אל תהיו חמוצים: הסוף של "משחקי הכס" מעולה

מי שטוען שהעונה השמינית מבזה את ימיה הגדולים - הורס לעצמו. זאת לא אשמת הסדרה שניפחתם ציפיות בלתי אפשריות

משחקי הכס 8, פרק 5 (צילום: Helen Sloan/HBO)
משחקי הכס 8, פרק 5 (צילום: Helen Sloan/HBO)

אם תשאלו את כותבי הביקורות והטורים, העונה השמינית והאחרונה של "משחקי הכס" (שתסתיים בלילה שבין ראשון לשני), היא הדבר הנורא ביותר שקרה לטלוויזיה שלנו מאז "הקומדי סטור". אפשר ממש לחשוב שחבל שלא פגע בנו אסטרואיד שהיה מונע מכולנו להיחשף לזוועות האלה. ואני אומר, חמוצים כולכם. חבורה של כפויי טובה מתחכמים שלא היו מסוגלים לזהות את אחת מיצירות המופת הגדולות של הטלוויזיה גם אם היא הייתה רושפת עליהם אש.

קודם כל, וזה אמרו כבר לארי דיוויד וג'רי סיינפלד, אין סיכוי שסיום התכנית יתעלה על הדמיון המופרז של הצופים. לאורך שמונה עונות, "משחקי הכס" הביאה לנו אושר, אימה, סקרנות ולילות טרוטי שינה אחרי עוד רצח אכזרי של דמות אהובה. תוסיפו לכך את העובדה שבמשך שמונה שנים, הסדרה תפחה אט-אט למימדים מיתולוגיים – ולך תתעלה על מיתוס.

העניין הוא ש"משחקי הכס" היא נקודת השיא כל מה שטלוויזיה היא כבר לא. היא אירוע טלוויזיוני עולמי בתקופה שבה לאף אחד כבר אין טלוויזיה. היא נבנתה במתח בלתי אפשרי בין פרק לפרק בעידן בו עונות שלמות עולות לאינטרנט כדי להיטרף תוך 48 שעות. סדרה מתוסרטת בה חייבים לצפות פחות או יותר בזמן אמת או שמפסידים חלק מהחוויה למתקפת ספוילרים היא דינוזאור מהעבר. בטוויסט אירוני נפלא, גם מחזיקי האסכולה החרדתית הטוענים שגם לומר לאדם שטרם צפה בפרק השבועי "וואי וואי איזה פרק הולך להיות" זה ספוילר – עושים ספוילר לעצמם. גם התעסקות היתר הזאת שלהם במסביב היא מין ספוילר לחוויית הצפייה.

אני לא עיוור לחלוטין לפגמי התכנית. הטוענים שהבחירות הצבאיות של הדמויות היו, איך לומר, לא מאוד אסטרטגיות – צודקים. להציב חיילים מחוץ לחומה מנוגד לקונספט של חומה וגם מי שהחליט לענות לדרקון בחץ והקשת כנראה הבריז מכמה שיעורים בבית הספר לקצינים. וזה מצער, אין ספק. מצד שני, בואו לא נשכח שמדובר בתכנית בה יש דרקונים וזומבים. החוזקה של התכנית אף פעם לא היו האפקטים שלה (שהיו, אם ניזכר, די דלים בעונות הראשונות) או סצנות קרב אפיות – אלא האנשים. דמויות שנבנו במלאכת מחשבת במשך שמונה עונות, וגם בשעתן הלא-הכי-אחידה עדיין בנויות על יסודות איתנים, בתוספת ההיכרות ארוכת השנים שלנו איתם. נאמר זאת כך, אם התכנית הייתה מלאכת מחשבת של היגיון צבאי וגיאוגרפי אבל עם דמויות משעממות, לא היה מה לצפות בה.

יוצרי הסדרה היו צריכים לשזור ולדחוס לשבע עונות של טלוויזיה קווי עלילה של שבעה ספרים עבי כרס (שניים מהם טרם נכתבו), עם עשרות דמויות ומאות סיפורים ותתי סיפורים. לא, הם לא עשו עבודה לא מושלמת. אבל הם ממש לא עשו עבודה איומה והם בטח שלא נכשלו בלסגור את הסיפור בו פתחו. לכן אני מזמין את כולם לשתות כוס מים, לשאוף אוויר, לנסות להיפטר מהציפיות המוגזמות ופשוט להנות מהפרק האחרון.