נפרדים מיצחק קלפטר: "תראה להם למעלה איך עושים סולו גיטרה"

אחד מגדולי היוצרים והמוזיקאים של ישראל, יצחק קלפטר, הובא היום למנוחות בגיל 72. מותו של "צ'רצ'יל" הוא סיום עצוב לחיים ארוכים ומלאי יצירה של אמן פורץ דרך. לפני הלווייה, שהתקיימה בבית העלמין האזרחי בראשון לציון, נערך טקס אשכבה מיוחד לקלפטר בתיאטרון "הבימה" בתל אביב, בהשתתפות פוליטיקאים (שר הביטחון בני גנץ, שרת התחבורה מרב מיכאלי וח"כ אמיר אוחנה נכחו באולם), אמנים, בני משפחה וקהל רחב.

ראש עיריית תל אביב רון חולדאי מול ארונו של יצחק קלפטר. צילום: איציק בירן

הטקס נערך באולם "רובינא" – אולם יחסית גדול בתוך התיאטרון, אך גם הוא היה צר מלהכיל את כמות האנשים הגדולה שהגיעה לאירוע בבוקר יום ראשון. עד כדי כך, שפתיחת האירוע התעכבה כיוון שלא היו מספיק מקומות ישיבה. שר הביטחון בני גנץ ספד לקלפטר: "הוא ידע לבטא היטב את רוח התקופה. כשהלחין את 'יושב על הגדר', אני והחברים שלי ישבנו על הגדר בלבנון. קלפטר היה ישראלי בכל רמ"ח איבריו, וניגן את הישראליות בעשר אצבעותיו". אחריו עלה יואב קוטנר, שאמר עליו: "כשיצחק נגע בגיטרה, אתה שמעת שזה הוא. הוא אף פעם לא נצמד למה שהמלחין המקורי, הוא היה בעולם שלו. הוא ידע לנגן את עצמו גם בכסאח וגם בעדינות".

יואב קוטנר בטקס האשכבה ליצחק קלפטר. צילום: איציק בירן

גם מנכ"ל תיאטרון "הבימה" נעם סמל (שהיה המנהל האישי של "אחרית הימים" ו"צליל מכוון") והמוזיקאי יהודה עדר עלו לבמה, ואף העניקו לבני משפחתו את פרס "מפעל חיים לגיטרה" מטעם בית הספר למוזיקה "רימון", שקלפטר היה אמור לקבל בעצמו בחודש מרץ הקרוב.

אך הנאום הנרגש מכולם היה של מתופף להקת "כוורת", מאיר פניגשטיין, שדיבר בשם חברי הלהקה (שהבוקר גם פרסמו מודעת אבל בעיתונים): "יום עצוב. קשה להיפרד מחבר שהיה לצידך כל כך הרבה שנים. אחרי שכוורת התפרקה, נותרנו קרובים כמשפחה. כבר כשהגיע ללהקה, הכרנו את יצחק מלהקת חיל השיריון ומהלהטוטים הוירטואוזיים בלהקת 'אחרית הימים'. הפכנו לחברים קרובים. אנחנו נפרדים ממך, חבר יקר ואהוב. יצחק", הוא אמר בקול נרגש וחנוק מדמעות. "תראה להם למעלה איך עושים סולו גיטרה".

רמי קליינשטיין מופיע בטקס האשכבה ליצחק קלפטר. צילום: איציק בירן

האחרון שנשא דברים היה נכד אחיו של קלפטר, תום שריר, שחתם את נאומו בציטוט הלקוח משירו "לוקח ת'זמן" (שכתב יהונתן גפן): "אם אומרים לי שאני טועה, אני אפילו לא מתחיל להתווכח / אם מספרים לי שהתחילה מלחמה, אז אני מיד עובר לצד שמנצח / אם אני רואה זקן, אשמע בעצתו / ואם אני רואה זמן בסביבה, אני לוקח אותו".

אבל מעל הכל, מעבר לדברים הנרגשים, את מרכז הבמה תפסה (באופן טבעי) המוזיקה. על הבמה עלו, בביצועים שקטים ונטולי דיסטורשנים, רמי קליינשטיין (שביצע את "צליל מכוון"), מיקי גבריאלוב וחיים רומנו ("טירוף במה"), ברי סחרוף ("דמיון חופשי"), אריק סיני ("אם אתה בסביבה"), דייויד ברוזה ("שיר אהבה בדואי") וגלי עטרי ("רק אתמול") – כולם אמנים שקלפטר עבד איתם, במוקדם או במאוחר, וכתב להם כמה מהלהיטים הגדולים שלהם. האירוע נחתם בהקרנת הביצוע של קלפטר ל"צליל מכוון", כפי שצולם באיחוד האחרון של להקת כוורת, באוגוסט 2013. באופן חריג לטקס אשכבה, הקהל כולו קם על רגליו ומחא כפיים לקלפטר בפעם האחרונה.

קלפטר זכה לכבוד הגדול ביותר שמדינה יכולה להעניק – טקס אשכבה ממלכתי, עם נאומים נרגשים. אך היצירה של קלפטר אולי ראויה למחווה אחרת, רחוקה מהממלכתיות ומהסמלים, עם הרבה יותר "כסאח" בגיטרות – כיאה ליוצר הגדול והמיוחד שהיה. נדמה לי שמועדון "הבארבי" בדרום העיר היה הולם הרבה יותר את אופיו ואת אופי היצירה שלו, מאשר "הבימה". בינתיים, ישבתי בקהל ובפעם הראשונה המוות היכה בי. עומק האהבה, ההתרגשות של היוצרים הכי גדולים מקלפטר, ובעיקר השירים – הפנימו לי את גודל האובדן. שלושה ימים עברו, ורק הלב נותר שבור ללא תקנה.