תכנית שמתחילה בטקס דתי ונגמרת במסיבת קרחנות עם החיקוי של עופר ניסים - זה כנראה מה ש"ארץ נהדרת" הייתה רוצה להיות. רק המציאות עם הפיגוע באוסטרליה ועם ההפיכה המשטרית המשתוללת מפריעה לה. תסתכלו עליהם ותראו את ישראל 2025 // הריקאפ שחיכיתם לו
כיאה לתכנית הסאטירה של מדינת ישראל, גם לעונה של "ארץ נהדרת" יש שיאים ברורים. ברמת האינטנסיביות, תכניות עולות בקצב שלהן סביב מערכות בחירות (מאני טיים, במידה רבה), אבל הפיקים השנתיים מגיעים בתכניות החגים. מאחר ו"ארץ" כל שנה עולה אחרי נאגלת החגים הראשונה, הפיקים מגיעים בעיקר סביב חנוכה, פורים, פסח וכמובן יום העצמאות, הרגע שבו, מסורתית, העונה מסתיימת.ואם כך הדבר – הגענו לשיא הראשון של העונה, ספיישל חנוכה של "ארץ נהדרת" ששודר אתמול (רביעי). הווייב, לפחות מהפרומואים, היה מאוד מסיבתי ועליז, אבל ברור שאירוע אחד העיב על התכנית ועל הלו"ז – הפיגוע במסיבת החנוכה בסידני שבו נהרגו כ-15 בני אדם.
>>

זה מחזיר את "ארץ" למוטיב שמלווה אותה צמוד בשתי עונות המלחמה וגם בעונה הזאת: הגורל היהודי. מתחת למחלוקות הפוליטיות (שם "ארץ" מסמנת קו ברור בחול), כשיוצאים החוצה "ארץ" יודעת להיות מאוד פטריוטית וקוצנית. במובנים מסוימים, כך גם היה הרגע שפתח את התכנית – הדלקת נר רביעי של חנוכה, יחד עם הרב אלחנן דנינו (אביו של אור, שתועד עם חמשת החטופים האחרים במנהרה בעזה, במסגרת הפרק של "עובדה"). סוג של תגובת נגד למה שהם מזהים כהתקפה נגד היהדות: כן, אנחנו ישראלים, אבל בסוף אנחנו גם יהודים.

זה היה רגע יוצא דופן – בעיקר כי קשה היה לדמיין את "ארץ נהדרת" של לפני חמש או עשר שנים עושה כזה מהלך. מעבר לזיהוי הפוליטי, היה ב"ארץ" משהו שמאוד התנגד לדת (לטענת רבים, אפילו לעג לה). אם אחד מכותבי התוכנית בעבר, ליאור שליין, זז לכיוון שפוסל מכל וכל את ה"גם וגם", התוכנית של מולי שגב מסמנת שהיא כן מתחברת לערבוב הזה. תכנית שמתחילה בטקס דתי ונגמרת במסיבת קרחנות עם החיקוי של עופר ניסים. תסתכלו עליהם ותראו את ישראל של 2025.

אם לשאול מונחים מהכדורסל ולחלק את התכנית לרבעים, הרבע הראשון מאוד הושפע מהפיגוע בסידני. לא רק הדלקת הנר, גם המונולוג של נתניהו שמאשים את ממשלת אוסטרליה באי קבלת אחריות, המונולוג של ראש ממשלת אוסטרליה (ערן זרחוביץ' בהופעה היחידה שלו בפרק, אולי בהשפעת הסדרה "מטכליסטים" שעולה השבוע ב-yes) והקטע הטוב ביותר בעיניי ברבע הזה: הרגע שבו עמיחי שיקלי מסביר לפצוע מהפיגוע באוסטרליה למה הוא חייב לעלות לישראל, המקום הכי פחות בטוח ליהודים בעולם.

לצלילי השיר האופטימי בד"כ, "הכל פתוח" של נעמי שמר, הוא שר: "הכל בטוח, כלום פה לא הופקר/ ובאוקטובר לא קרה דבר". ושוב, התחושה היא שהגורל היהודי בבעיה קשה – בין עולם רווי בסכנות ונגוע באנטישמיות, לבין ישראל שמנוהלת על ידי חאפרים ושקרנים עלובים ופופוליסטים.
אחרי שהפרק הזה הסתיים, "ארץ" הרשתה לעצמה להקליל עם קטעים יותר בידוריים באופן טהור ופחות סאטיריים. בכל זאת, חג. יואב קיש, ראש ממשלת פאראגוואי, יצחק גולדקנופף – כולם היו חלק מהעיסה המבולבלת בפאנלים שלא מאוד בלטו, וגם ההחלטה לקשר אותם בכוח להדלקת הנרות בעיניי לא עשתה טוב לתוכנית. מה שבלט לטובה היה שוב החיקוי המבריק של זופי ודני אבדיה – וזו לא היתה ההתייחסות הספורטיבית היחידה בערב.

נושא אחד שנעדר מהתוכנית, למעט הבלחות, הוא המלחמה שמנהלת משטרת ישראל נגד הכדורגל הישראלי ואוהדיו. השבוע האחרון סימן הסלמה בנושא, כשהמשטרה נאבקה באופן חסר פשרות בחולצות נגדה בבלומפילד, אבל אישרה בלי למצמץ את הכנסת דגל ארגון הטרור כ"ך לאצטדיון טדי. כנראה שגם לכותבי "ארץ", שלא נגעו בזה עד היום, זה הציק וקיבלנו התייחסות סטייל "משטרת האופנה" (והתליינים על משקל הדרקונים של דורין אטיאס), שבו בן גביר ודני לוי דירגו את החולצות ונעלבו עד עמקי נשמתם.

אבל אחר כך זה היה פאן, פאן, פאן. הסקשן האחרון של התכנית היה בידורי לחלוטין והתייחס להצגות חנוכה, מופע "נקסט" וגם לעדי הימלבלוי ובן זיני (כי למה לא בעצם?). לא יודע אם זה קשור לפתיחה הקצת כבדה, אבל היה משהו מאוד משחרר ומצחיק בחלק הזה – הדיקציה הלא ברורה של אודיה, חנה לסלאו של רועי בר נתן (שוס בהתהוות) וגם הימלבלוי וזיני שלא מסוגלים לשיר ביחד – כולם עבדו בצורה נהדרת ברמה הקומית, וסיימו את התכנית יפה לקראת הגונג. ליב יאטאנוב פחות הבריקה הפעם – אבל זה גם היה פחות חשוב.

אז מה הססמוגרף של "ארץ" אמר עלינו השבוע? האמת, שהוא בעיקר סימל את הקוטביות של מצב הרוח – מצד אחד משהו כבד ואפילו מתאבל, מצד שני הרצון לדפדף ולעבור הלאה אל המסיבות, אל הנרות, אל הניסים ואל הפקקים של שבוע החג. בין "הנרות הללו" ל"תרימו" של עופרה, בין פתיחה עצובה לסיום שכולו מסיבה – הדבר הכי יציב בחיים שלנו, כרגיל, הוא חוסר היציבות. ובמובן הזה, "ארץ נהדרת" ביטאה בצורה מושלמת את מצב הרוח של צופיה.
