העיראקים באים: אביב עזרא רוצה שתשמעו קצת מוזיקה ערבית
אל תתנו לפירסינג ולראסטות לבלבל אתכם: אביב עזרא מייצר מוזיקה ערבית חדשה עם ההרכבים רדיו בגדד ודה הולווייז ומשמר מורשת תרבותית עתיקה. "הרבה מההתלהבות שלי נובעת מההבנה שאני משמר תרבות שהיא חלק ממני ואני חלק ממנה, ושעוד שנייה היא אשכרה נמחקת"
הוא נראה כמו הגירסה העירקית של הסבא מהסידרה "היה היה", חשבתי לעצמי בפעם הראשונה בה ראיתי אותו. למדתי אותו לפרטים. פירסינגים. ראסטות. הוא פאנקיסט בכלל. גדלתי ברמת גן. מוקף עירקים. אם מישהו בשכונה שלי היה עושה חצי מהפירסינגים שלו היו אוכלים אותו חי. משהו לא הסתדר בפאזל. ואז הוא התחיל להביא בדיבור על מודולציות והרמוניות ורבעי טונים, וניסה להסביר לי בעצם למה מוזיקה קלאסית מערבית מוגבלת לעומת מוזיקה ערבית. יש לה דו רה מי וסולמות וזהו. במוזיקה ערבית זה אינסופי. אין לי את התחכום להבין עד תום את מה שהוא ניסה להסביר, אבל האור שניצת לו בעיניים כשהוא דיבר על זה לקח אותי, בנאדם שהוא אוקסימורון אחד גדול, עמוס בידע, קשוב, ומסתתר עמוק באנדרגראונד המקומי.
>> דיברנו עם מאיר גולדברג. עדיין אין לו מושג מה יהיה להיט
>> קשקשנו עם דן תורן. ויש לו ספר אוטוביוגרפי מעניין
"ההכרה בקבוצות המוזיקליות הרבות, בעלות העומק התרבותי המפואר, שהגיעו לכאן ממדינות ערב והיוו מרכז תרבותי בעל היסטוריה רבת שנים, גרמה לי לסקרנות גדולה", מספר המוזיקאי אביב עזרא. "החלטתי שאני רוצה להתעמק במוזיקה הערבית. דרך האחים שלי נחשפתי כבר בגיל צעיר לעוד סוגים של מוזיקה כמו מטאל, פאנק, אלקטרונית וג'אז. בגיל 8 אח שלי, שלמד לנגן על גיטרה, קיבל במתנה פדל אפקט, והפדל הזה הכיל לופים של תופים. כששמעתי בפעם הראשונה מקצב תופים לבד בלי כל המוזיקה מסביב המוח שלי התפוצץ מזה. התחלתי להפעיל את זה כדי שאוכל להתחיל לדמיין את עצמי מנגן את התפקידים האלה, אחרי כמה חודשים אח שלי הביא לי היי-האט וסנר ומשם כבר יכולתי באמת להתחיל להתאמן וללמוד את הכלי".
"אחרי עשור של נגינה על תופים הגיע הזמן ללמוד מוזיקה ערבית", ממשיך עזרא. "תמיד אהבתי את הצליל של הנאי (חליל ערבי). הלכתי לשיעור אחד אצל נגן החליל העיראקי הידוע אלברט אליאס ז"ל, שגם היה בלי ספק אחד המוזיקאים האהובים ומעוררי ההשראה בעיניי. אחרי שיצאתי משם עם נאי שהוא בעצמו בנה, הבנתי שאני בכלל רוצה לשיר וככה התחלתי לחפור בשירים ובמאוולים והתחלתי ללמוד לשיר אותם. במהלך השנים למדתי גם לנגן על דרבוקה ודאף/ריק (תוף מרים ערבי) ולאחרונה גם על בונגוס ממתכת שאליו מחברים טם טם 12" של מערכת תופים, שהיו מאוד נפוצים בחאפלות בארץ אצל מרוקאים וגם אצל עיראקים".
