מלכת אוכל הרחוב: בייקרי זה פורמט מנצח. ובבקה מנצחת בו

יאמי, כמה אוממי, מאמי. פיצה בבקה (צילום: יעל בונפיס)
יאמי, כמה אוממי, מאמי. פיצה בבקה (צילום: יעל בונפיס)

מה שחסר בתל אביב זה מאכלי רחוב בדרגת ביניים שיכולים לסגור פינה מבלי לתפור את הכיס או לפוצץ את הבטן, וזה בדיוק מה שהקונספט של בייקרי מציע, וזו בדיוק הסיבה שכמעט מדי שבוע נפתח כאן בייקרי חדש. בבקה בייקרי פשוט עושים את זה טוב במיוחד

8 בדצמבר 2021

יש לא מעט דברים שעדיין חסרים בקולינריה התל אביבית – שיפודים שאפשר לחטוף סתם ככה ברחוב, ארוחת בוקר שלא תרוקן לכם את תקציב המזון השבועי, פילי צ'יזסטייק ראוי לשמו – אבל מאפיה/פיצרייה/בית קפה שמתעקש לקרוא לעצמו בייקרי למרות שזה פשוט מאפיה באנגלית, הנה משהו שבהחלט לא חסר. אין לי מושג מתי בדיוק הטרנד הזה החל, תשאלו את רותי ברודו, אבל אני בהחלט יודע להגיד שאין לו כרגע מעצור. שכונה אחר שכונה, בייקרי אחרי בייקרי, העיר מוצפת בויטרינות נוצצות שמציגות מנעד מאפים אינסטגרמי-לייט וכמה מנות על טהרת הלקטוז.

אני מבין למה בייקריות כאלו, ועל אחת כמה וכמה הרשתות, מצליחות בעיר. באמת שחסרים כאן מאכלי רחוב בדרגת ביניים שיכולים לסגור פינה מבלי לתפור את הכיס או לפוצץ את הבטן. אבל אני עדיין מופתע בכל פעם שבייקרי כזה נפתח באזור מרכזי, שלא לומר במרכז של המרכז של המרכז. כן, הנה עוד בייקרי נפתחה על כיכר הבימה, כאילו שלמפגינים שם היה חסר איפה להעמיס פחמימות. רק שהפעם מדובר בשלוחה גדולה במיוחד של רשת בייקרי מדוברת שהפכה את לחמניות הפרעצל למותג שלה – בבקה בייקרי.

הפחמימות שסגרו לנו פינות. בבקה בייקרי (צילום: מתן שרון)
הפחמימות שסגרו לנו פינות. בבקה בייקרי (צילום: מתן שרון)

אחרי שבארבעת השנים האחרונות הן פתחו סניפים בצפון תל אביב, צפון דיזנגוף ובבני דרור (זה צפונית לתל אביב אז הרצף נשמר), במאפיה הטרנדית בחרו לייחד את הסניף שעל הבימה באמצעות חלוקה ברורה ופשוטה – בצדו הימני של החלל הפתוח ממוקמים מאפים מתוקים ומלוחים, ערימות פרעצל בגדלים, צורות וצבעים שונים וכמובן, מכונות הקפה. בצידו השמאלי לעומת זאת מוצב מטבח פיצות קומפקטי שנפתח כבסיס פעילות למשלוחים ברחבי העיר מצפון ועד דרום כולל גבעתיים, רמת גן ואפילו, איכשהו, קצת מבני ברק. הלוקיישן המבוקש והיקף המשלוחים הם הצהרת כוונות ברורה – בבקה לא רוצים להישאר מאפיה שכונתית ושואפים לספק מאפים מנחמים ופיצה מחבקת לכל הסביבה. 

הגעתי לבבקה בשעת צהריים מאוחרת כדי לגלות שמטבח הפיצות פועל רק מחמש בערב, ואולי טוב שכך, כי אני באמת צריך להזכיר לעצמי בפעם המי יודע כמה שפיצה לארוחת צהריים היא סכנה בעוד שפיצה לארוחת ערב היא נשמה (פיצה לארוחת בוקר, אגב, היא נקמה קרה) – ולהסתפק במאפים. אספתי פוקצ'ה עגבניות ומוצרלה (32 ש"ח) כנציג המלוחים בעוד שלצד המתוק לקחתי קרואסון פיסטוק ומאפה ריקוטה פירות יער (16 ש"ח כל אחד) ויצאתי לשולחנות שבחוץ, מנסה לשלא להתעוור מהאור שמוחזר מכיכר הבימה גם ביום לא כל כך שמשי.

