"בואו לאכול איתי" עשתה שירות גרוע למזרחים בפתיחת העונה

הגדולה הכי משמעותית של "בואו לאכול איתי", ריאליטי הבישול הנהדר של כאן 11, היא היכולת להגחיך את כל המשתתפים בצורה שוויונית, ללא הבדלי דת, גזע ונטייה פוליטית – הרבה בזכות עבודת ליהוק פנטסטית. בעונה הקודמת היה פרק שגילם את כל זה בצורה הטובה ביותר: מסביב לשולחן ישבו זוג שמאלנים אשכנזים מתל אביב, זוג מזרחים וזוג של ערבי ויהודיה. שטיח הדיון נשמט מתחת לרגלי כולם בצורה מהפנטת: הליברליזם של השמאלנים התגלה כבורות שנדחקה לאפיקים אחרים, הגזענות של המזרחים כלפי ערבים הייתה צורמת מתמיד, והזוג המעורב התגלה כשמרן בכל אספקט אחר של החיים.

אלא שפתיחת העונה הרביעית של התוכנית שכחה את כללי המשחק של עצמה. "בואו לאכול איתי" אף פעם לא הסתפקה בהפשטה של המתמודדים מבלי לתת ערך מוסף לתוצאה המגוחכת. היא תמיד מפגישה בין קצוות, מה שמעניק עוד מימד, מדרגה לתיקון עצמי, שיקוף של עצמך בעיניי האחרים הרחוקים.

הסבב הראשון של העונה הוקדש לשלושה זוגות מהדרום. אלי ונדב, זוג גייז תל אביבי לשעבר, שהתרחקו מהעיר ועברו לגור בקיבוץ נחל עוז שבעוטף עזה; אבי ואודליה, זוג יפהפה ומודע לזה+4 מירוחם; והזוג שיעלה על המוקד – חן וענר, גיקים צעירים מבאר שבע.

כל הזוגות אוהבים את מקום מגוריהם, והניסיונות של שי אביבי לגחך עליהם די מכעיסים. הכל חסכוני והבגדים זולים, כיף לשחק שש בש בחצר הגדולה, אפשר לצחוק על הקסאמים כי אין ברירה אחרת. "שוטרים באים להגיד לנו שמאוחר לקריוקי ואז בסוף יושבים איתנו", תמצתה אודליה את האווירה.

אבל אחרי כל הכיף הזה, ודי מהר יש לציין, נחשפים הצדדים הפחות יפים של המתמודדים. אודליה ואבי אלרגים לאשכנזים בצורה קיצונית ("אתם חסרי שמחה ואנרגיה, אתם תמיד עצובים כאלה"), חן "המשתכנזת" "יודעת לדבר ערסית כשצריך", אלי ונדב החפיצו בכיף את אבי (שבסוף זרם עם הגאג בקלילות). אודליה לא הפסיקה לרדת על ענר הלבנבן, יוצא הדופן שבחבורה, בפניו ומאחורי גבו, ובכל ערב הוא ספג את עלבונותיה בשתיקה וניסה להתקבל למועדון (בסוף הוא הצליח).

בכלל, ענר ("חנוני" בפי אודליה) היה ביצת הזהב של המלהקים, שכנראה ידעו בדיוק מה הם עושים. הנוכחות הפאסיבית שלו הדגישה את הבריונות שהופנתה כלפיו, ואפשר רק לדמיין כמה התאמצו העורכים להדגיש את הנרטיב הזה. בסוף התחרות הוא מקבל תרבוש, מה שכאילו מאשר את חברותו בקבוצה, וכל זכר לעלבונות שהוטחו בו נעלם מעיניו כלא היה.

הפעם "בואו לאכול איתי" לא טרחה להפגיש קצוות. על פניו ועל פי תבניות הליהוק, היו שם זוג המזרחים, זוג הגייז והגיקים. בפועל, הזהויות האלה היו משניות ביחס לזהות העדתית והתוצאה עשתה שירות גרוע למזרחים. הרי מה שווה הצגת גזענות הפוכה אם אי אפשר לראות בדיוק מה הוביל אליה? ואיך יתאפקו הצופים מלהתנשא על המשתתפים, אם לא תוצג להם קונטרה שתרמוס כל מחשבה סטריאוטיפית שתעלה אוטומטית בראשם? והרי כאמור, זאת גדולתה של "בואו לאכול איתי" בעונות הקודמות.

אלה היו שעתיים שחיבלו במאבק המזרחי המתעורר – לא בגלל שאודליה לא קוראת ספרים (אתם מכירים הרבה הורים שכן?), אלא כי הן הוגשו בצורה לא אחראית לצופים שברובם לא בקיאים בשיח – מזרחים ואשכנזים כאחד. ההתנהגות שהוצגה בשני הפרקים האלה חשופה לעלבונות צורבים פי כמה וכמה כשאין קונטרה ברקע. הצופים עלולים לחשוב שכשמזרחים מתנהגים "כמו שמצפים מהם" זו התנהגות נחותה. את זה קבעו מי שנעדרו מהשולחן הפעם, ו"בואו לאכול איתי" פספסה הזדמנות חשובה מאין כמוה להניח את הדיון הזה על השולחן בצורתו המתקדמת.

← "בואו לאכול איתי", כאן 11, ראשון ושני בשעה 21:00 ובדיגיטל