הראשון לזהות

אריה חסיד הוא הישראלי הראשון שנרשם לפייסבוק – ככה זה כשמארק צוקרברג ישן מיטה לידך במעונות של האוניברסיטה. עשור אחרי, בירושלים, הוא ממשיך לחלק לייקים במקביל להיותו רב ליברלי, חובב היפ הופ ושונא סאבלימינל. ראיון

לא תהיה לך רשת חברתית אחרת על פניי. צילום: איליה מלניקוב
לא תהיה לך רשת חברתית אחרת על פניי. צילום: איליה מלניקוב
2 בינואר 2014

לא תהיה לך רשת חברתית אחרת על פניי. אריה חסיד    צילום: איליה מלניקוב

אין הרבה אנשים שיכולים להעיד על עצמם שהם חזו בבריאתה של פייסבוק, אבל כשמארק צוקרברג אמר לראשונה "ויהי סטטוס", אריה חסיד היה שם. הוא היה שותפו לחדר של צוקרברג במעונות בהרווארד, שבהם עשתה הרשת החברתית את צעדיה הראשונים, וחברו לאחווה היהודית אלפא אפסילון פי, ועל כן נפלה בחלקו של חסיד הזכות להיות המשתמש השביעי שנרשם לפייסבוק (ולמעשה הרביעי אם מביאים בחשבון את היות שלושת הראשונים משתמשי דמה – א.פ). המשתמש הרביעי היה צוקרברג עצמו, החמישי והשישי היו כריס היוז ודאסטין מוסקוביץ', גם הם נמנים עם האבות המייסדים של פייסבוק, ובמקום השביעי נמצא חסיד. רציתם את הקשר הישראלי? קיבלתם.

גם אם הם לא בדיוק שולחים זה לזה Pokes על בסיס יומיומי, חסיד (30) וצוקרברג עדיין משוחחים מפעם לפעם ושומרים על קשר, אף שמאז הלימודים בהרווארד הם פנו לכיוונים קצת שונים – חסיד סיים את התואר ועבר לירושלים. הוא לומד כיום במכון שכטר ללימודי היהדות, ובמקביל לכך משמש ממלא מקום של רב בתנועת הנוער המסורתית נוע"ם, ואילו צוקרברג נשר מהלימודים והפך למיליארדר הצעיר בעולם. "החוויות שלי עם מארק היו טובות", הוא אומר במבטא אמריקאי חמוד שלא נעלם גם אחרי עשור בארץ. "מאוד נהניתי לגור איתו ועם שאר השותפים, ועכשיו, 10 שנים אחר כך, זה עדיין כיף להיות מסוגל להגיד שהייתי חלק מהדבר הזה מהיום הראשון. זה מעניין אנשים, בעיקר בני נוער שאני עובד איתם. אני זוכר את כל השינויים שפייסבוק עברה לאורך השנים, ואני זוכר שפעם נתתי למארק עצה ממש לא טובה, שלשמחתי הרבה הוא לא הקשיב לה. שבוע לפני ההשקה של הניוזפיד ב־2006 הוא הראה לי אותו. אמרתי לו שזה מוזר ולא נוח לעבוד איתו ושכדאי לו לוותר על זה. הוא התעלם והשיק את הניוזפיד. בהתחלה אנשים אמרו שזה נורא ושצריך להחזיר את פייסבוק למצב הקודם, ואחרי שבוע כולם כבר התרגלו לזה. זה דפוס שחוזר על עצמו הרבה פעמים עם פייסבוק".

מתי הבנת שזה הולך להיות דבר ענק?

"כשגרנו יחד בהרווארד ידעתי שמארק כבר עשה כמה אתרים ושהוא היה בנאדם מאוד חכם. הוא בנה נגן MP3 למחשב, וכשהוא נפגש עם מיקרוסופט כדי למכור להם אותו הבנו שלבנאדם הזה יש כשרון. כשהוא ביקש ממני להצטרף לפייסבוק כדי לראות איך זה עובד הסכמתי בלי לחשוב פעמיים. בהתחלה לא היה לזה שום שימוש כי היינו 4 אנשים, ואחרי שבוע היינו אלף. כשזה קרה הבנתי שהדבר הזה הולך לכבוש את הרווארד, ואז כשפייסבוק התפשטה לקמפוסים אחרים הבנתי שהיא הולכת לכבוש את הקמפוסים. רק ב־2006, כשלימדתי בפנימייה בארץ והתלמידים שלי התחילו להציע לי חברות בפייסבוק, הבנתי שזה הולך לכבוש את העולם. מארק תמיד אמר שפייסבוק היא לא רשת חברתית, זה כלי חברתי. הוא תמיד רצה שאנשים יוכלו לבצע את כל הפעילויות החברתיות שלהם אונליין. בסוף הוא הצליח".

