האלימות תגיע אליכם: תל אביב לא יכולה להתעלם עוד מהכיבוש

הגיע הזמן שנדבר על מה שקורה בשטחים. גם בתל אביב. אנחנו שומעים על זה יותר ויותר בחדשות וברשתות החברתיות: אלימות, לינצ'ים, התעמרות ותקיפות של מתנחלים כלפי פלסטינים בשטחי יהודה ושומרון. התמונות שמגיעות משם מחרידות: מתנחלים רעולי פנים מיידים אבנים בפלסטינים, תוקפים רועי צאן ואת הצאן עצמו, מתעמרים בילדים פלסטינים בדרכם לבית הספר, מאיימים בנשק חם, הורסים בתים ורכוש של פלסטינים או משתלטים על גן ילדים, לפעמים בחסות הצבא שנוכח במקום. אנחנו שומעים וממשיכים הלאה. מה לנו ולמה שקורה שם בשטחים בין הפלסטינים והנערים היהודים האלימים האלה מהגבעות? זו הרי "תופעה שולית" כפי שקרא לה ראש הממשלה בנט, בעקבות ציוץ של השר לביטחון פנים עמר בר-לב. 

אלימות מתנחלים היא לא תופעה שולית. היא חלק בלתי נפרד ממפעל ההתנחלויות והשליטה היהודית בשטחי C והיא גם זוכה להגנה מצד הצבא ורשויות החוק

בשבוע שעבר צייץ בר-לב צייץ על פגישה שקיים עם תת-מזכירת המדינה האמריקאית וציין שהיא התעניינה באלימות המתנחלים. זה הספיק כדי להקפיץ לפיד הימני את הפיוז – פוליטיקאים מימין, גם מתוך הממשלה, תקפו את בר-לב על כך שהוא ממציא מונח, שאלימות מתנחלים לא קיימת, לעומת אלימות פלסטינית כלפי "ההתיישבות הצעירה". הכעס הופנה גם כלפי שר הבטחון גנץ שהכריז השבוע ש"פשעי שנאה של יהודים מובילים לטרור".

חיילים מפרידים בין פלסטינים ומתנחלים בכניסה לכפר בורקה (צילום: ג'עפר אשאטייה/AFP/גטי אימג'ס)

אבל אלימות מתנחלים היא לא תופעה שולית. היא חלק בלתי נפרד ממפעל ההתנחלויות והשליטה היהודית בשטחי C והיא גם זוכה להגנה מצד הצבא ורשויות החוק. ההשתלטות על קרקעות של פלסטינים נעשית, בין היתר, באמצעות הקמת מאחזים, "חוות חקלאיות" הן נקראות, שהמדינה אמנם לא מכירה בהן רשמית כהתנחלויות אך מספקת להן שירותים חיוניים. מהמאחזים האלה יוצאות רוב התקיפות של רעולי פנים יהודיים על כפרים, מטעים ומרעי צאן פלסטינים. חיילים עדים למקרי האלימות וההתעמרות בפלסטינים ופעמים רבות מחפים על המתנחלים האלימים, כפי שראינו בתמונה של מתנחל מחזיק בנשק ויורה לעבר פלסטינים כשלצידו עומד חייל מחויך. לרוב החיילים מרחיקים מהשטח או עוצרים דווקא את הפלסטינים שנפלו קורבן להתקפות, או עומדים מנגד בזמן שהפורעים היהודים עושים מה שבא להם.

כל נסיון לטפל במצב העגום בשטחים ובאלימות המתנחלים זוכה למתקפות מהצד הימני של המפה נגד "עוכרי ישראל" ו"אנטי ציוניים", בעוד שדווקא טיפול בנושאים האלה עשוי לשפר את מצבה של ישראל בעולם

האלימות בגדה רחוקה כמובן מלהיות חד צדדית. ביום חמישי האחרון חמושים פלסטינים ירו לעבר רכב של יהודים בדרך למאחז חומש, פצעו שניים והרגו אחד, יהודה דימנטמן ז"ל, בן 25 במותו. וזה רחוק מלהיות המקרה המזעזע היחיד מהזמן האחרון. אבל בעוד שהצבא והמשטרה פועלים במרץ כנגד כל ניסיון פגיעה של פלסטינים ביהודים ומושקעים תקציבים ומאמצים כדי למנוע מקרים שכאלה, לפלסטינים אין כמעט למי לפנות במקרי אלימות ופגיעה בהם ואין מי שמגן עליהם. זה לא שיש להם צבא או משטרה משלהם. התלונות לכוחות הביטחון הישראלים לא מטופלות ולעתים גוררות צעדים כלפי אלה שהתלוננו, כמו ביטול אשרות עבודה בישראל.

