העולם המופלא

הדרך הטובה ביותר לתאר את "מעלה קרחות", תערוכת היחיד הראשונה של שחר כסלו (הידוע בכינויו פרדי), היא שהיא תערוכה תמהונית ומיסטית. בדומה לכסלו הססגוני וחד הלשון, כך גם התערוכה היא אינסטליישן גדול ליצורים ולסיפורים שאמורים לעזור לנו להתבונן בעולם עם קצת יותר סקרנות. על התערוכה הזו עובד פרדי כבר שנתיים ובראשיתה הייתה אמורה להיות מוצגת בחלל של רוטשילד 69 שכבר נסגר מאז. פרדי, שכותב בימים אלה את הדוקטורט שלו על הפילוסופיה של הגל, מאמין שכמו שהגל ניסה להילחם ב"סתם" ולטעון שאין שום דבר שהוא "סתם" בעולם, כך גם התערוכה היא ניסיון לבחון דברים שאולי אנחנו לא מייחסים להם מספיק חשיבות כדברים מופלאים. התערוכה מורכבת מאוסף של עבודות הקשורות זו בזו: יש בה יצור מכני שמזכיר זחל מסיליקון ומשיערות שזוחל מבריכת סבון ורודה ומנסה לאכול כדור. יש גם מפצלת קקטוס ירוקה שמצמיחה שערות בודדות שמנסות לטפס לתקרה. ציור שמן על בד שנקרא "קוף יושב על קובייה" ובו שני קופים יושבים על קובייה בתוך נוף גיאומטרי, ולסיום יש גם סרט טבע קצר שנקרא "העץ שעשה קקי". השיחה שלנו, שהתקיימה בחוף הים על רקע הגלים, הייתה סביב הרצון שלי להבין על מה התערוכה. אני לא בטוחה שהגעתי לתובנה קונקרטית, אבל החיפוש היה בהחלט מעניין.

אז על מה התערוכה?

"ראשית התערוכה היא על אוכל, או יותר נכון על מה זה אוכל. ומה זה עושה לאוכל כשהוא מוגש על צלחת, ויש בתערוכה מערכת יחסים בין 'אוכל' ל'צלחות'. אבל זהו נושא משני, יותר מזה היא על 'כלום'. אבל לא 'כלום' במובן שאין לתערוכה נושא, אלא במובן של איזה מין הבנה מיסטית על צורה פורמלית שהיא בעצם שום דבר ספציפי ולכן היא כלום. בזמן העבודה על התערוכה פיתחתי תחביב והוא לייצר צורות בתוכנות תלת־ממד. אחרי שהבנתי את הקסם שבצורות האלה פניתי למעצבים פקיסטנים שמומחים לתלת־ממד וביקשתי מהם להכין בשבילי צורה שהיא משהו בין תפוח אדמה, לזחל, למלפפון, לאבן רכה, לפין ולמין צפרדע תת ימי. המחשבה שלי נבעה מזה שיש צורה שהיא מאוד מופשטת ומאוד מיסטית שקיימת בין כל הדברים. זוהי בעצם הצורה שלפני כל הצורות האחרות, כמו עובר ברחם רק לפני שיש לו רגליים, ידיים וראש. אלה הן צורות שהטבע יוצר, זה הטבע שהוא פולט צורה".

אז התערוכה היא על הצורות שהטבע מייצר?

"התערוכה בהחלט עוסקת בהתבוננות בדברים שגם נוצרים בטבע. אם ניקח לדוגמה את הסרט "העץ שעשה קקי" (בו רואים עץ שעושה קקי) אז הסרט לא עוסק בפלא שהוא העץ שעושה קקי, אלא בקקי עצמו כדבר מופלא. ובאמת מה יותר פנטסטי מזה שבעולם קיים תהליך ובסופו יש קקי? העולם הרי כל הזמן פולט צורות – שזוהי עובדה מדהימה בעיניי. הרי הטבע מעניק לנו מדע בדיוני ומושגיות כל הזמן. אבל התערוכה אולי עוסקת יותר במפגש שבין הטבע לבין הצורה הגיאומטרית".

המפגש בין הטבע לצורה הגיאומטרית?

"כן. אני הרי מעריץ מושבע של דני קרוון, ואפילו רציתי שנשתף פעולה, אבל זה לא הסתייע. ובעצם חשבתי על 'אנדרטת הנגב' שהוא עשה, שלטעמי קרוון בעצם בא אל הטבע ומעניק לו קובייה – שזה דבר מופלא. כמובן שזה יותר מורכב מזה כי הוא גם בעצם בונה סביבה. ככה הגעתי גם לציור "קוף על קובייה", שהזמנתי אותו לפני הסקיצה שלי מציירים בסין. אבל הציור הוא גם בעצם על יוהרה".

יוהרה?

"כן, ישנו דבר יפה בדימוי הזה של קופים שיושבים על קובייה, כי יש בזה מין עניין ביוהרה ובמוסר. אתה מביט בקופים ושואל את עצמך: "מה הקופים האלה עושים על קובייה?" אבל הם מצדם מביטים בך בחזרה ושואלים: 'מה אתה עושה בתוך קובייה?' (כלומר הבית או המוזיאון כקובייה). זוהי מחשבה יפה והיא בעצם על היוהרה שלנו".