אתה לא מצטער שלא הצעת לו שתשים כמה אלפים ותהיה שותף הרביעי? היית יכול להיות מיליונר.

"מה אני יכול להגיד? אני חושב על זה הרבה. ברור שכסף היה יכול לעשות לי ולמשפחה שלי חיים קלים, ורציתי בזמנו לעזור למארק, אבל לא היה לי מה להציע לו. לא היה צורך ברב פייסבוק. אבל אני שמח שכל השותפים בחברה שגרו איתנו שם במעונות, גם אלה שלא יהודים, כולם עוסקים בצדקה. כולם מבינים שהיה להם מזל ולא רק כישרון שהם הצליחו כמו שהם הצליחו, ושהכסף שלהם צריך לחזור לחברה. מארק משקיע הרבה כסף בחינוך ובעזרה למהגרים".

הוא גם ויתר על המשכורת שלו בשנה שעברה.

"כן, כי יש לו כל מה שהוא צריך. אני רואה תמונות שלו ואנחנו גם מדברים לפעמים והוא נראה לי אדם מאושר".


פייסבוק זה תלמוד

חסיד נולד בפילדלפיה לאם אמריקאית מסורתית ולאב חילוני שהיגר מטורקיה. הוא לא למד בבית ספר יהודי, אבל נמשך מגיל צעיר לדת המסורתית. על הפרבר שבו גדל, צ'רי היל, אין לו יותר מדי דברים טובים להגיד. "הדבר הכי מעניין לגבי המקום הזה הוא שהתרבות הצרכנית של ארה"ב נולדה שם", הוא אומר בסלידה מופגנת. "העיר קרויה על שם הקניון שנבנה שם, שהיה הראשון בארה"ב. לא התחברתי במיוחד לתרבות הזאת. הייתי בתנועת נוער יהודית ובמחנה קיץ יהודי וכילד הגעתי לארץ הרבה פעמים כי יש לי פה משפחה. בעצם כבר בגיל 14 ידעתי שאני רוצה להיות רב ולגור במדינה הזאת. ההורים שלי רצו שאעשה תואר ראשון בארה"ב ולא בארץ ולכן התעכבתי קצת".

בגיל 18 הוא התקבל להרווארד והחל ללמוד לתואר ראשון בהיסטוריה של ארץ ישראל, ואם עדיין לא עשיתם לו לייק, אז כדאי שתדעו שאת התזה שלו הוא כתב על השיח הפוליטי בהיפ הופ הישראלי. "היה לי חבר שהשמיע לי ב־2001 את 'הדג נחש' בתחילת האינתיפאדה", הוא מסביר את הבחירה האקדמית הלא שגרתית. "העברית שלי הייתה מאוד חלשה אבל הבנתי שיש שם הרבה כעס ומחאה חברתית ואהבתי את הקצב והאטיטיוד ואת הצליל של הראפ בעברית. כשבאתי לביקור בארץ בן דוד שלי לקח אותי לקרמבו וקניתי דיסקים של סאבלימינל ושבק ס' ונראה לי שבדיוק יצא 'שמע ישראל' של מוקי. עם הזמן העברית שלי השתפרה והבנתי שהם בעצם מתכתבים ורבים אחד עם השני על נושאים פוליטיים ומשם הגיע הרעיון לעשות עבודה על השיח בהיפ הופ הישראלי. עניין אותי גם זה שהיפ הופ באמריקה הגיע מהשחורים, בגרמניה מהטורקים ובצרפת מהצפון אפריקאים, אבל בישראל הוא לא הגיע מהפלסטינים. לא הבנתי את זה וחקרתי את השאלה הזאת ואז הבנתי שזאת לא השאלה הנכונה, כי בארץ התרבות באופן כללי היא לגמרי יהודית. אף אחד לא יודע בכלל מה זאת תרבות פלסטינית".

אתה עדיין אוהב היפ הופ?

"אני מאוד אוהב היפ הופ, גם ישראלי וגם אמריקאי. קצת קשה לי עם חלק מהדברים בתור אדם שלא אוהב מיזוגניה, הומופוביה, גזענות ודברים כאלה. אני לא אוהב את המסר של ג'יי.זי, למשל, ועדיף שלא ניכנס בכלל לקנייה ווסט. סאבלימינל התבטא לאחרונה בצורה מאוד מכוערת וגזענית אחרי פיגוע איום שבו נהרג חייל. אני יכול להבין את הכעס שלו, אבל הוא כתב בפייסבוק כל מיני דברים כמו ששמאלנים צריכים להתאבד. אחר כך הוא התנצל ואמר שהוא התכוון רק לשמאלני אחד ספציפי שעיצבן אותו. הוא גם קרא לממשלה חבורה של כוסיות והתנצל על מה שהוא אמר על הממשלה אבל לא על מה שהוא אמר על נשים, ומבחינתי זה לא מקובל. ולסיום, הוא קרא לאנשים שהיו בזירת הפיגוע ולא ערפו את הראש של הרוצח 'אוכלים בתחת', ומבחינתי אין מקום לביטויים כאלה".

