CUPZ By BeanZ

בונה בונה

חלק מטקס הקפה האתיופי. צילום: שאטרסטוק
חלק מטקס הקפה האתיופי. צילום: שאטרסטוק

אתיופיה הפכה יעד נחשק לתיירי קפה, שוחרי זן הערביקה. בין מקומות תוססים וקסומים באדיס אבבה אפשר עדיין להתוודע לטקס ייחודי, ג'בנה בונה שמו, שכל כולו מחוות כבוד לפולים החומים

1 במאי 2019

אחת ההשפעות המובהקות של עליית הגל השלישי והנהירה אחרי קפה ערביקה היא שינוי בהרגלי התיירות של צעירים ברחבי העולם. יותר ויותר צעירים מחליפים את תיירות התרמילים למזרח הרחוק ולדרום אמריקה בתיירות קפה. היעדים משתנים: אינדונזיה, קולומביה וכמובן, מולדת הקפה – אתיופיה. המודעות לקפה טוב, למקורותיו, לזן הערביקה ולמולדתו האתיופית הביאו לפריחה גדולה בעיר אדיס אבבה, שבשנים האחרונות זיהתה את המגמה, עברה תהליך מודרניזציה והתמלאה בבתי קפה נהדרים. מלבד בתי הקפה החדשים בעיר התוססת – שבהם מוגשים אספרסו, מקיאטו ומשקאות נוספים – דרכם יוצאת הדופן של האתיופים לצרוך קפה מתחילה ומסתיימת בטקס הג‘בנה בונה (Jebena Buna), שעליו נספר בהמשך.

פירות גן עדן

הקפה הוא חלק בלתי נפרד מהחיים באתיופיה – בגידול, בקטיף, באריזה ובשיווק של הקפה עובדים כ־12 מיליון אתיופים, כשהרווחים מתעשיית הקפה הם שני שלישים מרווחי המדינה; לא בכדי אחת האמרות הידועות במדינה היא Buna dabo naw, שמשמעותה בטיגרית: הקפה הוא הלחם שלנו. אכן, על פי דוח של ארגון הקפה הבינלאומי, אתיופיה היא מדינת הקפה היחידה בעולם שצורכת בעצמה את הקפה המקומי שלה. בשאר מדינות הקפה צריכת הקפה נמוכה, ולמרבה האבסורד לרוב מדובר בקפה מיובא.

עם הקפה מוגש פופקורן ולחם אתיופי. צילום: שאטרסטוק
עם הקפה מוגש פופקורן ולחם אתיופי. צילום: שאטרסטוק

השאלה אם מקורו של הקפה באתיופיה או בתימן שנויה במחלוקת, אך האגדה מספרת על בחור בשם קאלדי, רועה צאן מהמאה התשיעית לספירה, שהיה בן ממלכת קאפה – ממלכה עתיקה שנמצאה בשטח אתיופיה של היום. רבים סבורים שמקור המילה קפה בשם קאפה. יום אחד יצא קאלדי לרעות עם עדר העזים שלו באזור ההררי של הממלכה, ליד המנזר. הוא הבחין שבאותו יום התנהגו העזים באופן משונה. הן קפצו בהתרגשות בלתי רגילה, פעו בקול רם מהרגיל ואף רקדו על ארבע רגליהן. הוא שם לב שמקור ההתרגשות בשיח קטן עם פירות אדומים. בסקרנותו ניסה קאלדי את הפירות בעצמו. כמו העזים שלו גם הוא התמלא באנרגיה ושמחה. הוא מילא את כיסיו בפירות שמצא וחזר הביתה לאשתו, שייעצה לו ללכת למנזר הקרוב ולשתף את יושביו בפירות גן העדן הללו. הנזירים לא קיבלו את הפירות בשמחה. הם קראו להם “עבודת השטן“ וזרקו אותם אל האש, אבל הארומה הנפלאה של פולי הקפה הקלויים גרמה לנזירים לתת לפירות הקסומים הזדמנות נוספת. הם הוציאו את הפולים מהאש, כתשו אותם, העבירו לכלי שהניחו על גחלים לוהטות וכיסו במים חמים. כל הנזירים הריחו את הניחוחות שנפוצו ברחבי המנזר ובאו לטעום את המשקה. באופן דומה לנזירים הבודהיסטים בסין וביפן, שגילו ששתיית תה מרוממת את רוחם, הבינו הנזירים באתיופיה שלקפה סגולת פלא יוצאת דופן שעוזרת להם להישאר ערים בעת תפילות ארוכות. הם נשבעו שמעתה ישתו את המשקה המעורר בכל יום כדי שיוכלו לקיים את מצוות הדת על הצד הטוב ביותר.

עדויות ראשונות לסיפור הזה אמנם הופיעו רק בשנת 1671, וכנראה מדובר באמת באגדה, אך אין זה אומר שהקשר בין הקפה לבין דת וטקסיות באתיופיה איננו קיים. להפך. קחו לדוגמה את הטקס עתיק היומין של הג‘בנה בונה. בתרגום מילולי בונה הוא בישול קפה. מדובר בטקס שבו יושבים בני המשפחה או הקהילה, מכינים ושותים יחדיו שלוש כוסות קפה במשך שעות ארוכות. הטקס מלווה בהדלקת קטורת בשם את‘ן, ומנהלת אותו אם המשפחה הלבושה בבגדים מסורתיים.

