לאכול, להתלונן, לשנוא: מה למדנו מעונת הזוגות של "בואו לאכול איתי"?

חיינו אינם חיים מאז סיום העונה של "בואו לאכול איתי", ההתמכרות שגרמה לנו לצעוק על הטלוויזיה פעמיים בשבוע. זה הזמן להפנים את השיעורים החשובים שהיא לימדה אותנו על זוגיות, על קבלת האחר ועל פירה

צילום מסך מתוך "בואו לאכול איתי"
צילום מסך מתוך "בואו לאכול איתי"
16 בדצמבר 2018

אנשים ממש סבבה עם הגזענות של עצמם

כלומר, הם יתרצו אותה ויסגננו אותה בצורה שתראה גזענית פחות, אבל הם לא חלילה יפסיקו להסיק מסקנות על אחרים רק בגלל הצבע, השם והמוצא שלהם. ערבים? אנשים אסליים ואותנטיים שטובים עם בשר. הודים? מלוכלך אצלם. אני גם לא אוכל הודי כי זה מסריח ודוחה. אז מה אם לא טעמתי את האוכל, אני כבר יודע שזה מגעיל כי פעם עבר לידי מישהו חום שלא הריח כאילו טבלו אותו הרגע באקונומיקה. אבל זה בסדר, אתה מהמם, זה פשוט אני ש"לא התחברתי".

"לא התחברתי" זה גלגל הצלה לכל אמירה מעליבה

זה לא שהאוכל שלך מגעיל ת'שועלים, זה אני ש"לא התחברתי". אני גם לא מתחבר למרוקאים, הומואים או קינוחי פרווה אבל לא נורא, זה עליי, טמבלול שכמוני. אפשר גם: "פחות אהבתי", "לא התענגתי", "זה פחות מה שאני אוהב".

שרשרת המזון: עשירים > פריפריאלים > הומואים > שמאלנים > ערבים > טבעונים

חד גדיא חד גדיא

כך מספרת האגדה

באו חיים ואצילה

ואכלו את שמעון ויוליה

שטרפו את אביב וגיא

שחבטו עם מקל גדול באסף ועמליה

שנשכו את עבד ואיסרא

ששרפו את ארתור וג'ול

חג גדיא חד גדיא

אכילת חגבים לא הופכת אותך לפחות משעמם

ליאת ודרור רצו שנשקע לתרדמת עמוקה אבל אז עשו טריק שיפצה על הקיום האיטי שלהם והוציאו חגבים מהפריזר. "ההרכב התזונתי של החגבים מדהים" אמר דרור בלי לשכנע אף אחד והמשיך לקלף כנפיים ורגליים. ליאת, רופאת שיניים, הדגימה בתאווה את סאונד החגבים הנטחנים בפיה. זה היה מופע אימים מעורר בחילה שאמור היה להציל את המארחים מעצמם, אבל הכל נותר בעינו. ובאותו עניין:

תמיד תחשבו על הקהל

זה נכון ביזמות, בכל תחום אמנותי או בידורי, וזה ממש נכון כשאתם מחליטים להגיש חגבים. דוגמה – בשביל למכור שרצים להמונים צריך יותר מסלט גנרי עם כמה חרקים מבושלים בצורתם הטבעית והמלחיצה + הרצאה למשקיעים, אתם לא בפרזנטציה, אתם בארוחה מול קהל קשוח.

לטחון פירה עם בלנדר מוט = להכין גרבר

תפוחי אדמה (לרבות ארטישוק ירושלמי, שהוא לא תפוח אדמה אבל גם קצת כן) לא מגיבים טוב לטחינה מהירה. הם מעדיפים שימעכו אותם עם מזלג או מועך ידני. מה קורה כשבכל זאת משתמשים בבלנדר? מי תפוח אדמה דביקים ועצובים:

זוגות של נרקיסיסטים מוכיחים: מינוס ומינוס זה לא פלוס

רוב הזוגות בעונה איזנו זה את זה – האחד אומר דבר מביך, השנייה מרככת באמירה יפה או מעשה אדיב ולהפך. הכלל איננו תקף על זוגות שבהם שני הצדדים הם נרקיסיסטים חסרי גבולות, שהופכים יחד למגה-זורד של ריכוז עצמי. לפעמים הם דרסו על הדרך את כל האחרים, לפעמים סתם שיתפו אותנו בהרבה יותר מדי פרטים איניטימיים כי כשהם יחד העולם כולו שייך להם. 

