אמנית אחת בשבוע: שקד מוכיח חשופה ולא משפילה מבט

כל תקופה מביאה איתה דברים טובים או טובים פחות. הזמן נוזל ומביא איתו חידושים ושינויים שאפשר לאהוב או לשנוא. אבל הם פה להישאר. זו עובדה. הדור הנוכחי לא יודע מה זה לחכות למכתב או לקנות מספיק אסימונים כדי לדבר בטלפון ציבורי עם אהוב.ה  מעבר לים, אף אחד בטח לא יצא לדו קרב על כבודה של אהוב.ה; הזמן לא עוצר וזו לא רק האופנה שמשתנה כל הזמן. התובנות, המניעים, והנורמות מתעדכנים לפי הצורך והרצון של כל דור חדש וצעיר. והעולם שייך לצעירים? אולי לא. כמו שאר בני דורה גם שקד מוכיח, 29, חפה מפטריוטיות. היא לא מחויבת לשום קולקטיביות קדושה או אומה נבחרת. היא אינדיווידואליסטית, שורדת, וזה ניכר גם באומנות שהיא מייצרת. אמנות כנה עד כאב שלא מנסה למצוא חן. חשופה ממש. לא משפילה מבט לשבריר שנייה. 

"גדלתי בבית מוזיקלי מאוד ליברלי ופתוח, עם השראה וערכים של אמנות ורוח מגיל צעיר", היא מספרת. "זה מהווה עבורי בסיס מאוד עמוק להתפרע ולהרשות לעצמי ללכת רחוק עם מה שמעניין אותי. אני שומעת סביבי דיבור ופחד מ'פריווליגיות' ולתחושתי כל השיח סביב המושג הזה התהפך. יש לי פריווילגיה לחשוב, לבקר ולהאמין בזכות תנאי החיים שלי. כי אני חכמה ויפה וגדלתי טוב יחסית. אז כדאי מאוד שאני אשתמש בזכויות האלו כדי לעשות טוב בעולם, כדי לשפר את התנאים לעוד אנשים עם פוטנציאל גבוה למימוש. הפחד להיתפס ככזה 'פריווילג' מבלבל ומשתק וגורם להמון אמנים טובים לשבת בבית לעשן וויד ולנבור בתוך עצמם בלי לזוז. 

שקד מוכיח (צילום: ארלה הצמצם הבוער)

"האמנות משמשת עבורי כתירוץ להיות חצופה, לשחק במציאות, להעז לפנות לזרים, לפלוש לאזורים לא מקובלים", מספרת מוכיח. "במשך שנתיים התחפשתי לשליחת דואר בפרויקט משותף שלי ושל חברתי הטובה ענת דרימר. פעם בשבוע היינו יוצאות לטיול ברחבי שכונת רמת אליהו. דופקות בדלתות בתים, מבקשות מאנשים לשלוח מכתב ובו שאלה אישית שלהם לכתובת מוגרלת בשכונה. היינו הולכות בין הכתובות המוגרלות, שולחות מכתבים עם שאלות ומחזירות תשובות, יושבות לשיחות נפש בסלונים, עוברות בין מאורות חשוכות ומשרטטות קווים דמיוניים בין אנשים זרים באותה שכונה. האדרנלין על סף הדלת לא רחוק מהאדרנלין שאני מכירה בזמן כניסת קהל להופעה.

שקד מוכיח (צילום: אפרת מזור)

"ערב אחד ישבתי בפיצה פיפל בשפירא ושמעתי מוזיקה קיטשית שעבדה ממש טוב", היא נזכרת. "לקח לי זמן להבין שזה קריוקי ולא מוזיקה מוקלטת. חיפשתי מאיפה המוזיקה בוקעת, הצצתי מעבר לגדר, גיליתי שהמוזיקה נובעת מחלון בגובה הרחוב ובחלון – אישה פיליפינית ששרה קריוקי בסלון ביתה הקטן בעוצמה שלא תואמת סלון קטן. היא היממה אותי. מחאתי לה כפיים, ביקשתי טלפון ומאז התחילה דרך ארוכה ומשנת חיים עבור שתינו. אנחנו עובדות כבר שלוש שנים יחד, שלוש פעמים בשבוע והיא מככבת בשלושת היצירות האחרונות שלי".

שקד מוכיח (צילום: נטשה שקנס)

הכרתי את שקד ככוריאוגרפית. בכל מפגש נוסף איתה נדמה היה כי היא שיפצה את המחול ושינתה אותו ואולי גם קצת צפצפה על החוקים של האסתטיקה של המחול, על הקונצנזוס, על המבנה המקובל של עבודת מחול. היא לא נשארה נאמנה לאופן בו מצופה ומקובל להגיש את הנרטיב לקהל. היא פשוט עשתה ממנו משהו אחר. אלה בדיוק האנשים שגואלים אותנו מאימת ההומוגניות. כשזוכרים שכל זה נאמר בתקופה של עלי אקספרס וקים קרדשיאן, שבה אנשים מתלבשים ומדברים אותו דבר, הדחף הפנימי העצום הזה של שקד מוכיח שמניע אותה לקחת את האמנות למקומות קיצון לא מוכרים – מרגיש חריף יותר. עכשיו יש לה גם הרכב שאיתו היא מופיעה ובקרוב עולה גרסה מלאה לעבודת המחול האחרונה שלה – "בלילה אני כולם". 

שקד מוכיח (צילום: ארלה הצמצם הבוער)

"היום אני מתייחסת לכוריאוגרפיה כאל יצירת מציאויות", אומרת מוכיח, "ולתוכן אני יוצקת בכל פעם את מה שבא. ריקוד, שיר, מכתב… אני שואלת את עצמי למה אני קוראת למה שאני עושה כוריאוגרפיה. אולי עוד כמה שנים אגלה שזו לא המילה. לאחרונה הוצאתי פתאום שיר ראשון שלי מתוך אלבום ראשון שייצא בקיץ הקרוב.  אני עוד לא מבינה איך הכל מתחבר אבל יודעת שהבלגן הזה הוא אני, ואין לי דרך למשטר או למסגר את מה שמגיע. אני מנווטת בין היצרים הפנימיים שלי והקריאות מבחוץ, בין המחול והמוזיקה, בין הבמה והרחוב, המשרד והסטודיו". 

"הביוגרפיות מיצו את עצמן ואנחנו חייבים להמשיך", היא ממשיכה. "להיחלץ מהסבך הפוליטי של הזהות כדי להמריא למימד אחר, שבו אני – כולם. אספתי חבורה של אנשים בעלי זהות חיצונית שונה זה מזה (מבחינה גילאית, מגדרית, עדתית), בכוונה לגלות את המשותף ביננו מתוך העבודה יחד. אנחנו מתקבצים יחד בסטודיו ולאט נפגשים, בניסיון לעקוף את הרציונל, להתעלות מעל המציאות הזו שבה נולדנו בגופים שונים ולהגיע לסנכרון. מפגש בין נערה טרנסג'נדרית בת 14, אישה ממוצא פיליפיני, רקדנית ממוצא אתיופי, רקדן.ית א-בינארית ורקדן וותיק – יכול להתאפשר בצורתו המזוקקת אולי רק דרך עבודת גוף עמוקה. אי אפשר להתעלם מהסיפור הפרטי הנפרד אותו כל אחד נושא. משהו בצלילה העמוקה לכאוס של הגוף, כל כך הרבה שעות ביחד בסטודיו – מאפשר לנו לזרוק החוצה את כל השיט הפוליטי שכולא אותנו בתוך הנרטיב של עצמנו ולהתרחב לעבר מרחב גבוה יותר". 

"בלילה אני כולם" יום ראשון 3.4, 21:00, תיאטרון תמונע רח שונצינו 8 תל אביב. עוד פרטים וכרטיסים כאן
>> שקד מוכיח באינסטגרם
>> שקד מוכיח בפייסבוק