התנועה לעידוד השנ"צ: 10 מקומות לנרמל בהם נמנום בציבור

החיים הם תקופה מעייפת ביותר, הימים ארוכים מדי, הלילות קצרים מדי, וכל מה שאנחנו רוצים ורוצות זה לישון. ודי ברור מתי זה צריך לקרות: בצהריים. תקראו לזה סייאסטה, תקראו לזה שלאפשטונדה, עמים ותרבויות רבות כבר הפנימו את הצורך האקוטי הזה ודאגו לפנות איזה שעתיים-שלוש באמצע היום לשנ"צ איכותי. גם ישראל השתייכה בעבר לציוויליזציה הנפלאה הזאת, חנויות היו נסגרות בין שתיים לארבע ואת מי שהיה מרעיש בשעות הקודש הנ"ל היו מגלים לקפריסין, אבל איבדנו את זה יחד עם התמימות ועם רבין. המחשבה על שנ"צ באמצע השבוע הפכה כמעט בלתי נתפסת. נכנענו לטרור הערנות. הובסנו בקרב על זכות הנמנום.

את הבעיה המהותית הזאת אפשר לפתור בדרך אחת בלבד: מאבק חסר פשרות לנרמול השנ"צ בפרהסיה. עבור מרבית התל אביבים, גיחה הביתה באמצע היום למטרות פאוור-נאפ אינה אופציה כלל, כי הנסיעה מצד אחד של העיר למשנהו ובחזרה צפויה לארוך כחצי יום עבודה בממוצע, ולכן דרושות אלטרנטיבות שנ"צ ציבוריות, מקומות שאפשר לעצום בהם עיניים, להירגע, לנוח באופן מוגן ולנחור באין מפריע. ואנחנו יודעות בדיוק איפה לעשות את זה.

שנ"צ על מזרקה // כיכר דיזנגוף

אם כבר שנ"צ בפרהסיה, אז שיהיה הכי בפרהסיה שאפשר, בפופיק של הצנטרום של לב העיר, באמצע הכיכר הנהדרת שהוחזרה לציבור רגע לפני הקורונה. כמעט בכל רגע של היום תוכלו לראות שם אנשים שונצים להנאתם, חלקם ממש על שפת המזרקה של יעקב אגם, נהנים מקולות פכפוך המים ומהרעש הלבן של המולת הרחוב. קלאסה.
יתרונות: הנמנום במיקום כה מרכזי הוא הצהרת כוונות כלפי העולם, ואם תצליחו לשנוצ כאן – תוכלו לשנוצ בכל מקום.
חסרונות: אין מספיק צל בימים החמים,  יש ילדים בתוך המזרקה והם ישמחו להשפריץ עליכם, יש אוטובוסים שמפריעים לתנומה רצינית

הלו, ילדה, לא להשפריץ בין שתיים לארבע. כיכר דיזנגוף (צילום: אלכסי רוזנפלד/גטי אימג'ס)

שנ"צ בחצר האחורית // בתי קפה ברחבי העיר

אל תגידו שאנחנו שלחנו אתכם, אבל למספר בתי קפה בעיר יש חצר אחורית נהדרת, לפעמים יש בה גם ספות או כיסאות נוח, ואם המקום לא עמוס מדי והזמנתם קפה וסנדוויץ', אף מלצר לא יפריע את שנת היופי שתתפסו שם. למה אין בית קפה שמשכיר מקום לשנ"צ על בסיס שעתי? הטכנולוגיה קיימת.
יתרונות: החצרות האחוריות של בתי הקפה נעימות, ירוקות ושקטות. יש גם אחלה קפה להתעורר איתו.
חסרונות: פדיחות, אוקוורדנס וקרינג' למכביר אם מעירים אתכם. לא מומלץ ליותר מפאוור-נאפ.

