרה האהוב של דודי סמית מספר על אמא ואבא דלמטים ש-15 גוריהם נגנבים על ידי קרואלה דה ויל חובבת הפרוות, והם יוצאים למסע מלונדון לסאפוק שבמזרח אנגליה כדי להשיב את הגורים החטופים הביתה. בהגיעם ליעד הם מגלים שקרואלה קיבצה שם 99 גורי דלמטים, ומחליטים להציל את כולם (כל דמיון למציאות שלנו הוא כמובן מקרי בהחלט). הכלבים המתוקים, דמותה המבהילה של קרואלה חצוית השיער והמסע על רקע נופי אנגליה מצוירים הפכו את הסרט ללהיט גדול. בשנות התשעים זה הפך לפרנצ'ייז עמוס ברימייקים גרועים (שנוצרו על ידי אנשים שככל הנראה אינם חובבי כלבים) ובסרטי המשך פחותי ערך, אבל הסרט הראשון הוא עדיין יהלום.

מת לחיות (1988)

ביקורות מעורבות, שחקן ראשי שהגיע מהטלוויזיה (אחרי שכוכבים גדולים כמו סטלון ושוורצנגר דחו את ההצעה), הכנסות נאות אך לא היסטריות – קבלת הפנים שסרט חג המולד הזה זכה לה בזמנו לא העידה על האימפקט התרבותי האדיר שיהיה לו בעתיד. אחר כך באו ארבעה סרטי המשך, שלל חיקויים, והמון ציטוטים. "מת לחיות" הוא מהסרטים האלה, כמו "צלילי המוזיקה", שאם כבר ראיתם אותם כמה פעמים ואתם נופלים עליהם במקרה בטלוויזיה, אתם נשארים לצפות בהם שוב. ועכשיו כשהקריירה של ברוס וויליס הגיעה לסופה העצוב, כדאי לחזור ולצפות בו בשיאו. השוטר הניו יורקי ג'ון מקליין טס ללוס אנג'לס להתאחד עם אשתו במקום עבודתה בגורד שחקים, ונתקל בחבורת טרוריסטים גרמנים, בהנהגתו של אלן ריקמן בהופעה בלתי נשכחת. כל מה שיש למקליין זה אקדח, תושייה, והמון חוצפה.

ארץ נוודים (2020)

אחד הסרטים הטובים ביותר שזכו אי פעם באוסקר לסרט הטוב ביותר נועד לצפייה על מסך גדול. אם אין לכם אחד כזה, לכו לחברים. כתוביות הפתיחה מספרות על מפעל לייצור קירות גבס בנבדה שנסגר ב-2011 אחרי 88 שנים. העיירה אמפייר שנבנתה סביב המפעל הפכה לעיירת רפאים, ופֶרן (פרנסס מקדורמנד, שזכתה באוסקר שלישי על הופעתה כאן) נאלצה לנטוש את ביתה ולעבור להתגורר בואן שלה, שאותו היא מציידת כמיטב יכולתה. הסרט עוקב אחר נדודיה במהלך קצת יותר משנה, שבמהלכה היא פוגשת אנשים כמותה שנרמסו על ידי אמריקה התאגידית ובחרו להוציא את עצמם מהמטריקס. פרט למקדורמנד ודיוויד סטרת'רן, שאר האנשים בסרט מגלמים את עצמם ומספרים את סיפוריהם על מה הביא אותם לפרוש מהמערכת. כל סיפור הוא עולם ומלואו. סרטה של קלואי ז'או מציג דיוקן אלגי מלא פיוט ורוח של אמריקה האבודה, והוא מרחיב את הריאות.

בל היפה (2013)

תחשבו על סרט תקופתי על צעירה בעלת הכרת ערך עצמי, משהו בסגנון ג'יין אוסטן, רק עם גיבורה שחורה. בהשראת ציור פורץ דרך מ-1779 – דיוקן משולב של שתי בנות דוד עטויות מחלצות – הסרט מדמיין את חייה של דידו אליזבת בל (גוגו רמבת'ה-רו המלבבת, המגלמת את רבונה רנסלייר ב"לוקי"), בת של שפחה אפריקאית וקצין ימי בריטי (מתיו גוד). לפני ששב לים הוא הפקיד אותה בידי דודו, הרוזן וויליאם מאריי (טום ווילקינסון האדיר), שופט שהשאיר את חותמו על החוק הבריטי וסלל את הדרך לביטול עבדות. הרוזן וזוגתו (אמילי ווטסון) מגדלים את דידו כשווה בין שווים, חוץ מזה שהיא לא יושבת איתם לשולחן האוכל. שילוב מוצלח של דרמה רומנטית עם פרטים היסטוריים מרתקים מייצר סרט מהנה מאוד.

ממעמקי הגהינום (2001)

"ממעמקי הגהינום" היא כתובתו הרשמית של ג'ק המרטש, כפי שרשם באחד המכתבים המיוחסים לו. דמות זו, שנותרה אלמונית עד היום, היתה תוצר מרתק של אנגליה הוויקטוריאנית, שמאופיינת בצביעות מינית מתחסדת. אחת התיאוריות סביב זהותו קשורה לקונספירציה פוליטית שמגיעה אל המלכה ויקטוריה. תיאוריה אחרת, נגועה באנטישמיות, מתייחסת לפסיכופט יהודי פולני. רבים מהנושאים הללו התגלמו בסרטם המצוין של האחים יוז. זאת יצירה גוטית מרהיבה ביופיה, ומרתקת בהערות שהיא שופכת על התקופה ההיסטורית, שכולן הארות רלוונטיות של עולמנו העכשווי. הסרט לא זכה להצלחה שהיה ראוי לה, אולי משום שהוגדר כסרט אימה בעודו חובק הרבה יותר ממרכיבי הז'אנר. הוא נוגע בנושאים חברתיים ופוליטיים, עוסק במחקר עמוק על הדמויות, וזורה על הכל קסם קולנועי אפל, עשיר ברבדים פואטיים. ג'וני דפ מעצב דמות בוגרת ושברירית עם עומק טראגי בתפקיד חוקר משטרה מכור לאופיום, שמתאהב באשה הלא נכונה. זאת דמות רומנטית-גותית שכאילו יצאה מרומן של דפנה דה מוריה ודפ מגלם אותה ברצינות, במשחק מינימליסטי, עירום ממחלצותיו המוכרות.

מיס סנשיין הקטנה (2006)

שישה בני משפחה לא מתפקדת נדחסים לתוך מיניבוס פולקסווגן ויוצאים לקליפורניה, ללוות את אוליב בת השבע (אביגיל ברסלין הנהדרת) לתחרות יופי לילדות. אבא גרגר קניר מנסה ללא הצלחה למכור מדריך להצלחה בחיים, הדוד ההומו שבור הלב סטיב קארל מתאושש מניסיון התאבדות, האח הבכור פול דאנו גזר על עצמו שתיקה עד שיתקבל לאקדמיה צבאית, סבא אלן ארקין גורש מבית אבות משום שהסניף הרואין, ואמא טוני קולט סוחבת את כולם על גבה. ארקין זכה באוסקר על הופעתו (כמו גם התסריט), אבל כולם סביבו נפלאים לא פחות. זה סרט אירוני, עגמומי ולפעמים מצחיק מאוד על אנשים שמובסים על ידי החלום האמריקאי, והוא משאיר אותנו עם לב מלא כשבני המשפחה מתאחדים לתמוך זה בזה בסצנה מגוחכת ונפלאה ביותר.