מתנחלים חמושים בנשק מאיימים על פלסטינים בפאתי הכפר בורקה (צילום: ג'עפר אשאטייה/AFP/גטי אימג'ס)

ומה לגבי המקרים שבהם הצבא הוא זה שמתעמר בפלסטינים, כלומר בפעמים שהוא נתפס במצלמות – כמו למשל כשחיילים העירו באמצע הלילה ילדים בחברון כדי לצלם אותם או במקרים שבהם נותנים חסות לאלימות המתנחלים – תגובת הצבא היא ש"הנהלים יחודדו" וזה במקרה הטוב. הנהלים ממשיכים להתחדד ומקרי האלימות ופשעי השנאה ממשיכים גם כן. ובזמן שמקרי האלימות והפיגועים כלפי יהודים זוכים לגינויים מכל צידי הקשת הפוליטית, אלימות המתנחלים וההתעמרות בפלסטינים חפים מפשע זוכות לביקורת רק ממספר בודד של פוליטקאים אמיצים, בזמן שאחרים מכחישים את התופעה, מקטינים אותה או מוצאים לה צידוקים. אם אלימות היא אלימות, מה פשר היחס הדיפרנציאלי במקרה הזה אם לא גזענות?

לא חייבים לנסוע ללוות רועי צאן פלסטינים בבקעה כדי להגיב למצב (למרות שזו גם אפשרות). אפשר לקפוץ למאהל המחאה בשרונה או לתרום לאחד מהארגונים העוסקים בזה. אפילו לשתף ברשתות זה משהו

נישול זכויות האדם הבסיסיות מהפלסטינים ומקרי האלימות בשטחים הן נקודה עיוורת בסדר היום הציבורי בישראל. נקודה שחייבים לשפוך עליה אור. אנחנו צריכים לעסוק בזה, גם כאן בתל אביב, כמו שאנחנו מדברים על מצב התחבורה הציבורית ויוקר המחייה. זה קריטי באותה המידה. המצב בשטחים לא נשאר שם, אלא זולג לתוך גבולות המדינה והתנהלות הצבא והמדינה שם מעידה גם עלינו. כל נסיון לטפל במצב העגום בשטחים ובאלימות המתנחלים זוכה למתקפות מהצד הימני של המפה, במטרה להציג את הממשלה והפוליטקאים שמעזים לפעול נגד התופעה ולבקר אותה כעוכרי ישראל ואנטי ציוניים, בעוד שדווקא טיפול בנושאים האלה הוא הדבר הציוני לעשותו והוא מה שעשוי לשפר את המצב של כלל התושבים בגדה וגם את תדמיתה של ישראל בעולם. 

פלנגת מתנחלים חמושה מקבלת ליווי צבאי סמוך לכפר בורקה (צילום: ג'עפר אשאטייה/AFP/גטי אימג'ס)

פוליטיקאים מהימין לא מהססים לרקוד על הדם ומשתמשים בכל מקרה אלימות כלפי יהודים כטיעון ציני נגד הממשלה בכלל ונגד אלה המעזים לצאת נגד פשעי השנאה מצד המתנחלים בפרט, במטרה להסיט את תשומת הלב מהתופעה ובניסיון לערער יותר ויותר את מצב הממשלה הנוכחית, שהליכוד רק מחכה שתיפול בשביל שנתניהו יחזור לשלטון. את הנוהג להתסיס את השטח בשביל רווח פוליטי אנחנו מכירות וזוכרות היטב מצד נתניהו ושותפיו. ומעבר לכל זה, כמה עוד נוכל להתהדר בטייטל "הצבא המוסרי בעולם" בזמן שמעשי אלימות כאלה מתרחשים בחסות הצבא? 

בשבועות האחרונים קם בתל אביב מאהל מחאה חדש תחת הכותרת "מסתכלים לכיבוש בעיניים" מול מתחם שרונה. קומץ של אזרחיות ואזרחים, רובם יוצאות ויוצאי מחאת בלפור, מגיעים לשם בכל סוף שבוע, מחמישי בצהריים עד שישי בצהריים, כדי להעלות את המודעות למתרחש בשטחים וכדי לדבר עם העוברים והשבים על הנושא, גם תחת קללות ואלימות כלפיהם ממי שלא אוהב את הנוכחות שלהם שם. הפעילות של המאהל מצטרפת לפעילות רבת השנים של ארגונים שונים כמו בצלם, שוברים שתיקה, שלום עכשיו ועוד שפועלים למען הזכות הבסיסית של פלסטינים לחיות בשלום ונלחמים על אופיה המוסרי של המדינה.

לא חייבים לנסוע ללוות רועי צאן פלסטינים בבקעה כדי להגיב למצב (למרות שזו גם אפשרות). אפשר לקפוץ למאהל המחאה בשרונה, להצטרף לאחד מהסיורים של שוברים שתיקה או שלום עכשיו או לתרום לאחד מהארגונים השונים העוסקים בזה. אפילו לשתף ברשתות זה משהו. מה שקורה בשטחים מעיד ומשפיע גם עלינו, הגיע הזמן שנקח אחריות.