זוגיות זה קשה מספיק גם בלי שאנשים שלא יודעים עליכם כלום יטיפו לכם

אה, ראית את ההוא אומר פעם אחת לבת זוג שלו מה לעשות ועכשיו את הפמיניסטית המהוללת שבאה להציל אותה מבעלה העריץ? ואתה, החלטת שהזוג שלפניך עייף מהחיים וצריך להשתחרר ולהירגע? ואתם – האם זה עניינכם כמה סקס הזוגות שפגשתם בפעם הראשונה שלשום עושים? ואו, כל הכבוד. המדליה שלכם בדרך, בינתיים אתם יכולים להנות מהתחושה הנעימה והמספקת של "אנחנו זוג יותר טוב מהם כי החלטנו".

שכנוע עצמי הוא כלי רב עוצמה ואפילו אלים

אורית ושחר (ברבי וקן, נו) מפרק אזור השרון התחילו את הדרך במודעות מלאה למצבם, כולל העוגה השרופה עם התפוחים הקשים. משם והלאה התרחש מופע כמעט פסיכוטי של שכתוב נראטיבים, עד שבסיום כבר היה ברור לשניים שהתפריט שלהם היה גורמה וכל השאר לא מבינים שום דבר באוכל. גרסה מרוככת של התהליך מתרחשת כמעט בכל פרק עם משתתפים שמשכנעים את עצמם שהסיבה היחידה שהם לא ניצחו היא שכולם מקנאים בהם. רובנו לא מארחים אנשים זרים בבית בשגרה אלא משפחה וחברים, שיפרגנו ויחמיאו לנו גם אם נגיש להם מנה חמה. הגיוני שתהיה לנו תפיסה לא ראליסטית של היכולות שלנו. הבעיה מתחילה כשהכעס על הביקורת החיצונית משכיח מאיתנו את העובדה שלא למדנו בקורדון בלו.

כולם רוצים להרגיש מתוחכמים אבל גם אותנטיים

שלב התגובה לתפריט הוא די פשוט: כל מי שמכין אוכל פשוט יותר מהדובר הוא בנאלי. אם הוא מזרחי אפשר להתגזען עליו ("אנשים פשוטים וביתיים" וכו') ואם הוא אשכנזי להגיד שהוא בטח לא יודע לבשל. כל מי שמכין אוכל מתוחכם יותר מהדובר הוא פלצן או שחצן. אם הוא נותן שמות פואטיים למנות אפשר להשוות אותו לאייל שני כי כידוע אין עוד שפים בעולם שעושים את זה.

כל תכונה, מינורית ככל שתהיה, יכולה להיות הסיבה שיעליבו אותך

אף אחד לא מופתע ששמאלנים, הומואים או טבעונים מתקבלים בפרצוף עקום, זה גם לא מאוד מפתיע שאת האשכנזי התורן מתייגים כמשעמם ויבש, אבל מסתבר שאפשר להיכנס במישהו גם בגלל שהבית שלו לא מספיק לבן, כי הוא ובת הזוג שלו לא נשואים, כי הוא לא נראה מספיק נלהב מהקונספט של חתונות, כי הבית לא מספיק לבן, כי הבית לא מספיק נקי, כי הבית יותר מדי יפה, לבן ונקי, כי היא קוראת בספר הזוהר, כי החלטתם שרירותית שיש לו OCD או בגלל שאתם לא יודעים איך להגיד את השם שלו. 