שששש, אל תספרו לאף אחד. החצר של קפה אסמבלאז' (צילום: רן בירן)

שנ"צ של תרבות // ספריית הסינמטק

ספריות הן לא מקום לישון בו, וברובן ישלחו אתכן ספרניות זועפות לישון בבית שלכם, אבל השקט המבורך שלהן הוא מצע נוח לשנ"צ אידיאלי. בספריית הקולנוע של הסינמטק נרשם ביצוע מדהים של אחד מחברי מערכת טיים אאוט שערך במקום שנ"צ בן יותר משעתיים ואיש לא בא לבדוק אם נפטר בשיבה טובה. איזה סרט.
יתרונות: לפני השנ"צ אפשר לרכוש מעט השכלה קולנועית, המקום שקט ונעים, האנשים חביבים וסובלניים, ויש סיכוי טוב ליקיצה טבעית.
חסרונות: לא אמורים לישון כאן אומרים לכם. עשו זאת על אחריותכם בלבד או קנו כרטיס לסרט כמו בני אדם תרבותיים ולכו לישון באולם הקולנוע.

ספריית הקולנוע בסינמטק (צילום: יח"צ)

שנ"צ על הדשא // כיכר השוטר

תל אביב מדשאות מעטות לה, ורובן אינן מוצלות ורחוקות ממרכז העיר. המדשאה של הכיכר הקטנה בצומת טשרניחובסקי-בוגרשוב נראית כמו המקום האחרון שתצליחו לשנוץ בו כמו בני אדם, אבל אם תתיישבו בצל אחד הדקלים בגבכם אל הגזע עם איירפודס באוזניים תקבלו תנאים לא רעים בכלל לתנומת צהריים קצרה ואיכותית. גן מאיר הסמוך מכיל אמנם ספוטים לא רעים לשנ"צ, אבל שם יש יותר אנשים, ילדים וכלבים שיפרו את מנוחתכם. לא משנה איך גילינו.

יתרונות: מיקום מרכזי, גינה קטנה ולא מאוישת, קירבה מקסימלית לקפה ומאפה ב"לה מולאן", מסר שכולו "פאק יו" לעולם.
חסרונות: דשא זה מגרד וצפצופי הייאוש של פקק התנועה הנצחי בבוגרשוב יחדרו גם את האוזניות המשובחות ביותר.

כיכר השוטר (צילום: ד"ר אבישי טייכר, ויקיפדיה – CC BY-SA 4.0)

שנ"צ תל אביבי // שדרות העיר

כולם אוהבים את השדרות בעיר, מעטים מדי מנצלים אותן לסייאסטה טובה באמצע היום, כנראה מתוך חשש שייחשבו בטעות למחוסרי דיור או יתוצפתו על ידי מכרים בעודם מזילים ריר על הלחי מתוך שינה. בחרדות שלכם אנחנו לא יכולים לטפל, אבל שנ"צ קצר על כיסא נוח בשדרות רוטשילד או השתרעות לחרופ מתון על ספסל בשדרות בן גוריון הם טיפול אנטי-חרדתי בפני עצמם, מפלט ירוק, רוגע וישנוני מתלאות העיר. זהו השנ"צ התל אביבי האולטימטיבי. הביטו בתמונה ונראה אתכם אומרים שזה לא נראה כמו הזמנה לנמנום אורבני.

יתרונות: הצל הטוב והמיטיב של השקמים, השקט היחסי לעומת רחובות סואנים, מגוון אפשרויות נמנום בישיבה, שכיבה ורביצה.
חסרונות: מכוניות צופרות משני צדי השדרה, אפס פרטיות, פקחי עירייה נודניקים שעשויים להחליט שאסור לכם לשכב על ספסל.

חלומות נעימים מתמיד. שדרות רוטשילד (צילום: אילן ספירא)

שנ"ץ על הים // חופי תל אביב

אין דרך נעימה יותר להירדם מאשר לצליל רשרוש הגלים, וישנן דרכים רבות מספור להשלים שעות שינה על שפת הים של תל אביב: על טריבונות העץ הנאות של הטיילת, על מגבת חוף פרושה על החול החמים, על כיסא נוח כשהפרצוף שלכם מכוסה במגבת. אבל הכי קלאסה: לשכור בהנחת תושב מיטת חוף ושמשיה, לקפל את המגבת לכדי כרית ולהתעורר שעתיים אחר כך רעננים, אנרגטיים ועם דוגמא של המגבת טבועה על הפרצוף. טבילה קצרה אחרי השנ"צ האיכותי הזה היא פרקטיקה משנת חיים.
יתרונות: אתם על חוף הים באמצע יום עבודה, איזה עוד יתרונות אתם פאקינג צריכים?
חסרונות: חול, חול בכל מקום. כן, גם שם.

