"אם בבתי ספר יהודיים יהיו מורים ערבים התפיסה תשתנה"

על בית הספר

בבית הספר שביפו לומדים 320 תלמידי כיתות ז'-יב'. לצד המחנכים הערבים מלמדים בו מורים יהודים, חלקם חובשי כיפה. אין בו תלמידים יהודים. "ההישגים פה הם מהגבוהים בישראל, לא במגזר. תרשום: בישראל".

מה החזון החינוכי שלך?

"שסגל החינוך יהיה הטרוגני, וזה צריך להיות מובן מאליו גם אצלכם. יש פה מורים ערבים מוסלמים, ערבים נוצרים, דרוזים, יהודים וגם יהודים דתיים חובשי כיפה. רוב הלימודים וההכנות לבגרות הם בעברית, אבל יש דגש חזק על לימודי ערבית".

למה זה ברור לך אבל לא למנהלי בתי ספר יהודים?

"זה עניין של תהליכי חינוך מעוותים מאז קום המדינה. אם בבתי ספר יהודיים היו גם מורים ערבים, התפיסה הייתה משתנה. ההכללות והפחדים היו מצטמצמים וזה היה משפיע גם על החברים בבית. הקיצוניות שנובעת מהמצב הביטחוני תרד".

תלמידים שאתה מחנך לשוויון יוצאים לרחוב ושומעים ששכתבו את ספר האזרחות.

"את השיעור הכי נכון באזרחות אני מלמד בלעדיו: איך אני מתנהג, אילו ערכים אני מעביר, איך אני מתייחס לאחר. מורה שיודע ללמד את החומר בדרך הנכונה ולא רק מה ממה שכתוב בספר, יוכל להשתמש בספר המעוות דווקא בשיעורים הכי טובים. לקחת את הדברים הקשים שנמצאים בתוך הספר, שיש בהם פגיעה באוכלוסיות מסוימות או ניכור מסוים, וזה אחלה שיעור לאזרחות".

ג'לאל טוחי. צילום: אלי אטיאס

הניכור לא נמצא רק בספר האזרחות.

"אני מגיע לנתב"ג הרבה יחסית. אוהב את החיים. בשבוע שעבר הסעתי את ההורים שלי לשדה התעופה ברכב גדול, אז לא ראו את כיסוי הראש של אמא שלי ונתנו לנו לעבור. כשהתחלנו לנסוע המאבטח שם לב אליה וצעק לנו לעצור. אלו מקרים שאתה אומר די, זה לא קורה בשום מקום בעולם. ואז צריך לשחרר את המטענים אחרי שהרגע פרקו לך את הנשמה במחסום, בביטחון, בהמראה, בחזרה. למחרת שאתה מגיע לתלמידים וצריך לחנך אותם לשוויון.

"אני לא יכול לחמם את הילדים. אם הייתי רוצה לחמם את הילדים, אינתיפאדה הכי מסוכנת יכולה להיות פה. זה הכי קל. אני בוחר לחנך אותם לאהבה ולשלום, זה תהליך וזה מצליח. ילד לא נולד עם שנאה ואני רואה את זה כאן".

בסוף יהיו כאן בתי ספר של יהודים וערבים?

"אני לא חושב שזה הפיתרון. אני שמח שלכל אחד יש את החזון והתרבות שלו, אבל בתוך הקבוצה אל תתנער ואל תתנכר לאוכלוסייה אחרת. זה עוול להשאיר את הקהילה היפואית רק ביפו, ככה כשאני שולח תלמידים לתל אביב הם הולכים לאיבוד. מצד שני, כשאנשים מתל אביב מגיעים ליפו רק לביקור קטן, אנחנו עושים להם עוול. כי חלק מהבעיה במדינה הזאת היא שאנחנו לא מתערבבים מספיק. צריך להתערבב יותר, במידה נכונה, אבל לא להתבולל".

איך אתה מנגיש להם את הדגל וההמנון שהפכו כאן לעיקר בשנים האחרונות?

"אין לסמלים משמעות בפני עצמם מבחינתי. לפני שאתה שם להם סמל אתה צריך ללמד אותם להיות אנשים טובים ואזרחים משמעותיים. סלמים עלולים להרחיק, הרי לצערי אין בהם ייצוג נכון לצד שלנו. אנשים רוצים לחיות בביטחון ובשכנות טובה. אפשר לעשות את זה בכל המדינה".