פיצוחים: "בואו לאכול איתי" היא עדיין מוצר טלוויזיוני כיפי וממכר

"בואו לאכול איתי" היא תופעה יחידה במינה בטלוויזיה הישראלית. אין שום תוכן מקביל שבאמת דומה לה – בווייב, בסגנון העריכה, בסוג המאוד מסוים של הערצת הקאלט שהיא זוכה לה. בחמש עונותיה הקודמות היא שימשה כמיקרוקוסמוס של כל מה שמוזר בחברה הישראלית – היא הפגישה קבוצות אוכלוסיה כדי לבחון ולערער על העוינות ביניהן, חשפה אנשים בשיא קטנוניותם וכיוונה זרקור עוצמתי לעבר השיפוטיות וכנות היתר – אבל גם הצביעות – של משתתפיה. אתמול היא השיקה את העונה השישית שלה עם אוסף חדש של דמויות שאפשר לקרוא להן וורידוז, אבל בואו, זה לא בהכרח הם, ככה עובד הפורמט.

העונה החדשה מתחייבת אף היא לפורמט היחידים אליה שבה התוכנית בעונה הקודמת – כלומר, חמישה מארחים, פרק בכל יום, חמישה ימים בשבוע. אחרי עונת יחידים שלמה הגעגוע לפורמט הזוגות עדיין לא חלף, בין אם בגלל הדינמיקה שנוצרה בקבוצה של שלושה זוגות או בגלל אורך הפרקים. גם אם הפורמט הנוכחי מספק בתכלס יותר שעות חומר, הפורמט של שני פרקים ארוכים נותן תחושה מספקת יותר בסיום הצפייה. אבל גם כש"בואו לאכול איתי" לא בשיאה, היא עדיין מוצר טלוויזיוני כיפי וממכר, שדוחס יותר עניין בפרק בודד של 27 דקות משבוע של חפירות תוצרת "חתונה ממבט ראשון".

השבוע הראשון לעונה הוקדש לאזור הצפון וניכרו בו הניסיונות להכניס לחיינו עוד רגעי קאלט ברוח "לא נוגעת בבשר יפה שלי". שתי הנשים שלוהקו לקבוצה משתייכות לתת ז'אנר נפוץ של מתחרות בתוכנית – "החיה בסרט". נו, אתם מכירים. המתחרה המטופחת שמחייכת הרבה, חיה את חלומותיה ומטפטפת ביטחון עצמי על גבול האשלייה העצמית בכל משפט. במקרה זה מדובר באורפז ("אני לא אוהבת אנשים כבדים"), אשת מכירות מעפולה, ובעיקר בחני בונבון ("גברים לא צריכים בגדים מאמי").

חני בונבון. כן נו, ידעתם שתגיע אחת. "בואו לאכול איתי", צילום מסך/כאן 11

אליהן הצטרפו שני מתחרים מקהילת הלהט"ב שאף נמצאים על הספקטרום הרוחניקי – שמרי המטפל מפרדס חנה כרכור ועודד הרפלקסולוג-מעסה מכפר ביאליק. הקונפליקט המתבקש פה הוא בין המשתתפים הנהנתנים והחומרניים לבין ההיפים שמתעסקים בעולמות הרוח, אבל כמקובל בפורמט מסתמן עימות אחר לגמרי. אורפז סיימה את הפרק כועסת על כך שלא אכלו מספיק מהמנות שלה, עד כדי כך שהיא מתכוונת ללבן את הסוגייה גם בפרקים הבאים. ספוילר – המנות היו גדולות מדי ולחני יש דרישות מאוד ספציפיות לגבי מידת הרטיבות של המנה. כל כך ספציפיות שכנראה גם היא לא תדע להסביר מה הן.

איפשהו באמצע בין שתי הקצוות האלה נמצא שחר, שעוסק בפרסום וילות נופש וצימרים ובהתאם צולם כשהוא מתקתק במרץ על לפטופ כבוי. לא נתפלא אם תוך שנה-שנתיים שחר יילך בדרכן של אודליה ושרין וידלג מ"בואו" לריאליטי נוסף. הוא כריזמטי, רהוט ומצחיק, והכי חשוב לאח הגדול – רווק. בינתיים הוא לקח על עצמו את תפקיד המשתתף הרגוע שמסרב לעשות דרמות מכל דבר, מאיכות האסאדו עד לחשיפת הזהות הטרנסג'נדרית של שמרי. בזמן שחני התקשתה לעכל את הבשורה המגדרית הדרמטית (או את האוכל של אורפז), שחר סיפק ציטוט לפנתיאון בעודו ממשיך לאכול: "מה אני אמור לעשות, להיות בשוק? מי ישמע איפה אנחנו חיים. ואו! שיואו!".

המלהקים של האח הגדול בכוננות. "בואו לאכול איתי", צילום מסך/כאן 11

קשה לשפוט קבוצה (או עונה שלמה) מפרק של בקושי חצי שעה, אבל כרגע נראה ש"בואו" פותחת את עונתה השישית עם מנה מאוזנת וראויה. בלי עודף של מריבות וצעקות, בלי ליהוק שבא לסכסך בכוח, אבל גם לא בהרכב חמוד ורגוע מדי. פשוט וטוב – קצת מוזרות, קצת פיקי-איטינג תמוה והרבה פריימים שעוד נראה בקבוצות ממים שונות ומשונות. וואלק, התגעגענו.