"ארץ נהדרת" בשיאה כשהיא יורה חצים כלפי הערוץ בו היא משודרת
בעונתה ה-20, "ארץ נהדרת" ניצבת מול אתגר חדש - לכולנו נמאס מאקטואליה. לכן הם צריכים להקצין ולהשוות (במרומז) את בן גביר להיטלר, ובו זמנית להמשיך להתייחס לכל תופעות הפופ, גם כשזה לא תמיד קולע. טוב לדעת שלפחות מוסד אחד במדינה שלנו עדיין עובד כמו שצריך
עם פתיחת העונה ה-20 במספר שלה (וואו), "ארץ נהדרת" ניצבת מול שני אתגרים משמעותיים: הראשון (וזה שהפך כמעט לקלישאה) הוא איך מצליחים להגחיך את מה שמגוחך מלכתחילה. השני (והקצת יותר מורכב) הוא איך מתמודדים עם תחום שנמאס לחלוטין על הצופים – אקטואליה. הרייטינג של מהדורות החדשות הולך ויורד בכל פעם שיש מערכת בחירות נוספת, ואני יכול להעיד על זה מקרוב – גם אני כבר לא באמת בקיא בהתפתחויות האחרונות בין המפלגות, ואתם קוראים טקסט של אדם שיודע בעל פה את הג'ינגל של המפד"ל מ-1988 (אל תנסו אותי).
את תחושת המיאוס הזו הצליחו בארץ ללכוד היטב עם מערכון הפתיחה שהפעם היה הרבה יותר מינימליסטי, והתבסס על רפרנס לסרט "לקום אתמול בבוקר", רק שהפעם אנחנו קמם בכל בוקר לעוד מערכת בחירות. יניב ביטון, שכיכב במערכון ובפרק כולו, ממשיך בדרך להפוך לאחד הכוכבים הגדולים יותר של ארץ נהדרת. מי שביטא עוד יותר את הרוח הזו הוא הדמות שפתחה את הפרק, הסוקר מנו "תקשיב…" גבע, שבתוך הפאנל הזכיר שבין כל מופעי הטירוף של הפוליטיקאים – מהבולענים של מרב מיכאלי לג'וגינג של בני גנץ – בסוף זה כמעט חסר תועלת. אנחנו בלופ בלתי נגמר וללא הכרעה שהופך את כל המשתתפים בו לשחקנים באותו משחק שחוזר על עצמו.
מי שנהנה מהעסק הזה יותר מכולם הוא איתמר בן גביר, והנאמבר המוזיקלי בו כיכב הכהניסט "לשעבר" היה רגע השיא של התכנית בעיקר כי הוא לא היה צפוי. מעבר לירידות על כך שבן גביר שולט בנתניהו ואומר לו מה לעשות, הוא כיוון חץ מאוד חד כלפי התכניות ששודרו רגע לפני ל"ארץ נהדרת" – מהדורות החדשות ותכניות האקטואליה, אלה שנותנות לבן גביר את הבמה. "הכל בזכותכם ערוץ 13, 12, ב-14 אני מתפוצצת ידידי", הוא אומר, וממשיך בשיר: "היי עודד, היי סיוון / אני אייטם נהדר בכל אולפן / ממליץ על קרם ב'בן גביר וליאון' / ואז 'כהנא חי בלילה' ולישון". ההשאלה של השיר "Springtime for Hitler" (מהמחזמר "המפיקים" של מל ברוקס) מציעה הקשר מובהק שיותר ממרמז על דעתם של אנשי ארץ על הקרנבל של בן גביר – כולל פאנץ' ארסי במיוחד כלפי קהל הצופים: "התמתנתי, ידידיי, זו לא טעות / או שאתם נפתחתם קצת יותר לגזענות". אאוץ'.
מה פחות עבד? הנאמבר השני, זה של יו"ר יהדות התורה גולדנקופף והילד החרדי (מי זה?), שקצת התפספס. ובכלל, כל הבלוק החרדי היה קצת צפוי – וזה למרות שארץ כן זזה קצת מאיזור הנוחות, ונכנסה גם בממשלת השינוי: לפיד חטף, מיכאלי חטפה, זהבה גלאון חטפה (עסוקות בטיקטוק בזמן שהצרות נערמות, כולל ביקורת לא מאוד מרומזת על הסירוב להתאחד). בפועל, היחיד שחטף מהימין היה נתניהו (ומערכון ה"ביבי בא" היה בהחלט משעשע). ובכל זאת, חייב לציין את הפאנץ' האהוב עליי בפרק: ליברמן אומר על נתניהו "השקרים שהפיץ דיאן שוורץ הזה פה", -"למה דיאן שוורץ?", -"כי קראתי לו גבלס וסטאלין, ורציתי קצת לזעזע". שאפו.
למרות הציפיות הגבוהות, קצת פחות התלהבתי מהחיקוי של הדר מוכתר. כמובן שהיה כאן פוטנציאל קומי, אבל קשה שלא להתעלם מהעובדה שבעצם הכנסתה ללופ נותנת לה כבוד גדול (שלא לומר מקפצה – כל הטיקטוקים בישראל לא שווים הופעה אחת בארץ נהדרת). עם זאת, "ארץ" שיקפו היטב את היעדר התשובות שיש למוכתר בעניינים ה"בוערים", תרתי משמע. אפשר להתנחם בכך שהחיקוי הלא לגמרי מוצלח הזה, ככל הנראה, לא ישרוד את החגים.
ולצד התפקיד הסאטירי המובן מאליו, עלי להודות שהחלקים שאני יותר אוהב בארץ נהדרת הם הרגעים בהם "ארץ" מגיבה על אירועי התרבות. למשל, הזכייה של אליאב זוהר אתמול ב"כוכב הבא". אוראל צברי, שהגיח כדי לגלם את הזוכה הטרי, הוא ההברקה של הפרק – וגילם את הזמר בכישרון רב. הקרשנדו של הפרק היה אמור להיות ה"מגה קליפ" שבו ארץ משלבת בין שלושת הזמרות הלוהטות של הקיץ – אנה זק (ליאת הרלב), נועה קירל (גיה באר-גורביץ') ונונו (שני כהן) – אבל איך אמר פעם קיציס בתגובה למשחקי המילים של אבי מלר הגדול? נחמד. לא יותר מזה.
20 שנה כבר עברו מאז פרק הפתיחה של "ארץ נהדרת". הרבה השתנה, והמון לא – המערכת הפוליטית, שמשתקפת מהדמויות בתכנית, עדיין יותר מגוחכת מהחיקוי, והמשימה שארץ לוקחת עצמה כל השנה, בטח כשהמערכת הולכת ומתגחככת היא לא פשוטה – אבל זה מקום העבודה שלה, והיא המקצועית מכולן. טוב לדעת שלפחות מוסד אחד במדינה שלנו עדיין עובד כמו שצריך.