הנה, יש לכם מיטה, רק תביאו שמיכי מהבית. חופי תל אביב (צילום: שאטרסטוק)

שנ"ץ ספרותי // בית אריאלה

אסור לישון בבית אריאלה. זה מקום נהדר שמיועד לקריאה, לימוד וחובבי ספרים ולא לפדלאות טרוטות עיניים כמונו. אבל הספרייה העירונית העצומה והמשופצת היא מקום חמים ונעים עם מגוון אזורים ומתחמים, יש בה ספות רביצה ופינות קריאה למכביר, ולפעמים קורה שבזמן התעמקות בספר העיניים פשוט נעצמות, ואופס, הנה אתם חולמים על דויסטוייבסקי וטולסטוי למרות שלא הייתה לכם שום כוונה לעשות שנ"צ, והכל כמובן בתום לב.
יתרונות: זה באמת אחד הלוקיישנים הציבוריים הסגורים הכי נעימים בעיר. בעיקר בחורף.
חסרונות: אם קיבלתם פעם נזיפה מספרנית אתם בוודאי יודעים שזו אחת מ-5 הדרכים הגרועות ביותר להתעורר בהן.

כן, זה נוח כמו שזה נראה. הגלריה בבית אריאלה (צילום: אמנון חורש)

שנ"צ אקטיביסטי // מלון קמפינסקי

אחת הקטסטרופות העירוניות הגדולות של העת הזאת היא השצ"פ, אותו "שטח ציבורי פרטי" שמעניקה העירייה ליזמי נדל"ן שבונים מגדלים, שטח שאמורה להיות בו "זיקת הנאה לציבור" אך בפועל משמש מצע לכל תרגיל אפשרי לגירוש וניטרול הציבור שמנסה להפיק ממנו הנאה. שצ"פ שכזה אפשר למצוא בלובי המגדל של פייסבוק ברוטשילד 22 וגם באטריום של מלון קמפינסקי (הירקון 51). השומרים במקום ינסו להציק לכם, אבל זכותכם החוקית היא לשהות במקום כרצונכם ולנמנם כאקט אקטיביסטי.

יתרונות: ספות וכורסאות, קורת גג וארבע קירות שמגינים מפגעי מזג האוויר, האקטיביזם הכי קל בעולם.
חסרונות: אמרנו שהשומרים מנג'סים? כי הם ינג'סו.

זכות הציבור לנמנם פה. השצ"פ במלון קמפינסקי (צילום: רועי רוה רוביצ'ק)

שנ"ץ סודי // כיכר היל

הקלאסיקה של השנ"צ בפרהסיה היא השנ"ץ בפארק, בגינה או בגן הציבורי, שם צריך לחפש ספוט מבודד ושקט שנסתר מכל עין כדי להבטיח שלאפשטונדה איכותי. אלב מה לגבי גינות שעצם מהותן נסתרת ומבודדת? כזו היא הגינה הקטנה והקסומה בכיכר היל שמתחבאת לכם בין רחוב הורקנוס לרחוב יהושע בן נון. אפשר לחלוף על פניה בקלות מבלי לחשוד שמסתתרת בה גינה סודית נפלאה, ולכן היא גם שקטה להפליא. אם אתם בסביבה אל תהססו. אפילו אם כבר לא צהריים.
יתרונות: הכל.
חסרונות: אין.

כיכר היל (צילום: נמרוד סונדרס)

שנ"ץ פסטורלי // פארק וולפסון

האגם של פארק וולפסון הוא הלוקיישן הכי פסטורלי בעיר והעצים הפזורים סביבו הם ספקי שנ"צ ידועים לכל מי שגר באזור. כל מה שצריך זה שמיכת פיקניק להתעלף עליה ולהתמסר לקול פכפוך המים וציוצי הציפורים. ספק אם יש פארק מוצלח מזה בעיר (סליחה, פארק המסילה, אבל אתה לא באותה ליגה).

יתרונות: תראו את התמונה הזאת.
חסרונות: ממוקם בקצה מזרח העיר על גבול רמת גן, ויש גבול כמה רחוק אנחנו מוכנים להגיע בשביל שנ"צ. סתם, אין גבול למה שאנחנו מוכנים לעשות בשביל שנ"צ.

כמו לישון בחיק הטבע. פארק וולפסון (צילום: דוברות עיריית ת"א-יפו)