אל תפסיקו לחלום

הילד שלכם חזר הביתה עם ציון נמוך בבחינה. כיצד תגיבו? האם תדרבנו אותו להשתדל יותר ולהגיע להישגים גבוהים יותר בפעם הבאה, או אולי תחליטו שאין מה לעשות והילד אינו מסוגל ליותר? מחקרים רבים שפורסמו מצביעים שאמונות ועמדות של הורים על הישגי ילדיהם קשורות להישגיהם הלימודיים של הילדים בפועל. כך למשל, נמצא כי קיים קשר חיובי בין שאיפות ההורים להישגים גבוהים בלימודים לבין הישגי הילדים. ממצא זה בא לידי ביטוי בתרבויות שונות ובקשת גילים רחבה.

הממצא כה עקבי עד כי שתי שאלות מרכזיות הוזנחו עד עתה: הראשונה היא שאלת הביצה והתרנגולת, מה גורם למה: האם שאיפות גבוהות של ההורים מובילות להישגים גבוהים של ילדיהם, או שמא דווקא הישגים גבוהים של הילדים מביאים את הוריהם להציב להם רף גבוה יותר ולשאוף רחוק יותר? המחקרים שנעשו עד כה בדקו את שני המשתנים (הישגיות ושאיפות ההורים) הללו בו זמנית, כך שאי אפשר היה להשיב על השאלה מה מוביל לְמה.

השאלה השנייה שלא נבחנה עד כה היא אם לשאיפות גבוהות של ההורים עלולות להיות גם השלכות שליליות: כל המחקרים שעסקו בקשר בין שאיפות ההורים והישגיות הדגישו את ההשלכות החיוביות של שאיפות ההורים. השלכות שליליות, אם ישנן, לא הובאו בחשבון. מעניין לציין כי הורים בעלי שאיפות גבוהות הם לרוב כאלה המעורבים בחיי ילדיהם ומחויבים להצלחתם, מה שלרוב מוביל להישגים גבוהים. אולם, מה קורה כאשר להורים ישנן שאיפות מוגזמות, הרבה מעבר ליכולות האמיתיות של ילדיהם? מצב זה עלול להוביל למעורבות יתר של ההורים, ללחץ רב מדי על הילדים ולרמות גבוהות של שליטה על התנהגות הילדים. ואמנם, בהקשר אחר, מחקרים קודמים מצאו כי התנהגויות שתלטניות של הורים קשורות להסתגלות לקויה של ילדיהם.

שאיפת יתר

והנה, במאמר המתפרסם בכתב העת Journal of Personality and Social Psychology מנסה צוות מחקר בראשות קוי מאראימה ((Murayama להשיב על שתי השאלות שטרם נחקרו: מה מוביל לְמה –  שאיפות הורים להישגיות או להפך, והאם קיימות השלכות שליליות לשאיפות יתר של הורים.

במחקר השתתפו 3,530 ילדים (כמחציתם בנות) הלומדים בבתי ספר בגרמניה בכיתות ה'־י', ונבחנו הישגיהם במתמטיקה. המחקר נמשך כמה שנים, וילדים שהצטרפו אליו בשלבים מוקדמים נבחנו בכל שנה. מחקר נוסף, ששחזר את המחקר הראשון, כלל מדגם של 16,197 ילדים אמריקאיים בכיתות י'־י"ב.

בסוף כל שנה נבחנו הילדים בשני המדגמים בבחינה במתמטיקה והוריהם מילאו שני שאלונים. בראשון נבחנו שאיפות ההורים להישגים גבוהים של ילדיהם: כלומר, משאלת הלב או המאוויים של ההורים ביחס לרמת ההצלחה הרצויה של ילדיהם ("אנו רוצים שהילד שלנו יקבל ציון גבוה"). בשני נבחנו ציפיות ההורים ביחס להישגי ילדיהם, כלומר האמונה או השיפוט של ההורים על יכולותיו של הילד להצליח באופן מציאותי ("אנו מאמינים שהילד שלנו יכול לקבל ציון זה").

מתוצאות שני המחקרים עולה כי במענה לשאלה הראשונה קיים קשר הדדי חיובי בין ציפיות הורים לבין הישגי ילדיהם במתמטיקה – ציפיות גבוהות של ההורים מובילות להישגים גבוהים של הילדים – מה שמביא את ההורים לשוב ולהציב רף גבוה של הישגיות.

במענה לשאלה השנייה התברר כי שאיפות יתר של הורים – כלומר מצב שבו שאיפות ההורים גבוהות מציפיותיהם – עלולות להיות בעלות השלכות שליליות לילדיהם: שאיפות יתר של הורים נמצאו כקשורות דווקא ברמות נמוכות יותר של הישגים במבחני המתמטיקה.

למחקר הנוכחי יש גם השלכות יישומיות. מעיון בספרות המחקרית שעסקה עד כה בהישגיות של ילדים עולה מסר חד וברור: כדי להעלות את הישגי הילדים כדאי "לטפל" קודם כל בהורים ולטפח בהם שאיפות להישגים גבוהים של ילדיהם. ואמנם, כמה תוכניות התערבות שפותחו בארצות הברית ובאנגליה התמקדו בשאיפות ההורים כאמצעי להעלאת הישגי הילדים. אולם, מתוצאות המחקר הנוכחי עולה כי העלאת שאיפות ההורים גרידא עלולה במקרים מסוימים להביא דווקא לתוצאה הפוכה ולפגוע בהישגי הילדים. במקום זאת, מומלץ להורים לפתח ציפיות מציאותיות ביחס להישגי ילדיהם וליצור תנאים הולמים שיביאו למימוש ציפיות אלו.