מרק זאת לא מנה ראשונה לגיטימית

עולם המרקים הוא עולם מופלא, מלא אפשרויות וכיפי, מה הפלא שכמעט כל פרק בעונה היה זוג שכלל מרק בתפריט. מצד שני, בכל פרק גם הייתה תגובה מתנשאת כלפי אותו מרק תמים. משום מה, כשהאוכל מגיע במצב צבירה נוזלי אנשים חושבים שהוא לא מושקע או לא משביע. רוצים להרשים? אם אתם לא מכינים ראמן או טום יאם מושקע, תתחילו עם מנה שלועסים.

לדעת לקנות בשר לא שווה לדעת לבשל

גם אם תקנו את הנתח הכי משובח בקצבייה הכי יוקרתית, האורחים יזהו את הבלוף ברגע שהם ינגסו בו. ולא, שליכטה של פירה שטחנתם בבלנדר מוט (ע"ע) לא באמת תהפוך את המנה לגורמה. איך אמרה רון:

אנשים שתופסים מעצמם ווינרים חיים בטרגדיה בלתי נמנעת

העולם לא שואל אתכם אם אתם ווינרים או לא – גם אם אתם ממש טובים במה שאתם עושים, לארח ארוחה או כל דבר אחר, יכול להיות שיבוא מישהו יותר טוב או יותר מתאים. גישה חיובית וביטחון עצמי זה חשוב וחיובי אבל כשאתם מתמכרים לקלישאות העצמה עצמית כאילו זאת מנטרה סטייל "הסוד" אתם פשוט סתם מכינים את הקרקע להתמוטטות העצבים שלכם. נגיד, זו שתגיע אחרי שמישהו ישרוט לכם את האוטו, או ינצח אתכם בתוכנית ריאליטי. כמו כן, להשוות את עצמכם לדגמים של מכוניות זה מביך.

עדיף להאמין בשטויות מלשפוט בטירוף את השטויות של מישהו אחר

אחרי מופע האימים של סימה, אנחנו רוצים להזמין את המתקשרת שתספר לנו על כל הרוחות שיש לנו בבית וגם תרצה לנו על נפלאות ספר הזוהר.

להיות אשכנזי זה חטא שצריך לכפר עליו

אשכנזים? אתם כנראה קרים, מתנשאים, לא כיף אתכם, סובלים מ-OCD, לוקחים כל דבר ביותר מדי רצינות, מכינים אוכל פלצני ולא מחוברים לעצמכם. כדי להוכיח אחרת חובה עליכם להפגין את התכונות ההפוכות אבל לא ללכת יותר מדי לכיוון השני – אל תגידו "עאלכיפאק" במבטא הצפונבוני שלכם, אל תשירו שירים של משה פרץ ואל תכינו חריימה. גם לא גפילטע, חלילה. לא בטוח שיש דרך אמיתית להיגאל בלי השפלה מסוימת, אבל דרך המלך היא לדבר הרבה על כמה אתם אוהבים לנקות, לתת לאורחים הלא-אשכנזים שלכם להיות הדומיננטיים בשיחה ולעולם לא להזכיר כמה תארים יש לכם.

מתבוללים מצביעים ביבי

אפשר להוסיף לסטטיסטיקות ולגרפים ההצבעות את ג'וזף, שנוהר לקלפיות ברמלה, ואת ספיר אחריו – מצביעים לביבי בזו אחר זה. אבל אל דאגה! העולם לא קורס לתוך עצמו, העולם מיואש מדי.

לא מומלץ להיות פוליאמורים אחרי גיל 50

פוליאמוריה זה מגניב בגיל 20. אולי 30. 40 ניחא. החל מגיל 50 ומעלה הפוליאמוריה צריכה למות. אפשר לבחור בין בדידות נוראית לזוגיות נוראית, אבל פוליאמוריה מקריפה לא יכולה להתקיים. השף העירום ישגב, שממש (אבל ממש) אהב את ברבי אורית, הוא ראיה פורנזית.

יש יורש לגואל רצון

קוראים לו דוד.