לכל חברה בעולם יש תרבות פנאי אנדמית. לכל תרבות פנאי אנדמית יש את התוסף האנדמי שלה, לרוב לא חוקי, שמדביק את האנשים יחד ועוזר להם לחוות להבין ולראות יותר לעומק. רגאיי? מריחואנה. מוזיקה קלאסית? יין. סלסה? קוק. הודי? צ'אראס. אירים? וויסקי. פרסים? אופיום. רוסים? וודקה. ערבים? חשיש. מין התמכרות מקובלת חברתית שמעצימה את החוויה, מזקקת את הפרספקטיבה. ומדייקת אותה למקום. צביעות לחשוב שזה בסדר לשמוע אופרה שלוש שעות במצב שיכרות קל ולהנות מזה, אבל לשמוע שיר של אום כולת'ום שעה וחצי על חשיש זה נחות. מה שישראל מייצרת זו סינטזה הטרוגנית של תרבויות שמניבה אמנים מסקרנים כמו אביב. הוא אמנם מושפע ממוזיקה ערבית אבל מצוי בכל מיני ז'אנרים. ולכן המוזיקה שהוא מייצר מתוחכמת יותר ועשירה יותר.
''כשאני מדבר על מוזיקה ערבית אני כולל בתוכה את הסגנון המזרחי-ישראלי המכונה 'דיכאון', שהושפע בעיקר ממוזיקה טורקית וערבית והיווה תרבות צדדית בישראל של שנות ה-80 וה-90 עם זמרים כמו משה כהן, עופר לוי ועוד", מסביר עזרא. "בשונה מהזמר התימני שנכנס לקונצנזוס הישראלי בזכות השירה הוירטואוזית והעיבודים שהיו בחלקם באוריינטציה יותר מערבית. בשונה מהזמר התימני, מוזיקת הדיכאון שמרה על סממנים מובהקים ושמרניים של התרבות הערבית ונשמעה כמו משהו בין מוזיקה ערבית לטורקית – אבל בעברית.
"אפשר למצוא בעבר של המקום הזה שלל מוזיקאים מצפון אפריקה וארצות ערב שהקליטו כאן, והרבה מההקלטות מהתקופה ההיא נעשו על ידי 'האחים אזולאי', שהחנות שלהם עדיין קיימת ביפו ליד מגדל השעון. הופתעתי לגלות כמה רחבה הייתה עבודת התיעוד שלהם וכמה סגנונות מוזיקליים היו מנגנים פה. בין המוזיקאים שהקליטו היו שייח מואיז'ו, ריימונד אבקסיס, סלימן אל מגריבי והאחים אל כווייתי המפורסמים. אנחנו מנגנים עם הלהקה שלי רדיו בגדד לחנים מרגשים שלהם ושל עוד אמנים.
"בשנים האחרונות אני מקיים שני הרכבים מוזיקליים", הוא מסכם. "ברדיו בגדד אנחנו מנגנים מהרפטואר של המקאם העיראקי. מצד אחד הסגנון הוא מאוד ערבי. אך, שומעים שגם מושפע ממוזיקה פרסית. האלבום הראשון של רדיו בגדד יצא לפני כמה חודשים והרבה מההתלהבות והרצון שלי לנגן את המוזיקה הזאת נובעת מההבנה שיש ביכולתי לשמר תרבות שאני חלק ממנה והיא חלק ממני, ושעוד שנייה היא אשכרה נמחקת. בהרכב דה הולוייז יש לי הזדמנות לנגן על אורגן ערבי ושירה של מאוולים ארוכים ונמתחים וביחד עם אילון אליקם (מכונת תופים ודרבוקה) ואאסרא שלבי (שירה), ולעשות מוזיקה ערבית ששואבת ממוזיקה תעשייתית ודרואונית. האלבום הראשון של דה הולווייז, שהוקלט כולו באופן אנלוגי לטייפ שני ערוצים בלייב, יצא על תקליט כפול בקיץ הקרוב בבאוהאוס רקורדס".
>> אביב עזרא הוא מוזיקאי וזמר, חבר להקת רדיו בגדד ולהקת דה הולווייז
>> לינק לפרי-אורדר של האלבום של להקת דה הולווייז + קטע מתוכו
>> את האלבום של רדיו בגדד, "fraghum bachani", אתם יכולים לשמוע כאן והנה הם גם בהופעה: