"זה מה שיפה ונורא בדגים – אתה מתאהב, ואז אי אפשר לצאת מזה"

שם: מוסי פנסטר
תעסוקה: סוחר דגים בשוק הכרמל
גיל: 60
סטטוס: נשוי + 2

מאיפה אתה במקור ואיפה אתה גר כיום?
"גדלתי ליד כיכר דיזנגוף של פעם, כשעוד היו שם בור וצריפים, היום אני גר ליד איכילוב ברחוב בצלאל".

איך הגעת לדוכן?
"למדתי טכנאות שיניים, אני לא סתם מוכר דגים 'טמבל'. אני מכיר את זה מהבית, הדוכן הזה של אבא שלי כבר 50 שנה. באתי ממשפחה טובה, אבא שלי לא רצה שאהפוך גם לסוחר אז הוא לא הביא אותי לכאן. רק בגיל 28 , אחרי שאימא שלי נפטרה, עזבתי את השיניים ובאתי לעזור לו. שנאתי את טכנאות השיניים, לשבת כל היום על הכיסא. מאז אני כאן, יותר מ־30 שנה, והנה היום הבן שלי פה איתי, אז כנראה אנחנו לא משתנים. החיים שלנו שייכים לדגים, זה מה שיפה ונורא בהם – אתה מתאהב וזה מידבק, אי אפשר לצאת מזה. הריח הזה כבר חלק מאיתנו. אף פעם לא משעמם, יש אקשן ועבודה קשה, אבל אבא שלי לא רצה את זה בשבילי כמו שאני לא רוצה את זה בשביל הבן שלי".

איך הפכת להיות הספק של המסעדות הכי שוות בעיר?
"פעם הייתי מביא סחורה טובה, אז אבא שלי אמר לי: זה לא חוכמה למכור סחורה טובה, החוכמה היא לדעת למכור את הפחות טובה ולעשות ממנה כסף. אני צוחק. תמיד הייתי מביא את הדברים היקרים, שלא היו בתל אביב, וככה נכנסתי לעניינים. העובדים הזרים שהגיעו לעיר לימדו אותנו הרבה והכניסו לפה פירות ים שלא היינו אוכלים פה פעם. מי אכל קלמרי פעם? הלקוחות ברובם הרי היו דתיים. התחלתי למכור פירות ים מתחת לשולחן ולאט לאט הבנתי שזה הכיוון שאני יותר אוהב. רציתי להביא את החנות לדברים המיוחדים יותר".

איך השתנה שוק הכרמל לאורך השנים שלך כאן?
"פעם השוק היה של דודות. הן היו באות עם סלים ברביעי וחמישי ושישי בבוקר וממלאות את הבית, הרי לא היו מקררים. היום השוק שונה, יותר אינטליגנטי, צעיר ומעודן. אנשים התחילו
לנסוע לחו"ל ולגלות טעמים שונים, פיתחו את החך, הקולינריה מאוד התפתחה. אז היה לנו מפגש הסטייק, זה היה האטרקציה. הכל השתנה מאז".

הכה את המומחה: מה הדג שלך שאתה הכי אוהב?
"הכל אני אוהב, אבל בסוף אני תמיד חוזר לבורי מטוגן, להכי פשוט, למה שגדלתי עליו".

מה הדבר הכי תל אביבי בעיניך?
"אם זה ללכת לדב הוז איפה שהיה הגן שלי, למקום שבו היה הירקן או לפארק הירקון שהיינו מביאים לשם בנות בפעם הראשונה ועישנו את השכטה הראשונה – כל מקום בעיר מרגש אותי".