חלק מטקס הבונה האתיופי. צילום: שאטרסטוק
חלק מטקס הבונה האתיופי. צילום: שאטרסטוק

טקס הבונה הוא חלק אינטגרלי מחיי היומיום החברתיים והתרבותיים של האתיופים. הזמנה להשתתפות בטקס שכזה נחשבת לסממן של חברות וכבוד והוא דוגמה מצוינת למנהגי האירוח האתיופיים. קיום הטקס הוא כמעט בגדר חובה כשאורחים מגיעים, לא חשוב באיזו שעה של היום מדובר. אם התמזל מזלכם וערכו בפניכם טקס שכזה, אל תמהרו ובתמורה לאירוח, תנו כבוד בחזרה וקחו את הזמן.

טקס שמנוהל בקפדנות

שלביו של הטקס רבים ומדוקדקים: ראשית שוטפת האם את פולי הקפה הירוקים. לאחר מכן, ממש כמו הנזירים, היא קולה אותם על גחלים לוהטות. משם הפולים מועברים בין האורחים שמתרשמים מארומות הקלייה והשלב הבא הוא כתישתם באמצעות מכתש ועלי. את אבקת הקפה מוסיפה האם לכלי חרס כהה מסורתי בשם גֶ‘בֶּנָה, הממולא במים רותחים. היא מבשלת את הקפה, מסננת ומוזגת לכוסות קטנות, עד שהן מלאות לגמרי.

חלק מטקס הבונה. צילום: שאטרסטוק
חלק מטקס הבונה. צילום: שאטרסטוק

התוצאה בתום התהליך היא קפה כהה מאוד ומריר, שלרוב יומתק עם הרבה סוכר. בכפרים מסוימים יוסיפו לקפה חמאה מזוקקת ולפעמים אפילו מלח. הכוס הראשונה בטקס נקראת ארבול (Arbol). היא החזקה והטובה ביותר – קפה עם גוף מלא ובעל טעמים אדמתיים. את הכוס השנייה מכנים טונה (Tona), שגם בה יש טעמים וריחות עזים. הקפה בכוסות הבאות יהיה למעשה המיחזור של הקפה מהכוס הראשונה, לכן מכוס לכוס הקפה יהיה חלש יותר. הכוס השלישית היא ברכה (Bereka). אמנם מקור המילה הוא “להיות מבורך״, אך הכוס השלישית ידועה גם כ“אחת לדרך“ ולתיירים מסוימים כ“אחת יותר מדי“. רק אחרי לגימת שלוש הכוסות ישוחררו האורחים. כאמור, את הטקס מנהלים בדקדקנות, והקפה מוגש קודם למבוגרים ורק אחר כך לצעירים. למרבה התמיהה, עם הקפה מוגש פופקורן, לצד כיבוד נוסף וצפוי יותר המכיל גרגירי חיטה, גרגירי חומוס ולחם אתיופי.

אמנם העולם הגלובלי מאפשר לנו היום לשתות קפה משובח מזן ערביקה שמקורו באתיופיה, אבל כולנו יודעים שאין טוב יותר מהמקור. אם אתם באמת אנשי קפה ואם חשקה נפשכם בחוויה האותנטית ביותר של שתיית קפה, ממש כפי שנהוג בארץ המקור, בפעם הבאה שאתם חושבים על יעד לחופשה קחו בחשבון את אתיופיה. מהרו, לפני שהטרנד יגיע לכולם.

מוזמנים לטקס

בקוקלטיב קוצ'ינטה בדרום תל אביב עורכות הנשים טקסי קפה אפריקאיים מסורתיים  | מאת: שירי כץ

בקולקטיב קוצ'ינטה ("סריגה במסרגה אחת" בטיגרינית), קולקטיב של נשים מבקשות מקלט המייצרות מוצרים סרוגים כמו סלים, שטיחים ופופים, מציעים ארוחות אפריקאיות וטקסי קפה מסורתיים. תמצאו פה שני מסלולי אירוח: האחד מבוסס על בונה, טקס הקפה האתיופי. נשות הקולקטיב טוחנות את הקפה במקום, מבשלות אותו על גחלים כמו שעשו אבותינו לוגמי הקפה הראשונים בהיסטוריה האנושית באתיופיה השכנה, ואז הן מספרות על המיזם ועל הקולקטיב. תוך כדי לגימת קפה יכבדו אתכם בפופקורן ובאמבשה, מעין חלה אריתראית מתקתקה מקמח חיטה לבן (35 ש"ח בתיאום מראש).

חלק מקולקטיב הנשים. צילום: מירם אלסטר
חלק מקולקטיב הנשים. צילום: מירם אלסטר

מסלול שני כולל ארוחה טבעונית מלאה של אנג'ירה, תבשיל שורו חומוס, תבשיל עדשים בעגבניות ושני סלטים. ניתן להצטרף בחלק מימות השבוע לארוחות שעורכות משתתפות התאגיד לעצמן, או להזמין מראש ארוחה לשמונה סועדים (50 ש"ח לסועד בתיאום מראש).

קוצ'ינטה שד' הר ציון 104, קומה ראשונה, תל אביב | 5324542־03, לאתר