אם גוללים מספיק אחורה בטיימליין שלו, אפשר עדיין לראות את התאריך שבו הצטרף חסיד לפייסבוק – 18 בינואר, 2004. אבל חסיד הוא לא רק הרב הראשון שהצטרף לפייסבוק, אלא גם הרב הראשון, וכנראה גם היחיד, שכמעט עשור אחר כך שינה את תמונת הפרופיל שלו לסימן של שווה על רקע כחול כאות הזדהות עם המאבק למען הכרה בזכויות נישואים בקהילה הגאה. "לצערנו העולם הדתי היהודי רק עכשיו מתחיל להתמודד עם נושא ההומוסקסואליות בצורה רצינית, ולהבין שיכול להיות שלא הבנו את התורה כמו שצריך. אני אומר בפירוש שאני חושב שהקב"ה והתורה תומכים בזכויות שוות לכל אדם".

אבל מה עם האיסור על משכב זכר?

"האיסור על משכב זכר זה קשה, אבל יש כאלה שחושבים שזה מתייחס רק לסטרייטים. אני לא מדבר על בי סקסואלים וכאלה. מי שהוא סטרייט לא צריך לחפש משכב לשם משכב, אלא רק במערכת יחסים שבבסיסה אהבה".

אז לפי מה שאני מבין, הפרשנות שלך היא ש"משכב" זאת המילה התנ"כית ל"סטוץ"?

"משהו כזה, כי יש אנשים שמחפשים רק משכב והם לא רוצים קשר. יכול להיות שהתורה מזהירה מדברים כאלה. אנחנו יודעים שבתקופה ההיא המושגים של המיניות היו מאוד שונים. הם לא חשבו על זה שיש גברים שנמשכים לנשים ויש כאלה שנמשכים לגברים. אז אולי הם אמרו שאם אתה כבר שוכב עם גבר, שזה לא יהיה רק סטוץ".

בדרך כלל הרבנים שמתנגדים להומואים הם גם אלה שמתנגדים לפייסבוק, לא?

"אני דווקא מקבל עדכונים בפייסבוק ממספר רבנים אורתודוקסים כי מעניין אותי איך הם מלמדים את התורה, ככה שאני יודע שזה לא איסור גורף בעולם הזה. מה שכן, קראתי לאחרונה פסק הלכה של הרב קנייבסקי שהחליט שבעלי סמארטפונים הם עדים פסולים. בשביל להעיד בבית דין רבני או לחתום על כתובה או גט צריך גם ככה להיות שומר שבת וגבר, אז עכשיו אסור גם שיהיה לך סמארטפון. לדעתי זה ממש מוגזם".

בעצם, כדתי קונסרבטיבי אתה מאמין שהתורה לא נכתבה על ידי האל אלא היא מעשה ידי אדם.

"אני מאמין שכל אדם צריך להגדיר לעצמו מה זה אלוהים. אני אישית מאמין שאין עוד מלבדו, זאת אמונה מאוד חסידית שבעצם הכל חלק מאלוהים, ואם זה נכון אז זה לא משנה אם התורה ניתנה בסיני או שזאת רק מטאפורה שנועדה לעזור לנו להבין את ההתגלות שבמעמד הזה, בכל אופן זאת מילת האלוהים. אני באופן אישי מאמין שהתורה נכתבה על ידי בני אדם, בטח גברים, אבל זה לא מוריד מהקדושה של הטקסט הזה".

אפשר להגיד שהתנ"ך הוא בעצם הטקסט הוויראלי הראשון?

"אם לא הראשון, אז הכי קדום שאני מכיר. ולא רק ויראלי, גם קצת ויקי, כי אנשים כל הזמן שינו וערכו אותו. אני חושב שפייסבוק הוא כלי מאוד שימושי להבנת את התלמוד והתורה שבעל פה, כי מישהו אומר משהו ואז מישהו מגיב לו ומישהו עושה לתגובה לייק וכו'. זה בדיוק אותו סיפור".

בעצם פייסבוק יודע עליך יותר מאלוהים. זה לא מטריד אותך?

"אני מאמין שהכל חלק מאלוהים, ולכן גם הרשת החברתית הוא חלק מהרשות האלוהית".

אתה חושב שאלוהים הוא יותר טיפוס של פייסבוק, טוויטר או אינסטגרם?

"אני חושב שאי אפשר להגביל את אלוהים לאפליקציה אחת".

השאלה היא אם אלוהים יכול לבנות אפליקציה שאפילו הוא לא יוכל למחוק?

"אני צריך לחשוב על זה".