תל אביב, צאי מהדיכאון ותחזירי את מצעד הגאווה עכשיו ומיד

תל אביב אפורה מתמיד, הרחובות בדיכאון, חיי הלילה דועכים ועיריית תל אביב-יפו משועממת. זה נראה כאילו העיר שלנו נשחקה והתעייפה מהלחימה. ירד לה. והיא לא מצליחה להרים. היא עדיין מנסה לזייף צהלולים, עם לילה לבן או איזה מרתון, אבל זה יוצא לה מונוטוני וחסר כריזמה. העיר השמחה והצבעונית שלנו, זו שהכניסה למדינת ישראל את הצבע ללחיים, איבדה את שמחת החיים שלה והאמת היא שאפשר להבין אותה.

מגפת הקורונה עצרה בהינף יד את תנופת הצמיחה של תל אביב-יפו, שהגיעה לשיאה עם אירוח האירוויזיון בעיר. רבים מיזמי התרבות והבילוי קרסו ועסקים רבים נעלמו. בעוד אנו מנסים להתאושש, פרצו לחיינו המלחמות הקשות והארוכות שידענו: המלחמה על הדמוקרטיה והמלחמה על ישראל. תושבי העיר התגייסו בהמוניהם ורבים לא ישובו לעולם. כיכרות העיר הפכו לכיכרות של הנצחה, של דאגה ושל דמעות.

הדיכאון של תל אביב הוא לא רק עצוב, הוא מסוכן מאוד. לעיר שלנו תפקיד קריטי בשמירת המורל הלאומי, שנמצא על סף שבירה מוחלטת. מבלי להפריז, אפשר להניח שההשפעה הרוחנית של העיר לא מסתכמת בתושבי ישראל, אלא מחלחלת לקהילות יהודיות ליברליות בכל העולם, שרואות בתל אביב נקודת אחיזה, תרבותית ומוסרית, לערכים הליברליים הנעדרים כליל מהשיח של הממשלה.

>> לאנשים שחיים בת"א יש הרבה מה להפסיד. זה הזמן לעצור הכל // טור דעה
>> קררו את הלחץ: העסקים של ת"א צריכים אתכם גם בימים החמים // טור דעה

ואין מדד שזועק את מצב המוראל העגום של העיר כמו ביטול מצעד הגאווה של 2025. האירוע השנתי הגדול, השמח והצבעוני שלנו, זה שמכניס מדי שנה זריקת אנרגיה עוצמתית, פיצוץ של אהבת החיים ושל שחרור מחסומים, נעלם כלא היה. עקבותיו נעלמו עם פרוץ המערכה באיראן, שעות ספורות לפני שיצא לדרכו, ומאז עברו חודשים והעירייה החליטה למסמס אותו. התנהגות דיכאונית קלאסית (אירועי תרבות עירוניים אחרים שהמלחמה דחתה דווקא מתקיימים, אגב).

זהו רגע של מבחן אדיר לקהילה הגאה. לא הייתה שנה שבה נזקקה העיר והמדינה למצעד הגאווה, כמו השנה הזו. אין דרך ראויה יותר להתנגד לשמיכת הדיכאון המכסה את עירנו ואת ארצנו, מאשר להתנער ממנה עם מצעד של שמחה ואהבה. אין הזדמנות טובה יותר להוכיח את ערכה של הקהילה לעם ישראל, מאשר ברגע הזה, בו הוא זקוק לנו ולמה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב מכולם; להרים.

 

האירוע השנתי הגדול, השמח והצבעוני שלנו, זה שמכניס לעיר מדי שנה זריקת אנרגיה עוצמתית, פיצוץ של אהבת החיים ושל שחרור מחסומים, נעלם כלא היה

 

אי אפשר לדמיין קהילה שמתאימה יותר מהקהילה הגאה למשימת העלאת המוראל. הצבעוניות שלנו והמיניות שלנו, אהבת החיים ושמחת הריקודים, הבחירה שלנו לאורך כל ההיסטוריה להיאבק עם חיוך, עם איפור ועם פאה. הקהילה הגאה יודעת להרים כמו שאף אחת לא יודעת. ישראל זקוקה עתה לערכים המשתקפים בדגל שלנו, ערכי החופש, השלום והאהבה. ישראל זקוקה לקהילה הגאה.

אם העירייה עצובה מדי בכדי להפיק את המצעד, עלינו להפיק אותו בעצמנו. מצעדי הגאווה מעולם לא היו תוצר של יכולת ממון או של רצון השלטון, הם תמיד היו פרי יצירתנו, העממית והעצמאית. הם נוצרו רק כי בחרנו בהם ובחרנו בעצמנו. מצעדי הגאווה נוצרים כאשר אנחנו בוחרים לצאת מהדיכאון ולהיות יחד. אנחנו מוכרחים לעשות את זה עכשיו. בשבילנו, בשביל העיר שלנו ובשביל העם שלנו. לא סתם קראו לנו העליזות והעליזים. LETS MAKE ISRAEL GAY AGAIN!
>> אימרי קלמן הוא יו"ר אגודת הלהט"ב לשעבר, יזם ופעיל חברתי