אסף זמיר, בן 33, מספר על הילדות התל אביבית שלו

אחד היתרונות בהתבגרות בתל אביב הוא שמגיל צעיר קל מאוד למצוא עבודה. כשאני מביט אחורה על שנות נעוריי בעיר אני נדהם ממגוון העבודות שעבדתי בהן. עבודה בגיל צעיר היא חוויה מבגרת ומפתחת והיא ייחודית במובנים רבים לעיר הגדולה.

העבודה הראשונה שלי הייתה בחופש הגדול שבין ז' ל־ח'. בפרישמן־דיזנגוף נפתחה מסעדת פאסט פוד חדשנית – דוכן פסטות בחמישה עד שבעה שקלים שנקרא ״בסטה לפסטה״. הסכימו להעסיק אותי שם בתור כלבויניק, בעיקר לעבודות ניקיון ומחסן, ובשלב מתקדם אפילו כקופאי. שאלו אותי כמה אני מצפה להרוויח וכל מה שידעתי הוא שחבר שלי אדם עובד ליד, במחלקת משחקי המחשב של סטימצקי, ומרוויח 6.20 ש״ח לשעה, אז ביקשתי 6.25.

משם התגלגלתי לעבוד בגלידריות. התחלתי בדוקטור לק בשדרות נורדאו. שם, בניגוד לגלידריות אחרות, לא הייתה הגבלה על כמות הגלידה שמותר לעובדים לאכול. עם זאת, כשפוטרתי נרמז לי בעדינות שאף שלא הייתה הגבלה, הגזמתי לאללה. משם המשכתי לגלידה באר שבע, סניף דיזנגוף, ואפילו קודמתי לדרגת סגן מנהל סניף, הפעם בשוסטר. במהלך אותה תקופה שיחקתי בסדרת הטלוויזיה החינוכית ״ג׳ינג׳י״. במשך שתי עונות שיחקתי את יורם, האח הגדול והקול של ג׳ינג׳י, ואף שהסדרה הזניקה קריירות מוצלחות כמו זו של רן בכור ואושרי כהן, אותי היא השאירה בגלידריות. מפעם לפעם היה נכנס לגלידה ילד בן 6 ומבקש חתימה. זו הייתה שיא התהילה.

אסף זמיר. צילום: יולי גורודינסקי

היה משהו בעבודות האלו, בגיל הזה, שיצר את התחושה שזה יותר כמו חוג מאשר עבודה. זה היה הדבר הכי עצמאי שעשיתי עד אותה נקודה. כששוטטתי ברחובות בתום המשמרות בעבודה הרגשתי לראשונה שאני שולט בעיר, ולא היא בי. זו תחושת חופש אדירה, וכשהיא מגיעה בגיל 15 אתה והעיר הופכים לאחד.

בכיתות י״א־י״ב כבר ארגנתי מסיבות. זו הייתה יזמות לכל דבר ואת האדרנלין שנלווה לכל מסיבה קשה לתאר במילים. המסגר 60, הגולם, הדיפ, המועדון ולבסוף אלנבי 58. אחת המסיבות הייתה נפילה רצינית ולא כיסינו את עלויות ההפקה. בשביל ילד בכיתה י״א זה היה מלחיץ לאללה. לסבתא שלי היה בן זוג ולבנו היה משרד עורכי דין ברחוב חובבי ציון. חיכיתי לו מחוץ למשרד בשבע בבוקר וכשהוא הגיע הוא מיד הבין שהסתבכתי, שאל אותי כמה אני צריך, רשם לי צ'ק ונשבע שלא יספר לאף אחד. עבדתי קשה כדי להחזיר לו את החוב, לאט לאט. כעבור שנה גיליתי שעוד באותו היום הוא סיפר לסבתא שלי, שהחזירה לו את הכסף ושמרה את הסוד מפני שאר המשפחה עד שאזרתי אומץ לגלות להם בעצמי. איזו סבתא, אין דברים כאלה.

במבט לאחור תל אביב סיפקה לי כילד הרפתקאות תעסוקתיות שעיצבו אותי בכל מיני מובנים. בשנים האחרונות אנחנו מקיימים בעירייה ירידי תעסוקה לנוער ובהם אנחנו משדכים להם עבודות קיץ במסגרת מסודרת ומפוקחת. בכל פעם שבה אני נמצא ביריד אני נזכר בשלל העבודות שהיו לי כנער, ומתמלא געגוע.

הביאה לדפוס: נופר וחש