דעה | גדל כאן דור מטומטם שחושב שספרות היא פורנוגרפיה

תלמידי בליך שהזדעזעו מה"תכנים הפורנוגרפיים" שבספר "הר אדוני" מזכירים דיסטופיה שבה השלטון מעודד ילדים להלשין על מבוגרים סוררים. אבל אי אפשר להאשימם, הם טומטמו היטב

תיכון בליך ברמת גן
תיכון בליך ברמת גן
7 בנובמבר 2018

הזעזוע של תלמידי תיכון בליך ברמת גן מהספר "הר אדוני" של ארי דה לוקה, שמכיל לטענתם "תכנים פורנוגרפיים", מראה עד כמה מטומטם הדור שגדל כאן. כל הדורות החכמים דומים זה לזה, אך כל דור מטומטם – מטומטם בדרכו. הדור הזה לא מבין מהי אמנות ומהי ספרות, מה ערכן ומה תפקידן בעולם. הוא לא מבין שספרות היא לא החיים. הוא רגיל לדוקו־פשע, לריאליטי, לצמידות בין החיים לבדיון, ולכן מזדעזע כשמי שאמון על חינוכו מציב בפניו תכנים שקשורים למין ואלימות (אחר כך, בבית, הדור ילך ויאונן מול פורנו גמדים אלים. אבל זה בבית, לא בבית הספר). מין ואלימות? הרי אנחנו מחנכים נגד מין ואלימות! מה פתאום שנקרא על זה? ועוד בספר? ספר אמור להיות יפה, לא? ספרות אמורה להיות משעממת (ואף מילה על "הר אדוני").

גדל כאן דור שנעטף בנייר בועות מהרגע שיצא לאוויר העולם הזה, מוגן מפני פלסטינים רעים, ביקורת של מורים, פדופילים, נפילות בארגז החול. אין פרופורציות. צריך לשמור עליו מכל משמר, מכל דבר שעלול לפגוע בו. מצד שני, אלימות מתפלצת עליו מכל מסך. ויש בכל מקום מסך. וכן, גם הפוליטיקלי קורקט שמתנגש באלימות עם הגזענות והסקסיזם העביר אותו על דעתו. גדל כאן דור מטומטם. מטומטם מלשון טימטמו אותו. הוא לא אשם. אשם משרד החינוך, אשמים ההורים, אשמים המורים. מורה אחד למאה מצליח להדליק ניצוץ של עניין לגבי העולם הזה, זיק של הבנה, שביב של רעד בפני המציאות ובני האדם כפי שהם באמת. נער שלא מבין את היופי שבספרות, או למצער את הפוטנציאל שלה לקדוח לו בראש חור שדרכו ייכנס העולם – אי אפשר להאשים אותו. אין מי שיעורר אותו לכך.

על "הר אדוני" איש לא לימד את הדור להתקומם. השלטון לימד אותו להתקומם על "גדר חיה". הפעם הדור הבין מה מצופה ממנו והתקומם לבד. שרת התרבות ושר החינוך יכולים להיות גאים. בקרוב לא יהיה צורך בחוק נאמנות בתרבות. גדל כאן דור נאמן מעצם הווייתו.

יותר מכל, זה מזכיר דיסטופיה שבה השלטון מעודד ילדים להלשין על מבוגרים סוררים. "המורה מלמדת אותנו פורנו!". ב-2014 סבל מכך המורה והמחנך אדם ורטה, שניצוד על ידי תלמידה מכיוון ש"הפיץ דעות שמאלניות". כאן זה כבר לא עניין של שמאל וימין, זה גולש לפוריטניות שמבוססת על בורות, וזה מסוכן הרבה יותר.

בעולם שבו תמונת אינסטגרם יכולה להיות יצירת אמנות זה כמעט מגוחך להסביר מה ההבדל בין ספרות לפורנוגרפיה. אבל הנה כלל אצבע לתלמידי ישראל שיכול לסייע בהבחנת אמנות ממה שאינו אמנות: אמנות אינה שימושית. פורנו הוא שימושי בהחלט. באווירה חינוכית שמקדשת את השימושי (5 יח"ל מתמטיקה כגביע הקדוש) מובן למה חיפשו תלמידים מה אפשר לעשות עם "הר אדוני", ולא מה אפשר לחשוב, להרהר, להרגיש ולהחכים.

ואולי הסופר הארגנטינאי הענק חורחה לואיס בורחס אומר את זה טוב יותר, בדברים שנשא ב-1985: "בשבוע שעבר שאלו אותי בחוגים שונים – שני אנשים שאלו את אותה שאלה – 'למה משמשת השירה?' ואני אמרתי להם: ובכן, למה משמש המוות? למה משמש טעמו של הקפה? למה משמש היקום? למה אני משמש? למה אנחנו משמשים? כמה משונה שתועלה שאלה כזאת. לא? […] אבל נדמה לי שבמקרה של שיר – אתה קורא שיר, ואם אתה ראוי לו, אתה מקבל אותו ומודה עליו וחש התרגשות. וזה לא מעט. להתרגש משיר זה לא מעט, זה משהו שעלינו להודות על קיומו. אבל נדמה שהאנשים האלה לא מתרגשים […] השירה היא 'בסדר' כל עוד היא מביאה תועלת, אבל אם לאו – לא. נדמה כאילו העובדה שקיימת סונטה או שיתקיים ורד היא בלתי ניתנת להבנה […] שואלים: איזה תפקיד יש למשורר בחברתנו ובתקופתנו? נו… התפקיד הרגיל, לשורר. זה לא יכול להשתנות, אין לזה שום קשר עם הנסיבות הפוליטיות או הכלכליות. לחלוטין לא. לכן השירה אינה מובנת".

דיסקליימר: כמובן, לא כל הדור וגו', יש הרבה נערות ונערים חכמים וכו'. ט.ל.ח. מה שייתן לנו לישון בשקט בלילה.