זכיתי בחבר חדש, אמיתי ומשוגע. אלון אבוטבול תמיד יהיה בלב שלי

את אלון אבוטבול הכרתי דרך דורי סדובניק, חבר מאוד קרוב שלי. בדיוק חזרתי מלוס אנג׳לס ובבוקר דורי התקשר ואמר שהוא מגיע אליי עם חבר שהוא רוצה שאני אפגוש. אחרי כמה משפטים עם אלון הרגשתי שפגשתי חבר חדש, מישהו שדומה לי ושונה ממני מאוד. 

כל היום עבדנו על שיר והם נשארו אצלי באולפן עד מאוחר בלילה. בבוקר שלמחרת קיבלתי הודעה מאלון – "בוקר טוב אהוב שלי, נסיך, בוא נשתה קפה ביחד!". באמת התאהבות ממבט ראשון. מאז עבדנו על אלבום, קצת יותר משנה וחצי. סיימנו שבועיים לפני שהוא נפטר! בעצם בלילה שלפני שלחתי לו את העטיפה של האלבום, שבדיוק קיבלתי מהמעצבת (ומי שעזרה לנו בקונספט לצילום העטיפה) הדר ברק, והוא כתב לי – "משגע! מדהים! יש את זה!".

החברות שלי עם אלון גדלה מפגישה לפגישה. מסשן מדיטציה עמוק, ארוך ומשמעותי לרגעי מוזיקה מלאים בהשראה, יצירתיות ותוכן. הוא הכיר לי את החברים והמשפחה המיוחדים שלו ואני הכרתי לו את שלי. זכיתי בחבר חדש, אמיתי ומשוגע. לפני כמה חודשים נסענו ביחד לסופ"ש במדבר ליד לוס אנג'לס, ג'ושוע טרי. מקום מיוחד מאוד, מלא באווירה חייזרית, בירח מלא. שנינו הרגשנו ודמיינו שאפשר פשוט להמשיך את המסע, לנסוע לאריזונה וללאס וגאס ואולי לחזור ללוס אנג׳לס אחר כך. אבל הייתה לשנינו עבודה חזרה בעיר והמסע הזה שדמיינו נשאר אפשרות ושיחה בינינו על העתיד. 

את האלבום הקלטנו אצלי באולפן בשני סשנים מרוכזים, שבועיים כל אחד. אלון גם התגורר אצלי בתקופה הזאת, מה שעוד יותר חיבר בינינו. אחרי שעשינו סקיצות שנינו כדי להבין את המבנים של השירים, הטמפו שלהם והמילים, הזמנתי את החברים האהובים והקרובים שלי שיבואו להקליט – אבישי כהן על חצוצרה, ניתאי הרשקוביץ, מאיה דוניץ ונעם חבקין (אח שלי!) על קלידים ופסנתר, אביב כהן, אמיר ברסלר ותמיר ברזילי על תופים, אלכס משה, קרן ודנה דוניץ על קולות, תמוז דקל, גילברט ברויד ויונתן אלבלק על גיטרות. זה נשמע קלישאה, אבל באמת שלכל אחד ואחת מהם אלון התחבר, הוא החליף טלפונים וכתב ברכות, ביקש לשמוע סיפורים וסיפר סיפורים משלו ונהנה להכיר בן אדם חדש. 

>> אלון אבוטבול ז"ל: פרידה מכוכב הקולנוע האמיתי הראשון בישראל
>> מאלון אבוטבל למדתי איך נראים, מתנהגים ומרגישים גברים אמיתיים

את השיר "מעבר לעיקול" כתבנו ביום מאוד חם בקיץ הקודם. ישבנו בחוץ על המרפסת, עשינו מדיטציה והזענו. משם גם הגיעה השורה הפותחת את השיר – "יושב פה מזיע". יום אחרי שהקלטנו אלון הרגיש שאפשר עוד לעבוד על המילים והצעתי שנדבר עם צרויה להב, אמא אהובה של חבר מאוד קרוב שלי, יונתן אלבלק. היא עזרה להשחיז עוד את המילים למקום יותר מעניין. 

ליום ה-30 למותו החלטנו המשפחה ואני לשחרר את השיר "מעבר לעיקול" שעשינו אלון ואני בעברית (האלבום כולו באנגלית). את המוזיקה עשיתי מהר מסימפול של תקליט וסינטים. ביום שאחרי השבעה, אחרי הביקור בקבר, הגיעו לבית שלי חברים והמשפחה של אלון. היה צהריים נעים ואחרי דיבור עם מיכאל, בנו הבכור של אלון ומוזיקאי בחסד, החלטנו להחליף את הסינתים ב"נאי" (חליל טורקי) שמיכאל ינגן. יום אחרי זה, בתוך כל האבל והעצבות הגדולה, ישבתי עם גל תורן לסשן מוזיקה ושיחה. הוא הקשיב לסינגל ונתן הערות חכמות. הכפלנו את השירה של אלון לסוף – "עוד רגע היא תשוב".

ביום האחרון של השבעה הגיעה חברה טובה שלי יעל אבקסיס. היא הכירה את אלון הרבה מאוד שנים ואהבה אותו מאוד. היא הייתה מאוד מאוד עצובה. דיברנו המון ובכינו. לפני שהיא הלכה היא אמרה לי – "אתה יודע איזה עילוי אלון היה בתוך הגוף הזה, הכלא הארצי הזה. תחשוב איזה עילוי הוא יהיה עכשיו שהוא משוחרר מהפיזיות הזאת. כמה ניסים ונפלאות נראה ממנו". זה היה לי כמו קסם לשמוע את הדברים האלה ומיד הסכמתי. אני מרגיש בר מזל שזכיתי להכיר אותו כל כך מקרוב ולבלות שעות איתו בתוך חוויות עמוקות של חברות ויצירה. הוא תמיד יהיה בלב שלי.