אלבום הבכורה של שמיר צבעוני ואקלקטי כמו אייטם בבאזפיד

הגבול בין פרפורמנס כיפי שמנער את הסטריאוטיפים לבין ניסיונות חובבניים באלקטרו־צומי הוא דק. שמיר מדלג מעליו בקלילות

שמיר. צילום: יח"צ
שמיר. צילום: יח"צ
18 ביוני 2015

מצעד הגאווה ששטף את העיר לפני שבוע עשה אמנם טוב לכלכלה, לשמחה בלב ולטראפיק בגריינדר, אבל בפן המוזיקלי קשה להגיד שהאירוע השנתי מתאפיין באנינות, עם כל הכבוד לקונצ'יטה וורסט. בייחוד למי שאוהב את האלקטרוניקה הקווירית שלו פחות שרירית ואצטדיונית, יותר רזה ובוטיקית, עם יותר סוכריות קופצות ופחות סטרואידים ושמן שיזוף.

שמיר הוא הדובדבן המתוק בראש תהליך מוזיקלי תרבותי שהתעצם בעשור האחרון וכובש ממש עכשיו את המעוז האחרון שלו – המגדר. שבירת המחיצות שנעשתה עד היום בין ז'אנרים מוזיקליים, גבולות גיאוגרפיים והיררכיות תרבותיות (תחשבו על מ.י.ה, דיי אנטווד או הבלקן ביט בוקס) החלה למסמס סוף סוף את הגבולות המיניים. גם אצלנו יש כבר ניסיונות כאלה – הקליפים הג'נדר־בלנדריים של אדם קלדרון וצמד הטראפ־היפ הופ EZB הם דוגמאות מקומיות וכך גם הפרפורמנס של אוריאל יקותיאל – כך שמזמן לא מדובר בטרנד שולי.

צריך להודות – הגבול בין פרפורמנס כיפי שמזיז את הרגליים ומנער את הסטריאוטיפים לבין ניסיונות חובבניים באלקטרו־צומי הוא דק כמניפה, ולא כולם עומדים באתגר. שמיר דילג על המשוכה הזאת בקלילות. כל אחד מהקליפים שהוציא בשנה האחרונה היו בול פגיעה. שילוב של אטיטיוד הומוריסטי בלי חשבון, אקלקטיות צבעונית של אייטם בבאזפיד וביטים אלקטרוניים שדופים שלא לוקחים את עצמם ברצינות כמו חלק גדול מהפקות הדאנס במצעדים או השיר שלקח את האירוויזיון השנה (אחלה שיר). שמיר הביא מין גרסה נשית לסטרומאה, בלי הצורך בתרגום מצרפתית.

שורה של קליפים ויראליים הם אמנם הישג לא מבוטל, אבל אלבום שלם ומגובש הוא משוכה גבוהה יותר ששמיר עובר בציון מספיק. אל הלהיטים שכבר אהבנו והדבקנו על הוול מצטרפות באלבום סוכריות קופצות כמו "Make a Scene", שהוא כמו שיר של דוקטור סוס על בחורים ובחורות וסקס; "Youth", שבו שמיר נשמע כמו כוכב הדיסקו המנוח סילבסטר; "Hot Mess", שמזכיר שגם לצמד הניאו־אייטיז הקנדי כרומיאו יש שיר מוצלח יותר באותו שם ושבסך הכל רב הדמיון בין הצמד ובין שמיר.

כיוון שמדובר באלבום שלם שמתיימר לשטוח סגנון של אמן חדש, לצד הלהיטים הקלילים כנוצה יש גם שתיים־שלוש בלדות רגועות שלא משאירות רושם גדול, וזה בסדר בהתחשב בגילו של הכותב. הקול החמוד של שמיר הוא מושלם ללהיטי מועדון שמעיפים אותך בכאן ובעכשיו ומתנדפים בקלות, אבל מחזיק פחות מנגינות של ממש. ובכל זאת, כאלבום פופ עונתי הוא מדיף ריח נעורים מתוק וחד פעמי כמו גלידה בקיץ. לא תאכלו אותו עכשיו ועוד רגע הוא יימס.