בתמונה לא רואים כמה הבצקים האלה מושלמים. בבקה בייקרי (צילום: מתן שרון)
בתמונה לא רואים כמה הבצקים האלה מושלמים. בבקה בייקרי (צילום: מתן שרון)

לא יודע אם בכלל ציפיתי למשהו. ועדיין הופתעתי. הפוקצ'ה, חרף המיתוג, לא הרגישה כמו אותה מנה שמנשנשים בחתונות בינוניות. הבצק הראה סימנים חיוביים לקראת הפיצה של הערב עם בועות אוויר נהדרות, פריכות שאפשר לגרד עם האצבע ולהאזין כמו לפלייליסט סיכום השנה, עגבניות דקיקות ובמרכזן בריכות מוצרלה מפתות, ואפילו הגודל היה מכובד (בערך אמה. תמיד רציתי להשתמש באמת מידה תנ"כית). מאפה הריקוטה הורכב גם הוא מבצק נהדר שמתגאה בשכבותיו הרכות, ובמרכזו קרם ריקוטה סמיך מעורבב עם קרם פירות יער חמצמץ שהשתלב יחדיו נהדר. גם הקרואסון היה פריך ומצוין, ממולא בקרם פיסטוק ומצופה בתערובת יבשה של קרם וחלקי פיסטוק. בדיעבד אין לי מושג למה הזמנתי אותו, אני אפילו לא כל כך אוהב פיסטוק, אבל הוא פשוט נראה כל כך טוב. עדיין סיימתי.

בערב, אחרי שהתאוששתי מפצצת הפחמימות הראשונית, הזמנתי שתי פיצות. כן אני יודע, אני הולך למות מוקדם. הלכתי על שתי קלאסיקות: פיצה פפרוני (רוטב עגבניות, מוצרלה, פרמז'ן ופפרוני, 59 ש"ח) ופונגי לבנה (רוטב שמנת, פטריות יער, שמפניון ופורטבלו בטימין, שמן זית ומלח גס. 59 ש"ח) וכמובן גם לחם שום מוצרלה כי זה לחם שום מוצרלה (18 ש"ח). למרות ההמלצה לחמם ל-2 דקות בתנור, המשלוח הגיע חם כרצוי וכמה שאני שמח שהזמנתי גם את לחם השום-מוצרלה, שהורכב משרשרת קשרי בצק שעטפו עיסה פנטסטית של מוצרלה ושום, סיפתח מושלם שהמשיך וחיזק את האופטימיות לקראת הפיצה.

קלאסית ומספקת. פיצה בבקה (צילום: יעל בונפיס)
קלאסית ומספקת. פיצה בבקה (צילום: יעל בונפיס)

ואכן, הפיצות לא אכזבו. הבצק של בבקה דקיק במרכזו כך שהתוספות והגבינה מקבלים את מרכז הבמה (הרוטב טיפה פחות). סלייס הפפרוני היה מצוין, גם אם פשוט למדי, עם איזון נאה של גבינה מול נקניק וחומרי גלם טובים שיצרו פיצה פשוטה אך איכותית. סלייס הפטריות, לעומת זאת, היה אחד מהסלייסים הלבנים הטובים ביותר שאכלתי, עם תערובת פטריות שמצליחה להוציא את המקסימום מטעמי האוממי ורוטב שמנת שהפך את המנה לחלום בהיר שאשמח לישון עליו הלילה. ובקצה, קשה פריך ורך מבפנים שלווה במטבל רוטב עגבניות-שום נדיר במחוזותינו (כי הורגש עד כמה הוא טרי). שחיתי בפחמטימות, גופי כבד עלי, בבקה מילאו אותי בכל טוב. קראו לזה מאפיה, פיצריה או בייקרי, לא אכפת לי. העיקר שכל העיר יכולה להינות מזה עכשיו.

בבקה בייקרי, שדרות תרס"ט 2, א'-ה' 07:00-23:00, ו' – 07:00-18:00, ש' 08:00-23:00, פיצה מתחילה ב-17:00