אל"מ באטרפליי: להקת המחול של הטרנסג'נדרית הראשונה בסין

להקת המחול ג'ין שינג, שתופיע בשבוע הבא במרכז סוזן דלל (במסגרת אירוע "שנת התרנגול" לציון 25 שנות יחסים דיפלומטיים עם סין), היא להקת המחול המודרנית הראשונה בסין. זה כשלעצמו ראוי להתייחסות, אבל הדבר שמושך הכי הרבה תשומת לב בלהקה, לטוב ולרע, הוא סיפור חייה של המייסדת שלה: ג'ין נולדה כילד, התגייסה ללהקת המחול הממלכתית של הצבא הסיני והתקדמה בשורותיה עד לדרגת אלוף משנה. בסוף שנות ה־90, כשהייתה בת 29 וכבר אחרי פרקים בניו יורק וברומא, שם למדה ולימדה מחול, היא עברה ניתוח לשינוי מין – הראשון בסין שאושר על ידי השלטונות. עד היום ג'ין היא אחת הטרנסג'נדריות היחידות בסין שהוכרה כאישה באופן רשמי, והיא מנחה את אחת מתוכניות הטלוויזיה הנצפות והאהובות ביותר בסין.

"אני חושבת שהדבר שהוביל את העשייה שלי לכל אורך השנים הוא הסקרנות", אומרת ג'ין, "העולם הזה מרתק אותי ומושך אותי לגלות עליו כל הזמן דברים חדשים, כי אני חווה אותו כגדול כל כך ואותנו כקטנים. אני רואה סביבי הרבה אנשים צעירים שחולמים בהקיץ, מדמיינים כל מיני דברים ומדברים הרבה, הם מלאים ברעיונות ומחשבות אבל אף פעם לא עושים ולו צעד אחד. כשיש לי מטרה אז הצעדים שלי להשגתה ברורים לי מאוד. רק עשור אחרי שהקמתי את הלהקה התחלתי להבין 'אלוהים אדירים, משהו קרה'.

"הרבה אנשים חיים בחלומות. בסין אומרים 'בני אנוש אחראים רק על מה שהם עושים, את התוצאה תשאיר לשמים'. אני לא מחפשת הצלחה, אני פשוט עושה את הכי טוב שלי. בוחנת גבולות אישיים, מתייחסת ברצינות לבחירות שלי. את הכישלון ואת ההצלחה אני משאירה לשמים ולאלוהים. יש לי הרבה מאוד חלומות – כל ההישגים שלי היום הם התגשמות של חלומות ופנטזיות – אבל אני לא חיה בחלומות".

להקת ג'ין שינג. צילום באדיבות מרכז סוזן דלל

המופע שיוצג בישראל הוא יצירה על תפיסות של נשיות ומרחב נשי. מה הנחות היסוד שהיו לך ביצירת הכוריאוגרפיה?

"היצירה מציגה תשע רקדניות שבוחנות ושופטות זו את זו. חיפשתי את הדרך לבטא שעבור כל אישה בעולם הזה, ובחברה שבה היא חיה, יש חלל או מרחב משלה שבו היא יכולה למצוא את עצמה ומקום נוח ובטוח יותר. בסין אומרים 'מאחורי כל היופי בעולם ישנו סבל'. כדי להיות יפות נשים צריכות לסבול. כל הרקדניות רוקדות על עקבים גבוהים שמצד אחד מייפים אותן, ומצד שני הן סובלות בשביל היופי הזה. שני האלמנטים האלה, היופי והסבל, משולבים בתהליך היצירה. הקהל מקבל תנועה רכה ויפה על הבמה אבל הוא לא מודע לסבל שהרקדניות היו צריכות לעבור כדי להגיע לרמת הביצוע שמוצגת".

הרגשת אי פעם שסיפור החיים שלך מאפיל על העשייה ועל האמנות שאת עושה?

"כן. בהתחלה זה הפריע לי כי רציתי שאנשים יתעניינו יותר באמנות שלי ופחות בסיפור החיים שלי, אבל כיום אני רגועה לגמרי בעניין הזה. האמנות שלי והסיפור שלי הם אחד. אנשים אולי מגלים אותי בזכות הסיפור שלי, אבל אחר כך הם מגלים איך אני מבטאת את עצמי במחול ובטלוויזיה, וזה מרכיב אותי, ג'ין שינג".

ואי פעם חשבת שתהיי דמות פורצת דרך עבור טרנסג'נדרים, בוודאי בסין?

"לא, אף פעם. כל מה שעשיתי היה תמיד למען עצמי, מעולם לא תכננתי להיות מודל לחיקוי או אייקון – זה הכל תוויות. לו הייתי חושבת על כל הדברים האלה לא הייתי אישה מאוד מחושבת כזאת, כל מה שרציתי היה להיות אני ולהיות מאושרת".

מרכז סוזן דלל, יחיאלי 5 תל אביב, חמישי (9.2) 20:30, שישי (10.2) 14:00, שבת (11.2) 20:30, 190־220 ש"ח